אתה עומד למרגלות ההר המרשים. חם. כל כך חם. לפני מיליוני שנים ההר הזה התפרץ בפעם האחרונה ומאז ערימת הבזלת הזו שולטת בנוף של הגליל התחתון. ודווקא לכאן הם החליטו להגיע. אני לא יודע את מי אני מאשים יותר, את חבורת המשוגעים שמטפסת על ההר הזה היום או את גי דה ליזיניאן וצלאח א-דין שטיפסו על ההר הזה עם חייליהם לפני 832 שנה. שניהם הרי החליטו, דווקא כאן, לעשות את הקרב שקבע (לבינתיים), את גורל הארץ הזו.
רגע של היסטוריה: בשנת 1187, במרחק קצר מטבריה נלחמו זה בזה כוחות 'ממלכת ירושלים', הצבא הצלבני בראשות גי דה ליזיניאן, והצבא המוסלמי בהנהגתו של צלאח א-דין. צלאח א-דין ניצל את החום הכבד שבישל את האבירים בתוך השריונות המפוארים שלהם וייבש את הסוסים עד כדי קריסתם, ובניצחונו הכריע את ממלכת ירושלים והחל את מהלך גירוש הצלבנים חזרה לאירופה.
יומיים לפני הקרב הגורלי בקרני חיטין (גרסת 2019) מתכוננים הלוחמים בשני המחנות למסע. הם התכנסו בעיינות ציפורי, משם יצאו הצלבנים בראשות גי דה ליזיניאן מלך ירושלים למסע בן יומיים שיוביל אותם לשדה הקרב הגורלי. ולדימיר מנעים מנגינות מימי הביניים, אלינה יושבת על הקרקע ומתקנת את בגדי המסע שלה וגינדי, הלא הוא רנו משטיון, מסתובב בין המשתתפים עם קרן בירה ביד ומחלק לגימות למי שמבקש. בין המשתתפים מסתובבים גם כמה נוסעים בזמן. בודדים, זוגות או משפחות שהגיעו מהמאה ה-21 לביקור קצר בשנת 1187. המפגש לא תמיד פשוט. חלק מהמשתתפים דוברים רק רוסית, גרמנית או אנגלית, אבל יש מי ששמח לתרגם לעברית. כולם שמחים לדבר ולספר על הדבר המופלא הזה שהם עושים.
רגע של עברית: כדי להימנע מתביעות מיותרות והסברים ארוכים אכוון אתכם לקרוא את תחילת פרק 15 של הספר 'המסעדה שבסוף היקום', בו מנסה המדריך להסביר לנו איך יש לדבר בעולם בו יש נסיעה בזמן. חוויה דומה עובר אדם המנסה לכתוב אודות קרב דרמטי שהתרחש לפני 832 שנה, אבל עתיד להתרחש עוד רגע, שוב. המאמר יכתב אומנם בעתיד אבל כדאי לזכור שבעתיד הרחוק יותר (עוד שנה בדיוק, ב-4 ביולי 2020) הוא יתרחש שוב, ושוב הוא ישפיע רטרואקטיבית ורטרוספקטיבית בעת ובעונה אחת, על גורל הארץ.
שחזור חיים היסטוריים ובתוך זה שחזורי קרבות הוא תחביב (ונקווה שאף אחד לא יהרוג אותי על בחירת המושג) פופולרי מאוד בעולם. קשה לומר כמה אנשים עוסקים בשחזורים היסטוריים אבל לפסטיבלים של ימי הביניים, Medieval Fair, המתקיימים בארצות רבות (גם כאלה שכף רגלם של אבירים לא נגעה בהם מעולם) מגיעים רבבות אנשים בשנה. הייחוד של שיחזור קרני חיטין הוא הדיוק הגיאוגרפי. מעטים השחזורים מימי הביניים שנעשים במקום בו הם התרחשו באמת. עבור חלק מהמשתתפים מדובר בעליה לרגל של ממש. עליה לרגל המשחזרת את עלייתם לרגל של הצלבנים לארצו של ישוע שהתהלך על אדמת הגליל.
ישנם סוגים שונים של משחזרים. מה'פארבים' (Farb) הנודעים לשמצה המכונים גם חיילים מפוליאסטר, ועד למשחזרים כבדים כמו אלה שנפגוש בקרני חיטין. הפארבים הם משחזרים קלים. יטען כנגדם שהם אינם משקיעים בהכרת התקופה ומחקר על האירוע אותו הם משחזרים. אלו יסתפקו בשחזור הקרב בלי לשים דגש על המהלכים המדויקים, הלבוש המתאים, לא יתפרו את בגדיהם ואולי אפילו, רחמנא לצלן, יביאו סנדביצ'ים מהבית. כאן אנחנו פוגשים גם כאלה, אבל את עיקר תשומת הלב תופסים נושאי הדגל (תרתי משמע), הם משחזרים רציניים שעוסקים במה שגינדי ניז'ניק, דוקטורנט לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה ומורה דרך, קורא 'היסטוריה חיה'. "הרעיון לשיחזור הקרב עלה כבר בשנת 2007. אז עשינו את המסע בסתיו. התחלנו ללמוד על כל התלבושות, הנשק, כל מה שהיה צריך ללמוד. לקח זמן עד שזה הפך למה שאתה רואה היום."
