בגמר מונדיאל הגברים ב-1966 חלוץ נבחרת אנגליה, ג'ף הורסט, כבש שלושער אדיר שהביא לראשונה בהיסטוריה את גביע העולם ל"מולדת הכדורגל". חמש שנים מאוחר יותר במוחו של גיבור הלאומי קדח ראיון מבריק חדש, הוא החליט ביחד עם מאמן נבחרת אנגליה באותם השנים אלף רמזי לארגן את גביע העולם לכדורגל נשים הלא רשמי על אדמת אנגליה.
במשך 50 שנה נאסר כדורגל הנשים באנגליה, למועדונים היה אסור להקים קבוצת נשים ולנשים היה אסור להשתמש במגרשי הכדורגל. בשנות ה-20 משחק הנשים באנגליה נעשה לגדול מדי ומאיים מדי על כדורגל הגברים. כדורגל הנשים שמילא מגרשים בסיומה של מלחמת העולם, היה צריך לעבור לפארקים ציבורים ולמגרשי עפר.
The last time our @Lionesses faced Norway at the @FIFAWWC, @LucyBronze sealed a 2-1 win with this moment of magic… ???? pic.twitter.com/CoHkmPOmc3
— England (@England) June 27, 2019
ב-1971 בוטל האיסור באנגליה ושחקניות הכדורגל הנשים יכלו סוף סוף לשחק במגרשי הכדורגל המקומיים. באותה השנה נפגשו הורסט ורמזי עם הכוכבת הגדולה של כדורגל הנשים באנגליה, סו לופז והציעו לה את הרעיון המהפכני. רמזי והורסט ראו מולם הזדמנות יוצאת דופן לארגן טורניר שיקדם את כדורגל הנשים במדינה ובדרך להוכיח שוב שהכדורגל האנגלי הוא הכי טוב בעולם. בפגישה עם לופז הם הבטיחו שיגייסו סכום של 150 אלף פאונד ואת תמיכתם של שחקני נבחרת הגברים בובי מור ומרטין פיטרס שיעזרו לפרסם את הטורניר.
לופז סיפרה אז: "שניהם היו מאוד רציניים לגבי ההצעה, הבטיחו שזה לא גימיק ושהם אלו שיאמנו את הנבחרת, כדי שהיא תצליח בטורניר". לופז הביאה את ההצעה המפכנית שיכלה לקדם בצורה מדהימה את הכדורגל הנשים באנגליה אל התאחדות כדורגל הנשים העצמאית של אנגליה, אבל הרעיון הזה היה גדול מדי והגיע מוקדם מדי לכדורגל הנשים שהיה רחוק מאוד מאור הזרקורים. בהתאחדות – WFA (Women’s Football Association) לא היו מוכנים לזה ובחרו לפספס הזדמנות אדירה להביא גביע עולמי הביתה ולקדם בצורה מדהימה את כדורגל הנשים המקומי.
48 שנים אחרי הפספוס הגדול, כדורגל הנשים האנגלי מקבל הזדמנות נהדרת להביא סוף סוף תואר ראשון חזרה למולדת הכדורגל. כדורגל הנשים באנגליה נמצא בהתפתחות אדירה בשנים האחרונות. הליגה הבכירה הפכה למקצוענית במלואה, מועדוני הכדורגל הגדולים באנגליה החלו להשקיע כלכלית ומקצועית בקבוצות הנשים. נבחרת אנגליה הפעם החליטה למנות את שחקן העבר בנבחרת הגברים פיל נוויל ולתת לו ולצוות שלו להוביל את נבחרת הנשים עם הניסיון והידע שצבר בנבחרת הגברים.
כדי לעשות את התיקון הגדול להיסטוריה האנגלית ולהביא את גביע העולם הביתה, נבחרת אנגליה תצטרך את השחקנית הטובה ביותר שלה בשיאה. לוסי ברונז בת ה-27 היא המפתח של אנגליה לניצחון על אלופת העולם הגאה ארה"ב. בצד ההגנתי, ברונז המהירה תצטרך לסגור את מייגן ראפינו שניצחה את צרפת עם צמד אדיר ובצד ההתקפי ברונז תצטרך לנצל את ראיית המשחק והחיתוכים מהקו למרכז כדי למצוא את שחקניות ההתקפה של אנגליה.
ברונז אשר נחשבת למגינה הימנית הטובה בעולם, לא הייתה אמורה בכלל להגיע למעמדים האלו. למרות היותה כישרון צעיר יוצא דופן, אף אחד לא ציפה בתחילת הקריירה שלה, שהשחקנית הפצועה כרונית שבילתה יותר כעובדת בפיצריה מקומית מאשר על המגרש, תהפוך לאחת השחקניות הקשוחות והטובות בעולם.
"לעולם אל תפסיקי, לעולם אל תיכנעי. את תגיעי לשם בסופו של דבר, זה רק עניין של זמן. בדרך יהיו רגעי שפל, אבל את תתגברי עליהם בזכות ההישגים שתשיגי
ברונז נולדה בהולי איילנד שנמצאת קרוב לסקוטלנד, אביה היה ממוצא פורטוגלי ואמה אנגליה. מאז שהיא זוכרת את עצמה היא תמיד רצתה להיות כמו אחיה הגדול, כל דבר שהוא עשה היא רצתה לעשות גם, רק בצורה טובה יותר. רוח התחרותיות וההצטיינות עמם נולדה תדאג לקדם אותה בצורה הטובה ביותר בכל הצמתים לאורך הקריירה.
