האמריקנים מרוצים באופן כללי ממצבם הפיננסי אך רבים מהם חסרי ביטחון לגבי יכולתם לדאוג לעצמם בעת זיקנה או במקרה של מקרה חירום. גם בהוצאות היומיום לא מעט מתקשים לעמוד. כשני שליש מהאמריקנים (67%) תיארו את מצבם הכלכלי כ"טוב בדרך כלל", עלייה קלה לעומת 62% שטענו כך בסקר דומה שנערך בתחילת השנה על-ידי מכון המחקר למדיניות ציבורית של סוכנות הידיעות AP.

ההסתכלות החיובית על מצבם הכלכלי משקפת בחלקה צמיחה בת עשור בכלכלה האמריקנית, כעת הארוכה ביותר בהיסטוריה האמריקנית. הצמיחה הקטינה את האבטלה, אוששה את שוק הדיור וחיזקה באופן כללי את מצב משקי הבית. אולם בעבור קבוצות מסויימות, בעיקר צעירים, בני מיעוטים ועניים, נותרה אי-וודאות כלכלית.

שכונת פרברים באזור שיקאגו, ארה״ב. אילוסטרציה (צילום: Shutterstock).

החרדה של אלה היא אחת מתוצאות הלוואי של הצמיחה המדוברת שהיטיבה עם השכבות החזקות הרבה יותר מאשר עם יתר החברה. האמריקנים העשירים ביותר מחזיקים כעת בנתח גדול יותר מהעושר מאשר שהחזיקו בו ערב המיתון הגדול ב-2007.

הוצאות על דיור והשכלה גבוהה מהוות מעמסה גדולה בהרבה על צעירים כיום מאשר בדורות הקודמים וארבעה עשורים של עלייה זעומה במשכורות יצרו מציאות בה משכורות התחלתיות במשרות הראשונות אליהן נכנסים הצעירים בשוק העבודה לא מאפשרות ביטחון כלכלי.

כמעט ארבעה מכל עשרה אמריקנים אומרים כי אין להם ביטחון ביכולת לממן הוצאה לא מתוכננת של 1,000 דולר. מצד שני, רק אחד מתוך עשרה אומר כי לא ישלם על ההוצאה כלל כשרובם טוענים שיסתמכו על הלוואות, על אשראי או על קבלת סיוע מקרובים. רק שניים מכל עשרה "בטוחים מאד" כי יהיו להם מספיק חסכונות לעת זיקנה וכמעט למחצית מהם יש "ביטחון קטן" או "אין ביטחון".

בוגרי קולג׳ בארה"ב (צילום: Quirky China News/REX/Shutterstock).

רבע מהאמריקנים טוענים כי הוצאותיהם גדלות מהר יותר מאשר הכנסתם ורק 11% טוענים כי הכנסתם גדלה מעבר להוצאותיהם. היתר טוענים כי היחס בין ההוצאות להכנסות פחות או יותר נשמר.

אמריקנים רבים מקבוצות גיל ותיקות יותר הצליחו לייצר לעצמם ודאות כלכלית באמצעות בעלות על בתים והפרשות לפנסיות דרך מקומות העבודה, נוהג שהלך ודעך בשוק העבודה. כ-75% מהאמריקנים בגילאי 60 ומעלה מרגישים טוב ביחס למצבם הכלכלי. לעומתם, ארבעה מכל עשרה אמריקנים מתחת לגיל 30 מתארים את מצבם הפיננסי כ"עוני" וחציים מטילים ספק ביכולתם לעמוד בהוצאה לא צפויה, פי שניים משיעורם של בני ה-60 פלוס.

"המילניאלז (דור ה-Y, ילידי שנות ה-80 המאוחרות ושנות ה-90 – המערכת) נמצאים במסלול בעל סיכויים נמוכים בהרבה לייצר איתנות כלכלית מאשר בני הדורות הקודמים", אומר רייד קריימר, מנהל יוזמת המילניאלז ב"קרן אמריקה החדשה", מאגר מוחות היושב בוושינגטון.

הפגנות בארה"ב בלייבור דיי (תמונות באדיבות ארגון Fight for 15)

הפער הכלכלי הבין-דורי שעולה מן הסקר מאוששים ממצאים משנה שעברה של חוקרים בפדרל ריזרב של סיינט לואיס שבדקו שש קבוצות של משפחות המורכבות מאנשים שנולדו בין שנות ה-30 לשנות ה-80 של המאה שעברה. לדבריהם, הקבוצה הצעירה ביותר התגלתה כ"דור אבוד" בכל הקשור ליכולת לצבור הון ולבסס איתנות כלכלית.

