המחאות מאז מותו בירי של שוטר שאינו בתפקיד של סלומון טקה ז"ל ביום ראשון בערב בקריית חיים מחוץ למועדון הנוער בו שהה עם חבריו, המשיכו אתמול (שני) ברחבי הארץ. המחאה שהתרכזה בבוקר בקריית חיים, התרחבה במהלך הערב והלילה לכלל הקריות, באר שבע, ראשון לציון, גדרה, כביש 4, כביש החוף, חיפה, יבנה ועוד בכל רחבי הארץ. בבצומת מת"מ התאספו בשעות הערב עשרות מפגינות ומפגינים החוסמים את הצומת. השוטרים הפגינו איפוק, ולא התערבו בחסימת הצומת.

ישי קאסה, 32, חיפה, אמא לבן 3, שהגיעה למחאה בצומת מת"מ אמרה ל'דבר': "באתי להפגין על מה שקרה. זה מזעזע, אנחנו מאבדים ילדים. אני לא יכולה להביא ילדים לעולם. אני מפחדת. זו המדינה שלי אבל אני לא מרגישה שזו המדינה שלי. עוד רצח ועוד רצח מצד המשטרה, מצד מי שאמור להגן עלינו. זה להרגיש רדופה. לרגיש בכל מקום שאני שונה."

ישי קסאה ודסתה בלאי, במחאה על הירי בסלמון טקה ז"ל (צילם : שי ניר)

"בכיתי ששמעתי על מותו של הנער" אומרת קאסה. "לא יכולתי להרדם. אני מסתכלת עלי הבן שלי ומרגישה שזה מה שחכה לו. יש לי אחים ואני מפחדת עליהם. אנשים נרצחו בדם קר. נרצח בדם קר ילד בן 18."

"יש לי בן 19.5 חייל משרת בחימוש ואני מפחדת שגם הוא יצא מחר ומה שיקרה לו. הבן שלי לא ישן וגם אני לא" אמרה ל'דבר' דסתה בלאי, 40, חיפה, עובדת חינוך מיוחד בגן עירייה. "שמעתי בבוקר את החדשות ומאז אני כועסת על מדינת ישראל. כועסת על השופטים שמקלים באשמים. הבן שלי ילך מוגן. גם אני ככה עם ציוד והכל. שוטר יתקרב אלי ואני אגן על עצמי. אני גם יכולה להרוג מישהו ולומר שאני מגינה על עצמי. לא רוצחים פה תרנגולת רצחו פה בנאדם בדם קר.

עד עכשיו הייתי יהודיה שגאה במדינת ישראל ועכשיו אני מאוד מתביישת. זה לא פעם ראשונה זה פעם שלישית, ולא משתנה כלום. השופטים לא מתריעים וראש הממשלה לא מתערב."

"באנו להזדהות על הכאב של הילדים שלנו. הילדים שלנו נרצחים בדם קר בכל מקום" אמר דוד אמרה, מתנדב בקהילה, יו"ר קהילת שפרינצק ומתנדב ברווחה, בתחילת ההפגנה. "אנחנו באנו להזדהות ועד להודעה חדשה הצומת תסגר. קשה לגדל ילדים בארץ ישראל. כל הזמן קורה בעדה שלנו. כל הזמן נותנים לשוטרים זורקים לכלא. נותנים ילד חי ומחזירים מת. למה? בגלל צבע עור. עוד לא התחלנו ובאו 2 אוטובוסים של שוטרים. אין לנו נשק. אני קורא לעדה שלי לצעירים הפגנה שקטה. בלי אלימות. מבקשים מהשוטרים להתרחק מאיתנו. לזעוק את הכאב שלנו. די! עד מתי?!"

דוד אמרה, במחאה על הירי בסלמון טקה ז"ל (צילם: שי ניר)

בזטו יוסף, חיפה אמר ל'דבר': "הילד רוצה לשחק בחוץ. אנחנו מפחדים. אנחנו לא בני אדם? צריך להסתדר איתנו. לא להרוג! להסביר לילד הזה. אלוהים ישמור לאיפה הגענו"

נעמה לזימי, חברת מועצת העיר, הגיעה למחאה בצומת מת"מ: "לא יכול להיות שנער יצא לשחק עם חבריו ויחזור בארון קבורה. בטח לא אחרי אינטראקציה עם אנשי ביטחון. הסטטיסטיקות של בני נוער וצעירים מהעדה האתיופית הם תולדה של גזענות חריפה של החברה הישראלית שמן הסתם משוקפת בצורה הכי רצחנית באינטראקציה עם אנשי חוק וביטחון. צריך למצות עם זה את הדין ברמה הפרטית אבל גם תהליכים חברתיים כוללים כי זה עולה לנו בחיי אנשים ומשפחות שנהרסות ועוול נוראי.

באתי להביע סולידריות כדי להגיד שקודם כל אני מאמינה לעדי הראייה שהיה הרג מיותר שהיה יכול וצריך להימנע. היה פה רצח לכל דבר ואני רואה בנוכחות פה אמריה שלמרות סולידריות עם קהילה שחווה התעמרות שלטונית ממסדית וקוראים להפסיק עם זה."

כיצד להבנתך עיריית חיפה יכולה לשנות ולהשפיע את המציאות הזו?
"קריאה ברורה למרחב זבולון לעשות התמודדות עם גזענות ואלימות משטרתית גם בהפעלת נשק. הבעת סולידריות מלאות עם המשפחה והקהילה האתיופית עם הגזענות והאלימות שהם חווים, ותקצוב עירוני לכל תהליך שיכול לשנות את המציאות העגומה הזו."