עשרות תושבים הגיעו למפגש במשרדי איגוד ערים להגנת הסביבה 'כרמל-שרון' בחדרה ביום ראשון האחרון, למפגש אותו ארגנה חברת החשמל לקראת השינויים באופן ייצור החשמל באזור. בהתאם לרפורמה במשק החשמל, חברת החשמל תזכה להקים שתי תחנות כח חדשות מגז, על בסיס התשתיות הקיימות במתחם אורות רבין. זהו צעד נדרש, על מנת לסגור את יחידות הייצור הכי מיושנות ומזהמות שיש לחברת החשמל – יחידות 1-4, המשתמשות בפחם. החלפה של 1440 מגהואט פחמי ב-1260 מגהואט בגז אמור לענות על מספר צרכים, כפי שהמדינה הגדירה אותם – הפחתת זיהום האוויר, מתיחת התהליך של הוצאת חברת החשמל מתחום הייצור, הגברת הביקוש לגז. תחנות אלו יוקמו במכונת של חברת בת ויוכלו להיות מופרטות בעתיד. תהליך הפרטת תחנות הכח כבר החל.

נציגי חברת החשמל באירוע לא דיברו על כל אלה, אלא על ההשלכות הסביבתיות בלבד. כלומר על היתרונות שבסגירת יחידות 1-4, ועל הפתרונות לבעיות שהקמת תחנות כח בגז עלולות לגרום – רסס טיפות מים, רעש ופיזור של אפר הפחם שיישרף במתכונת החדשה. 2 יחידות ייצור פחמיות (5-6) שהותקנו בהן מסננים הנקראים "סולקנים" בהשקעה של מיליארדי שקלים ו-4 יחידות במתכונת של הפעלה מינימלית לשימור (4-1), אמורות להתמודד עם הבעיות. גם כיום היחידות הללו לא נמצאות בהפעלה מלאה, אך הנזק הנגרם מהפחם הוא כבד – מערום הפחם הבלתי שרוף גורם לאבק פחם הנכנס לבתיהם וריאותיהם של תושבים בשכונות הסמוכות. חלק מאפר הפחם השרוף מתפזר באוויר גם הוא, בתקופות בהן אי אפשר לפנות את כולו כחומר גלם במפעלי מלט. מעל אלו, הנזק הכי משמעותי הוא זיהום האוויר מהארובות, אשר גורם לעודף תמותה בהיקף של מאות אנשים בשנה בפיזור רחב.

תחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה. תוך כמה שנים יופסק השימוש בפחם (צילום: יעקב נחומי/ פלאש 90).

חברת החשמל מציגה: שקיפות

"חברת החשמל הייתה נוהגת פעם להסתיר דברים, הכל בשקט, היום אני חושב פועלים הפוך ולדעתי עושים את זה נכון" אמר בפתח האירוע יעקוב אדרי, ראש איגוד ערים לאיכות הסביבה שרון- כרמל. "מביאים את מירב המידע לציבור. האיגוד שותף לעניין על מנת שהציבור ידע והכל יהיה גלוי, תוך כדי בקרה של האיגוד".

חיים רובין, סמנכ"ל פרויקטים הנדסיים בחברת החשמל הציג את עמדת החברה: "החלטת הממשלה ב-29.7.2018 מדברת על הפסקת פעילות שוטפת של 4 היחידות הפחמיות באורות רבין והקמת שתי יחידות בשיטת מחזור משולב על בסיס גז. אני ממונה על הפרויקט הזה, בין היתר, לרווחת התושבים".

רובין הסביר את הקושי להשלים אותו ב-48 חודשים בלבד, בכדי לאפשר סגירה בהקדם האפשרי של יחידות 1-4 המיושנות. המחז"מ הראשון אמור להתחיל לפעול ביוני 2022 והשני אמור להיבנות בהתאם לעמידה באבני הדרך של הרפורמה בחברה – הפרטת ארבע וחצי תחנות הכח הקיימות. גם הסגירה אמורה להיעשות בהדרגה. "היחידות יקראו 70 ו-80, והן יירכשו מג'נרל אלקטריק, דגם H, הטורבינה הכי מתקדמת שיש".

מסוע הפחם בתחנת החשמל אורות רבין (צילום: דבר ראשון).

