בשנת 1984 נערכה אליפות אירופה הרשמית הראשונה לכדורגל נשים. נבחרת מערב גרמניה לא העפילה לטורניר הגמר שכלל 4 נבחרות, כי היא סיימה רק במקום השלישי בבית שכלל את דנמרק, הולנד ובלגיה. גרמניה סיימה את טורניר המוקדמות במקום השלישי עם חמש תוצאות תיקו והפסד.

בשנת 1987 נבחרת מערב גרמניה ניסתה להעפיל לאליפות אירופה השנייה. הנבחרת שוב נכשלה וסיימה במקום השלישי בבית המוקדם, אחרי נורבגיה ודנמרק ולפני פינלנד. בשנת 1989, באליפות אירופה השלישית, נבחרת מערב גרמניה סוף סוף הצליחה לסיים במקום הראשון בבית המוקדם ולהעפיל לאליפות אירופה לראשונה בתולדותיה. גרמניה נבחרה לארח את האליפות עצמה, שהיו בה רק ארבע נבחרות סך הכל.

באותן השנים אף אחד עוד לא באמת שמע על כדורגל הנשים והמגרשים שנבחרו היו מגרשים קטנים ושוליים. משחק חצי הגמר הראשון נערך במגרש הבית ספרי בעיר סייגן שאליו הגיעו 8 אלפי צופים לצפות ולעודד את נבחרת הנשים המקומית. גרמניה ניצחה בבעיטות ההכרעה את איטליה והעפילה לגמר מול אלופת אירופה המכהנת, נורבגיה החזקה.

במשחק הגמר של אליפות אירופה הגיעו באופן מפתיע 22 אלף צופים נלהבים. שחקנית הקישור של אותה הנבחרת, מרטינה פוס מספרת שהשחקניות היו בהלם שכל כך הרבה אנשים הופיעו לצפות בהן. היא אומרת שבאותה תקופה הן היו רגילות לשחק במגרשים ריקים וישנים ולשחק במגרש מלא מול 22 אלף צופים הייתה חוויה מטורפת.

נבחרת מערב גרמניה התפוצצה במשחק הגמר ובעזרת עידוד מסיבי הצליחה לפרק את נבחרת נורבגיה החזקה בתוצאה 1:4. בסיום המשחק האוהדים הנלהבים נכנסו לטרוף מכך שמערב גרמניה זכתה באליפות אירופה בכדורגל, אותם לא עניין שזאת "רק" אליפות נשים, מבחינתם הם היו על גג העולם.

פוס מספרת שכאשר השחקניות באו להודות לקהל, האוהדים החלו להרעיד את הגדר ביציעים עד שהיא פתאום נפלה. השחקניות לא ידעו מה לעשות ונלחצו מהבלגן הבלתי צפוי ומהטירוף של האוהדים סביבן. אוהדים שהיו במשחקים סיפרו אז בתקשורת המקומית: "זו הייתה הצלחה מדהימה לנבחרת שלנו. התקשורת הגיעה והעיתונאים רצו ראיונות אחד אחרי השני, האוהדים הגיעו למגרש עם חולצות, פנים צבועים בצבעי הנבחרת ודגלים. זה היה רגע של ניצוץ שהצית את כדורגל הנשים בגרמניה.

מאז הזכייה הראשונה של גרמניה בטורניר נשים עברו 30 שנה והנבחרת הפכה לאחת הנבחרות הגדולות בעולם עם זכייה ב-8 אליפויות אירופה, 2 אליפות עולם ובאולימפיאדה האחרונה בריו.

פוס כבר לא נערה צעירה, אלא כיום היא כבר המאמנת הראשית של נבחרת הנשים של גרמניה ובטורניר הקרוב מרטינה פוס-טקלנבורג תנסה להמשיך את המסורת שהחלה אי שם באצטדיון אד דה ברמר ברוקר בעיר אוסנבריק. 

נבחרת גרמניה הגיעה למונדיאל באמצע חילופי דורות. הנבחרת נכשלה ביורו שנערך בקיץ 2017 בהולנד והודחה ברבע הגמר על ידי נבחרת דנמרק. בעקבות היכולת החלשה בטורניר ובתחילת קמפיין מוקדמות המונדיאל פוטרה מאמנת הנבחרת סופי ג'ונס ובמקומה מונה מאמן זמני, הורסט הוברש.  

נבחרת גרמניה במשחק מול נבחרת אנגליה, מרץ 2017 (צילום: AP Photo/Nick Wass).

פוס-טקלנבורג קבלה את נבחרת גרמניה רק בסיום טורניר המוקדמות שבו אימנה את נבחרת שוויץ. בתקופה הקצרה שעמדה לרשותה היא הצליחה לגבש נבחרת לוחמנית וחדה שמצליחה לנצח את כל משחקיה בטורניר עד כה. 

השחקניות הגרמניות מגיעות לרבע הגמר הערב (שבת) מול נבחרת שבדיה, כדי להוכיח שהן ההמשך הישיר של נבחרת מערב גרמניה ההיסטורית, שגם אחרי 30 שנה ויורו אחד מאכזב רעבה להמשיך להצליח ולהוכיח לכולם, שאף פעם אסור לזלזל בעוצמות שהן מביאות איתן למגרש.