הכנסת מצביעה על תקציב המדינה ולמעשה מגדירה בכך את סדר העדיפויות הלאומי שלנו – לאילו נושאים תקדיש המדינה משאבים רבים ולאילו פחות. בין ההצבעה על התקציב בכנסת לבין הביצוע שלו בפועל יש לעיתים פער. כמו הפער בין המילים למעשים – שם אפשר למצוא את האמת. כמעט בכל הסעיפים שיעורי הביצוע נעים בין 100%-95%. אבל דווקא הסעיפים ששיעור הביצוע שלהם חורג כלפי מטה או כלפי מעלה מעידים על סדר העדיפויות האמתי שלנו – המקומות בהם הוחלט על הקצאת המשאבים הלאומיים, אלו שהריבון הכיר בחשיבותם אבל בסוף השנה התברר כי הכסף נשאר בקופה ולא נעשה בו שימוש, או לחילופין המקומות בהם ההקצבה נפרצה לשיעורי ביצוע גבוהים מהמתוכנן ומעידים על סעיפי הוצאות שלא רוצים לתקצב אבל מאוד רוצים להוציא.

הדו"חות הכספיים של מדינת ישראל שפורסמו השבוע מאפשרים הצצה אל שיעורי הביצוע בפועל של סעיפי התקציב השונים. יש לציין כי מדובר ברמת הרזולוציה נמוכה ביותר של התקציב, כך שלא ניתן לזהות את תתי הסעיפים והתכניות הספציפיות, אלא לקבל תמונה כוללת ברמת המשרדים.

כנסת ישראל (תמונה: Dr. Avishai Teicher Pikiwiki Israel)

כאמור, רמת הביצוע של רוב המשרדים מתקרבת ל-100%. חריג הוא המשרד להגנת הסביבה שתוקצב ב-3.2 מיליארד שקלים אבל הצליח להוציא לאורך השנה רק 661 מיליון שקלים שהם 21.8% מתקציבו בלבד. לסכום זה יש להוסיף 1.4 מיליארד שקלים בהרשאה להתחייב (כסף שלא יצא במהלך השנה אבל מועבר להוצאה בשנה העוקבת. בדרך כלל מדובר בהסכמים שנחתמו בשנה אחת אבל משולמים בשנה שאחרי). בשורה התחתונה הצליח המשרד לאיכות הסביבה להגיע לנתון הלא מכובד של 68.2% ביצוע מתקציבו. כנראה שבמשרדו של אלקין חושבים שמדינת ישראל לא צריכה להשקיע באיכות הסביבה, בפיקוח וניתור מזהמים, בשמירה על הניקיון או במניעת אסונות סביבתיים כמו האסון בנחל אשלים.

אם שיעור הביצוע הנמוך של תקציב המשרד לאיכות הסביבה לא שכנע אתכם שמדובר כנראה בנושא חסר חשיבות מבחינת ממשלת ישראל, אתם מוזמנים לגלות כי גם הסעיף השני בתקציב שעניינו איכות הסביבה נמצא בתחתית מדד הביצוע התקציבי. מדובר בסעיף התקצוב של קרנות הגנת הסביבה שיועדו להן 2.5 מיליארד שקלים בתקציב אבל בפועל הן ניצלו רק 1.2 מיליארד שקלים מתוכם (כולל התחייבות עתידית) כלומר שיעור ביצוע של 61.2% בלבד.

זאב אלקין, השר להגנת הסביבה. צילום ארכיון: יונתן זינדל פלאש 90

 

 

 

משרד השיכון גם לא מככב ברשימת מיצוי התקציב לשנה זו (65.1%), אבל כולל התחייבות לשנים הבאות הוא מגיע למיצוי כמעט מלא (98%). עם זאת, ברזולוציה גבוהה קצת יותר, מתגלה סעיף חברתי אותו הסובל מחוסר מיצוי גדול: סיבסוד ריביות למשכנתאות ולהלוואות לזכאים. גם עם הסתכלות על התחייבויות שנים קדימה, צפויים להישאר בקופת המשרד מעל 200 מיליון שקלים בסעיף זה. תת הביצוע מוסבר בדוחות בנסיבות כלכליות רחבות, אבל קשה שלא לתהות אם אכן אין אנשים שנזקקים לסיוע בתשלום הריבית.

סעיף שולי יחסית שהגיע למיצוי נמוך הוא מיגון האוכלוסייה בפני נשק לא קונבציונאלי (סופת חול) – כ-50 מיליון שקלים ממנו לא בוצעו. מרגיע? מטריד? לא בטוח. רשות החירום הלאומית בכללותה  הוציאה פחות ממחצית מתקציבה, והשאירה בקופת המדינה יותר מ-100 מיליון שקלים.

סעיף נוסף בעל חשיבות ציבורית שתוקצב אבל לא בוצע הוא סעיף התקציב של מבקר המדינה שעמד על 425 מיליון שקלים כשבפועל יצאו רק 317 מיליון שקלים. במשרד מבקר המדינה ויתרו על הוצאה של 108 מיליון שקלים. כנראה שבמשרד המבקר חושבים שנגמר מה לבדוק ולבקר בהתנהלות הממשלה והחליטו להשאיר את הכסף בקופת האוצר.

אילו סעיפים זכו לשיעור ביצוע גבוה במיוחד? מנהל הרכב שאחראי על צי הרכב הממשלתי תוקצב ב-166 מיליון שקלים אבל ביצע רכישות בהיקף של 186 מיליון שקלים, כלומר שיעור ביצוע של 111%. הסעיף השני שבו נרשמה חריגה גבוהה הוא מנהל הדיור הממשלתי שמטפל במבנים בהם שוכנים משרדי הממשלה השונים בכל הארץ בין אם מדובר במבנים בבעלות המדינה או במבנים אותם המדינה שוכרת. בסך הכל הקצתה הכנסת לנושא 451 מיליון שקלים אבל במנהל הדיור הממשלתי לא התאפקו והוציאו 113% מהתקציב המתוכנן. נראה שהמדינה העריכה בחסר דווקא תחום קרוב אליה במיוחד: המשרדים והרכבים של פקידיה.