היחידות אמורות לפעול על גז בלבד, כאשר דלק נוזלי לגיבוי, יופעל רק במקרי חירום ולצורכי בדיקת תקינות המבערים. רובין הסביר על היתרונות הסביבתיים בהחלטה – אין צורך בהקצאת קרקע חדשה ואין צורך בהקמת תשתית רשת, מפני שבמיקום הנבחר כל אלו כבר קיימים. לטענתו, תהיה הפחתה של 45% לפחות בפליטת גז החממה CO2, הפחתה של 90% בתחמוצות הגופרית, הפחתה של 85% בתחמוצות החנקן, ו65% בפליטת חלקיקים, "זה שינוי דרמטי. כל היתר הוא משני". כמות הפחם אמורה לקטון ב-50% ואיתה גם כמות פעילות הפריקה וטעינה, וכך גם אפר הפחם וכניסת המשאיות לשינוע שלו. לגבי אפר הפחם השרוף שמאוחסן לעיתים בשטח פתוח, אמר רובין: "כמות החלקיקים תפחת ב90%", וזאת בזכות הקמת מתחם מגודר בגובה 9 מטר.

היתרון והחיסרון בגז

ההשפעה הסביבתית של יחידות 1-4 הקיימות היא כה קשה, במידה כזו שכל פתרון אחר יהיה בהכרח שיפור משמעותי, גם בלי להתאמץ. כך ניתן להשיג שיפור גדול בפליטות לסביבה, מבלי להתייחס כמעט להשפעה הסביבתית של התחנות החדשות בגז. זיהום האוויר הקיים הינו בפיזור מאוד רחב, ברובו מארובות בגובה שמעל 200 מטר. התחנות החדשות יפלטו את תוצרי הלוואי לאוויר מגובה 80 מטר. כמות הפליטות תהיה נמוכה בהרבה, אך בסביבה הקרובה ביותר עדיין עלולה להתקיים רמה משמעותית של זיהום, כולל למשל בבית החולים הלל-יפה. על רקע זה התרחש מפגש של קצוות – בכירי חברת החשמל באירוע הדגישו את היותם משרתי ציבור, באופן של מימוש החלטות הממשלה בנסיון לעמוד בלוח הזמנים הצפוף, ולקדם ככל האפשר את סגירת היחידות 1-4.

פעילים מארגון "שומרי הבית" ו"מאבק 2020" תהו על הצורך בהקמת תחנות חדשות בגז, לאור ההתפתחות הטכנולוגית המהירה בייצור אנרגיות מתחדשות, שהפכה לכלכלית יותר מאשר שימוש בגז, בחלק הולך וגדל ממתכונות הייצור.

חברת הכנסת לשעבר יעל כהן פארן, הגיעה לאירוע וזכתה למחיאות כפיים כשאמרה: "יש דיון לא הוגן לשני הצדדים. אנחנו בין הפטיש לסדן כי אנחנו לא רוצים תחנות גז – ואז אומרים לנו 'אם תתנגדו, אז הפחם ימשיך להרוג אתכם' וזה בדיוק הפטיש והסדן, אנחנו לא רוצים את הפחם אבל אולי גם הגז זה לא התחליף הנכון. אנחנו רוצים חשמל נקי באמת, לא תחליף פחם קצת יותר נקי, אבל זה לא המקום שיפתור את זה".

הפעיל אורי השילוני אמר לבכירי חברת החשמל: "ארובה של 80 מטר – פחות מכוער אבל יותר מסוכן לבריאות. בקליפורניה היה דיון לפני שנתיים שלוש, אתם יכולים להרים את הדגל – מעבר לחובת גגות סולריים, יש שם בטריות לאגירה וזה כלכלי יותר מגז".

מה רוצים התושבים?

תושבי הסביבה שהשתתפו בדיון הפצירו בבכירי חברת החשמל "להגדיל ראש" ולא רק לגלות פתיחות בכך שהם מזמינים אנשים לבקר באתר התחנה, אלא לבקר בעצמם בשכונות הסמוכות לתחנה ולהכיר מקרוב את נזקי הפחם. דרישה מהותית מכיוונם היא הדרישה שסותרת את החלטת הממשלה – לגורט לגמרי את תחנות 1-4 ולוותר עליהן כאופציה במצבי חירום, אשר מחייבת הפעלה של כל יחידה כשבועיים בשנה. נציג תושבי חוף הכרמל דרש לטפל ברעש של יחידות 1-4, בטענה שהמשך השימוש בהן, גם באופן מוגבל, יגרום לזיהום רעש נוסף החורג מן התקנות. עוד דרש הנציג לפרסם את התסקיר הסביבתי המלא, שלא כולל את פרק איכות האוויר, אשר מטופל רק במסגרת היתר הפליטה של המשרד להגנת הסביבה. כיום, האפשרות להגיש התנגדות לתכנית תחנות הגז יכולה להיעשות בשבועיים הקרובים ללא כל מידע על ההשפעה על איכות האוויר. שלמה כץ, ראש מחוז צפון במשרד אמר כי יתנהל הליך מקביל ביחס להיתר הפליטה והוא גם יעבור שימוע ציבורי.

