עשרים השנים האחרונות עומדות בסימן של מגמת עלייה מתמדת בכמות הסטודנטים להוראה שסיימו לימודי תואר ראשון בהצלחה ונכנסו למקצוע ההוראה. עם זאת שיעור עזיבת המקצוע לאחר שנה נמצא בעלייה. כך מעלה דוח מגמות בהכשרה להוראה של הלמ"ס שמתפרסם היום.
בחינוך הממלכתי עברי משנת 2000 ועד שנת 2012 עלה אחוז הסטודנטים שלמדו בשנה א' וסיימו את לימודיהם עם תואר, מ-47% ל-60%. גם שיעור הסטודנטים שנכנסו לעבוד בתור מורים עלה מ-42% בשנת 2000 ל-61% בשנת 2012 . שיעורי צמיחה זהים נרשמו גם בחינוך הדתי (מ-27% ל-57% ומ-35% ל-63% בהתאמה). לעומת זאת בחינוך הערבי חלה תפנית. בעוד אחוז הסטודנטים שסיימו את לימודיהם וקיבלו תואר עלה מ-50% ל-71%, משנת 2000 החלה להירשם ירידה משמעותית בקרב אחוז הסטודנטים שהלכה למעשה הלכו ללמד במוסדות חינוכיים. בשנת 2000 כ-81% מהסטודנטים הערבים שלמדו בשנה הראשונה נכנסו בסופו של דבר להיות מורים במערכת החינוך אך בשנת 2012 רק 55% הפכו בסופו של דבר למורים.
כחלק ממגמות המועצה להשכלה גבוה והנהלות המכללות לחינוך חלה בשנים האחרונות ירידה ניכרת בכמות הסטודנטים שנבחנו בבחינות הפסיכומטרי אשר הלכו ללמוד במכללות האקדמיות לחינוך, ודבר זה ניכר בעיקר בחינוך העברי. אחוזי הסטודנטים לחינוך שנגשו לבחינה הפסיכומטרית בחינוך העברי ירד מ-91% בשנת 2006 לכ-45% בשנת 2018 (הציון פסיכומטרי הממוצע ירד מ523 ל-508) מגמה מקבילה נרשמה בחינוך הממלכתי-דתי, מכ-85% לכ-28% (הציון פסיכומטרי הממוצע ירד מ-552 ל-533). במגזר הערבי, בה הבחינה עדיין נחשבת ליוקרתית וסמל סטטוס בפני עצמו, שיעור הנבחנים נשאר פחות או יותר יציב (וגבוה) וירד מ-91% ל-81% (בשנים האחרונות, לאחר מגמת עלייה, חלה ירידה תלולה בציון הממוצע בפסיכומטרי והוא עומדת היום באותה הרמה בה עמה בשנת 2006, על ציון 447). בחינוך העברי, וכך גם בממלכתי דתי, הציון הפסיכומטרי הממוצע בקרב סטודנטים שנכנסו להוראה הוא נמוך לעומת אלו שלא נכנסו להוראה. במגזר הערבי הפער הזה אינו קיים ובשנים האחרונת המגמה אף הפוכה כאשר הסטודנטים שנכנסים בסוף להוראה הם אלו עם ציון הפסיכומטרי הגבוה יותר.
על כל אלו מוסיף הדוח על כך שבממוצע ציוני הבגרות הכלליים של הסטודנטים להוראה, ובמתמטיקה ואנגלית בפרט חלה, התדרדרות קלה בכל המגזרים בדגש על המגזר הערבי (שוב, לאחר שנים של עלייה).
מי מלמד את המורים?
דוח הלמ"ס מציג נתונים מרשימים מאוד על התרחבותו של מפעל הכשרת המורים בישראל, במהלך העשור 2017-2008 היקף ההכשרה הכולל להוראה מכל המסגרות להכשרת עובדי הוראה, גדל מ-5,975 בוגרים בשנת 2008 ל-10,087 בשנת 2017 (גידול של כ-90%). כתוצאה מהיקף עבודתו המאומצת של משרד החינוך והתוכניות הפועלות בנושא בתקופה זו גדל באופן בולט היקף ההכשרה להוראה בתוכניות להסבת אקדמאים להוראה, מ-1,085 משתתפים בשנת 2008 ל-4,190 בשנת 2017 (גידול של כ-286%). מספר מקבלי תואר "בוגר בהוראה" גדל בתקופה זו בכ-26%. רובן המוחלט של התוכניות והפעולות הללו מתקיים במכללות האקדמאיות לחינוך בעוד שמספר בוגרי החוגים לחינוך באוניברסיטאות עמד על כ-1,000 לאורך כל התקופה.
ומי ממשיך מלימודים לעולם ההתמחות? הדוח מראה שקיימים פערים, לעתים משמעותיים, בין גברים לנשים. שיעורי ההתמחות בהוראה בקרב נשים מקבלות תואר "בוגר בהוראה", גבוהים ומגיעים בממוצע בשנים 2016-2014 לכ-83% לעומת כ-59% בקרב גברים. בקרב מסיימי תוכניות להסבת אקדמאים מדובר על כ-65% בקרב נשים לעומת 49% בקרב גברים. שיעורי ההתמחות בהוראה בקרב ערבים מקבלי תואר "בוגר בהוראה" גבוהים יותר ומגיעים בממוצע בשנים 2017-2015 לכ-86% לעומת כ-76% בקרב יהודים. בקרב מסיימי תכניות להסבת אקדמאים להוראה, שיעורי ההתמחות גבוהים יותר בקרב יהודים, כ-62% לעומת כ-57% בקרב ערבים.
עוד מציין הדוח כי שיעורי הכניסה להוראה בקרב מקבלי תואר "בוגר בהוראה" בתוך שנתיים מסיום הלימודים נמצאים במגמת עלייה בקרב יהודים לעומת ירידה תלולה בקרב ערבים, מסיימי התכניות להסבת אקדמאים נמצאים במגמת עלייה בקרב יהודים לעומת יציבות יחסית בקרב ערבים. ומסיימי הלימודים בקרב מקבלי תעודות הוראה מהאוניברסיטאות נמצאים במגמת עלייה בקרב יהודים ובקרב ערבים.
שיעורי העזיבה כעבור שנה נמצא במגמת עלייה בשנים האחרונות. 7.6% בקרב מקבלי תואר "בוגר בהוראה" בחינוך הערבי עזבו את מערכת החינוך מכעבור שנה וזאת לעומת לעומת 8.2% בממוצע בקרב יהודים.
בשנת 2011 רק 5% מהסטודנטים הערבים מקבלי תואר בהוראה עזבו לאחר שנה את העבודה בעוד שב-2016 המספר הגיע ל-13%. בשנת 2014 16% מבעלי התואר בחינוך עזבו את מערכת החינוך לאחר 3 שנים ובשיעור דומה גם בקרב מסיימי התוכניות להסבת מורים בחישוב הכללי, בקרב מסיימי תוכניות להסבת אקדמאים להוראה 7.1% בממוצע מהערבים ו-8.2% ממוצע בקרב יהודים עזבו לאחר שנה. קפיצה גדולה של עוזבים נרשמה גם בקרב סטודנטים ערבים בוגרי הפקולטות לחינוך באוניברסיטאות כאשר שיעורי העזיבה שלהם לאחר שנה ב-2011 עמדו על 2% וב-2016 הגיעו ל-8% (שיעור דומה בקרב הסטודנטים היהודים).