קרבות היסטוריים הם אולי מה שמושך את תשומת הלב של הציבור אבל למשחזר ההיסטורי הם החלק הקטן, אם כי המהנה, של השחזור. אלינה איוונובה, בת 33 מסנט פטרסבורג, משתתפת כבר 15 נשנה בשחזורים וזו הפעם השנייה שהיא משתתפת בקרב. היא הגיע לפה עם בן זוגה, גם הוא משתתף בקרב. את בתם בת ה-10 היא השאירה אצל הסבתא, אבל היא בטוחה שבעתיד גם היא תצטרף. נשים לא משתתפות בקרב כי גם בקרב האמיתי הן לא השתתפו, אבל לאלינה יש תיאוריה נוספת: "הבנים" היא אומרת, "רק רוצים לריב".
זו כנראה הסיבה שבגללה חלק גדול מהשחזורים ההיסטוריים עוסקים בקרבות. אלינה תפרה את בגדיה בעצמה. היא מבהירה שלא מדובר בעבודה במכונת תפירה. הבד ארוג בשיטות ובכלים של ימי הביניים וכך גם התפירה. כשאני שואל אותה אם בנעליים שהיא נועלת היא מתכוונת לעשות את המסע לקרני חיטין היא טוענת בפני שזה דווקא די נוח, זה כמו ללכת יחף. את זה אני לפחות מבין.
אבל אני אדם פוליטי. אני לא יכול להסתפק ביופי ובאווירה של המחנה בעיינות ציפורי ואני עובר בין המשתתפים כדי לחפש את הזווית הפוליטית. מהו המסר החברתי שאפשר להוציא מכאן? אחרי רגע של היסוס אלינה אומרת שכן, יש לה מסר שהיא הייתה רוצה להעביר לעולם. היא רואה בשחזור חיי העבר הרחוק הוכחה שאפשר קצת אחרת. הפשטות, ההסתפקות במועט, היצירה והיצירתיות הם חלק הכרחי בתרבות השחזור. המסר שהיא מעבירה בולט בעיקר מול האופן בו צופים רבים חווים את השחזור. אחת התגובות של מי שפוגש את השחזור בפעם הראשונה היא אכזבה מהיעדר אטרקציות, אקשן, מרצ'נדייזינג.. מי שמורגל בצריכת תרבות עומד נפעם ומשועמם מול חבורה של אנשים שהוא, הצופה, לא ממש מעניין אותם.
אל תבינו אותי לא נכון. כולם שם נחמדים, מסבירי פנים ומלאי ידע, אבל אתה, הצופה, מעניין אותם כאדם, אך לא כצופה. הם לא באו לעשות לנו הצגה. הם לא גובים כסף (אבל ישמחו אם בפעם הבאה תביאו בירה) והם לא מוכרים לנו כלום. הם אנטי-תזה לתרבות הצריכה.
הקרב על קרני חיטין 2019 מתנהל לא רק בשחזור. אפשר להגיד שהקרב על אופיה של הארץ ועל הבעלות עליה עדיין לא נגמר (וכנראה לא ייגמר). בשנים האחרונות מקודמת תוכנית בנייה של עיר דרוזית חדשה והמקום שנבחר להקים בו את העיר הוא על מדרונות קרני חיטין. המקום קרוב לאתר נבי שועייב הקדוש לעדה. גינדי ניז'ניק, דוקטורנט לארכיאולוגיה וממובילי השחזור ההיסטורי של קרב קרני חיטין, וד"ר רפי לואיס, ארכאולוג החופר את אתר חורבת קנקוזה שעל ההר, מנהלים שנים מאבק עיקש כנגד לחצי הפיתוח. הם טוענים שבחירת האתר נעשתה באופן חסר אחריות תוך התעלמות מדעתם של אנשי מחקר, נוף ותושבי האזור. "אנחנו מבינים את הצורך בפיתוח ובמענה למצוקת הדיור אך האם זה צריך לבוא על חשבון ההיסטוריה שלנו? בעולם הופכים מקומות כאלו למוזיאונים ולאתרים למבקרים ואנחנו מוכנים להקריב את המקום לטובת פוליטיקה".