הסולקנים בחנת הכח "אורות רבין" בחדרה צילום: דבר ראשון

חברת החשמל נערכת לאגירה

רובין הסמנכ"ל סיפק לראשונה מספר פרטים על הפיילוטים שחברת החשמל עורכת בתחום אגירת החשמל. ניסוי אחד נערך במתקן באיזור קיסריה, ועוד אחד יוקם באיזור משאבי שדה במרץ 2020, כאשר המסקנות יופקו בסוף 2020. מתקן אחד יעסוק באגירה על בסיס סוללת ליתיום-יון והשני על בסיס טכנולוגיה של זרימת ברזל. " שני הפרויקטים הללו – אם יצליחו, מן הסתם נרחיב גם בתחנות משנה שלנו וגם בתחמ"ג – תחנות מיתוג", אמר רובין. "לחברת החשמל אסור לעסוק בזה. חברת החשמל יוצאת מעולם הייצור בעוד עשור או שניים, היא תהיה מונופול טבעי בעולם ההשנאה וההולכה ולכן כל ההשקעה באנרגיות מתחדשות תהיה על ידי יזמים פרטיים ובתנאי שוק חופשי". דבריו של רובין הולמים את החוק ואת ההסכמים לרפורמה ברשות החשמל, אך כפקיד ציבורי אין הוא מעביר ביקורת על מדיניות הממשלה. למעשה, בחלק מהארגונים הסביבה ישנה ביקורת על מדיניות זו, משום שהממשלה בחרה משיקולים פוליטיים וארגוניים להחליש את חברת החשמל, ובכך לוותר על הפוטנציאל שלה בתור הכח שהיה מסוגל להקים הספק מותקן במהירות מקסימלית של הפקה מאנרגיות מתחדשות.

סוגיית האגירה גם היא איננה ברורה לחלוטין ואין לה הסדרות בישראל. בדיונים על הרפורמה בכנסת טענו נציגים של תנועות ימין קיצוני, כי גם אגירת חשמל היא למעשה סוג של ייצור, ולכן התרת האגירה לחברת החשמל פוגעת במטרות הרפורמה. מנגד, מפרספקטיבה של ניהול רשת החשמל וייעול שלה, יש הגיון בהפעלת האגירה על ידי חברת החשמל, כל עוד מוטלת עליה האחריות לספק חשמל לכל דורש באמינות גבוהה.

ברשות החשמל הודו כי הפרטת ייצור החשמל מחייבת הקמת תחנות כח בעודף משום הקושי הרב להקים תחנות כח ומשום שלא ניתן להכריח יזם פרטי להקים תחנות כח, ועלות העודף, לשיטתם, קטנה בהרבה מעלות במחסור פוטנציאלי. אגירת חשמל, עשויה למצע את הפער הזה, בכך שהיא מאפשרת לייעל בהרבה את ייצור החשמל בתחנות הקיימות. כלומר, לנצל את כושר הייצור הקיים גם בשעות השפל, בעיקר בלילה, בכדי להטעין מתקני אגירה, ולהקים פחות תחנות כח בעתיד על מנת לספק את אותו היקף של גידול בביקוש. עוד יתרון חשוב של אגירה הוא השימוש בה בסמוך למתקני ייצור סולריים, כך ששעות הייצור המצומצמות, 8-9 שעות ביום, יפוזרו על פני רוב שעות הביקוש לחשמל ולא ייצרו תנודות גדולות מדי בעומסים על רשת החשמל לאורך היממה. לפי דברי רובין, ניתן להבין כי בישראל נעשים רק הצעדים הראשונים בתחום אגירת החשמל, כאשר במקומות שטופי שמש אחרים, כמו קליפורניה ואוסטרליה, השילוב בין פאנלים סולריים ואגירה כבר מתחיל לדחוק החוצה ייצור חשמל בגז, כאשר הטכנולוגיות החדשות ממשיכות להשתכלל במהירות.