בישוב הקטן בו גרו, כל הילדים הקטנים היו מתרוצצים על הדשא ומשחקים בבוץ. אחיה מאוד אהב כדורגל ולכן באופן מאוד טבעי גם ברונז החלה לשחק כדורגל, בהתחלה היא שיחקה רק מול אחיה. אמה בכלל רצתה שהיא תשחק טניס, משחק פחות אגרסיבי ויותר "אצילי" אבל ברונז רצתה להיות כמו אחיה ויותר מהכל היא אהבה את החלק הפיזי והקשוח בכדורגל ואת המשחקים בבוץ החורפי של צפון אנגליה.
בגיל שש כבר הצטרפה לקבוצת הילדים בעיירה, שכמובן גם אחיה שיחק בה, "בהתחלה הקבוצות האחרות היו צוחקות עלינו, כי יש לנו ילדה שמשחקת בקבוצה. אבל לאחר שגיליתי שאני גורמת להם לבכות (על-ידי תאקלים כואבים), הם הפסיקו לצחוק". בגיל 12 ברונז הצטרפה לקבוצת בנות קטנה בשם בלוט טאון, במהלך משחקי קבוצות הבנות בסביבה הקבוצה של ברונז שיחקה גם עם קבוצת הילדות של סנדרלנד, קבוצת הנשים שהייתה אז בליגה ה-3 באנגליה. בקבוצה החזקה באזור שיחקו שתי ילדות בנות גילה שכולם אמרו עד כמה הן מוכשרות ושהן הולכות להיות הכוכבות של הנבחרת הלאומית, אחרי המשחקים מולן, ברונז הייתה מדמיינת שגם היא יום אחד תגיע לנבחרת הנשים של אנגליה.
בגיל 15 זומנה ברונז לראשונה לנבחרת הנערות עד גיל 17, לאחר מכן המשיכה בדרך הטבעית להגשמת חלומה והצטרפה לאקדמיית הנערות של סנדרלנד ולשתי הכוכבות של הקבוצה. שחקנית הקישור של ארסנל, ג'ורדן נובס (לא בסגל לטורניר בגלל פציעה) ושחקנית ההגנה של מנצ'סטר סיטי, דמי סטוקס. לקבוצת הנערות של סנדרלנד לא הייתה ליגה ברמה גבוהה של נערות, לכן השחקניות הצעירות הצטרפו כקבוצת בנות היחידה לליגת נערים אזורית וכך צברו ניסיון רב יותר.
ב-2009 ברונז נסעה לשנה אחת לשחק בליגת המכללות של ארה"ב. באותן השנים הרמה באנגליה הייתה עדיין נמוכה וחובבנית והשחקניות הצעירות והכישרוניות היו נוסעות לטעום טעימה קטנה מכדורגל נשים ברמה מקצועניות יותר מעבר לים, שם היו כל יום אימונים וחיים אורח חיים ספורטיבי והשחקניות לוו על-ידי אנשי מקצוע רציניים, מרחק שמים וארץ ממה שהיה נהוג לפני עשור בקבוצת הנשים החובבנית של סנדרלנד
בארה"ב שיחקה ברונז במדי קבוצת צפון קרולינה טאר הילס והפכה לאנגליה הראשונה שזוכה בתואר בליגת המכללות בארה"ב. לאחר שנה אחת בלבד החליטה לחזור לאנגליה לליגה הבכירה החדשה שהוקמה באותה העונה והצטרפה לקבוצת אברטון. במהלך השנתיים הקריטיות בקריירה שלה בין הגילאים 19 ל-21 הייתה בעלת חוסר מזל ופספסה את רב חלקי העונות בגלל פציעות חוזרות ונשנות. היא מספרת שבאותה התקופה למדה לתואר באוניברסיטה ובעיקר עבדה בפיצרייה מקומית, הרבה יותר מששיחקה כדורגל.
לאחר שנתיים קשות ראתה ברונז מהצד איך חברותיה לקבוצה הופכות להיות שחקניות משמעותיות בנבחרת האנגלית ואילו היא צריכה להחליט האם היא פורשת מעולם הכדורגל או לוקחת את עצמה בידיים. בקיץ היא החליטה לעבור ליריבה העירונית ליברפול, לעזוב את את העבודה בפיצרייה ולהתחיל לעבוד על הגוף שלה בחדר כושר.
לאחר שהתחילה בשינוי הנפשי והפיזי הצליחה, בעזרת העבודה הקשה, לחזור למסלול ההצלחות. בשנתיים שלה במדי ליברפול היא זכתה בשני תארי אליפות. בהתחלה כשעוד לא הגיעה ההזמנה לשחק במדי הנבחרת האנגלית, היא קבלה פתאום טלפון מפתיע והזמנה לנבחרת פורטוגל, מאמן הנבחרת צפה בטלוויזיה באחד ממשחקיה ושמע שלברונז יש שורשים פורטוגליים, אז הוא החליט לנצל את ההזדמנות ולצרף אותה לנבחרת הפורטוגלית.
ברונז הגיעה בסופו של דבר לנבחרת אנגליה, במדיה הופיעה כבר 78 פעמים והיא ממשיכה להוביל את נבחרת אנגליה במונדיאל חלומי ואולי דווקא המוטו שלה: "לעולם אל תפסיקי, לעולם אל תיכנעי. את תגיעי לשם בסופו של דבר, זה רק עניין של זמן. בדרך יהיו רגעי שפל, אבל את תתגברי עליהם בזכות ההישגים שתשיגי" הוא מה שמספר את סיפור שלה ואת כדורגל הנשים האנגלי בכלל בדרכו הארוכה והקשה עד הזכייה באליפות העולם. ביום שלישי בשעה 22:00 מול נבחרת ארה"ב, ברונז וחברותיה ינסו לעשות צעד נוסף לעבר הגביע ובדרך להדיח את ארה"ב מכס המלכות שלה.