המשפחה החציונית שהמפרנס העיקרי שלה היה יליד שנות ה-80 החזיקה רק בשני שליש מהעושר שהחזיקו בו משפחות מדורות קודמים בשלבים מקבילים בחיים. אותו מחקר מצא גם שההכנסה החציונית, בהתאמות אינפלציוניות, של אנשים מתחת לגיל 40 ירדה ב-10% מאז המיתון הגדול ואילו הכנסות של בני 62 ומעלה זינקו ב-24%.

לא רק שעובדים צעירים מרוויחים פחות, הם גם הולכים ומתנקזים בערים הגדולות שם המעסיקים הגדולים ממקמים את משרות השכר הנמוך שיעסיקו אותם. המשמעות היא צורך במעבר לשכונות בהן יוקר המחיה הולך ומאמיר. ג'ושוע בירד (35) עזב לאחרונה משרה בתחום טכנולוגיית המידע בעיר לורטו שבמדינת טנסי בה פחות מ-2,000 תושבים ומעריך שהעבודה הבאה שלו תצטרך להיות בעיר גדולה יותר. "אני חושב חושב שאצליח להשתכר כמו שהרווחתי בעבר אם אסכים לעבור לעיר גדולה יותר", הוא אומר. אם ייתקל בצורך לבצע הוצאה גדולה לא מתוכננת בירד אומר שקרוב לוודאי שישלם אותה באמצעות כרטיס האשראי שלו. לדבריו הכלכלה יציבה.

במצבם הכלכלי האיתן יותר בצורה לא מידתית, אמריקנים מבוגרים ואלה המרוויחים יותר מ-100,000 דולר בשנה בטוחים הרבה יותר ביכולתם להוציא סכומים גדולים באופן לא מתוכנן או לממן את עצמם בזיקנתם. ריצ'ארד פאר (75), טכנאי הרדמה בגמלאות, אומר כי נעזר במכירת ביתו בסיאטל בשנה שעברה, מקום בו הנתונים מראים כי שווי הבתים זינק ב-250% מאז שנת 2000 כשענקיות טכנולוגיה כמו אמזון הניעו זינוק בעלויות בעיר. פאר עבר לקהילה של בני 55 פלוס בעיר והשקיע את יתרת כספי מכירת ביתו, זאת לצד המשך קבלת כספי קצבה ופנסיה. "הסתדרתי לא רע. לא כמו אחרים שהצליחו בשוק הנדל"ן אבל אני לא מאוכזב ממצבי".

הפער הפנסיוני

גם הפנסיות מהוות הבדל משמעותי בין הדורות: בשנה שעברה, רק ל-17% מעובדי המגזר הפרטי הייתה גישה לתוכניות פנסיוניות, פיחות משמעותי לעומת 38% ב-1980. כך עולה מנתוני הלשכה לסטטיסטיקה בתחום העבודה. עובדים צעירים מסתמכים במקום על תכניות פרישה אחרות, כאלה שדורשות מהם הפרשה יותר משמעותית במידה והם מעוניינים בביטחון כלכלי לעת זיקנה ובעלות סיכון רב יותר.

שחקני קבוצת הפוטבול מיאמי דולפינז כורעים ברך במהלך השמעת המנון ארה"ב כמחאה על מצב השחורים, נובמבר 2017 (AP Photo/Bob Leverone)

הסקר של המכון לחקר מדיניות ציבורית של AP חושף פערים גדולים באיתנות הכלכלית בהתפלגות על רקע גזעי-אתני ורמת השכלה. לדברי עורכי הסקר, לשחורים ולטינים יש יותר סיכוי להגדיר את עצמם כעניים וארבעה מתוך עשרה מבוגרים ללא השכלה על-תיכונית טוענים כי מצבם הכלכלי דוחק, זאת לעומת שניים בלבד מתוך עשרה מסיימי קולג'.

גם להשקפה הפוליטית של הנשאלים יש השפעה מסויימת על תפיסתם את מצבם הכלכלי. בעוד ששמונה מתוך עשרה רפובליקנים תיארו את מצבם הכלכלי כ"טוב" או "טוב מאד", רק שישה מעשרה דמוקרטים תיארו אותו ככזה. כמחצית מהרפובליקנים מאמינים שמצבם הכלכלי ישתפר השנה לעומת שלושה בלבד מתוך כל עשרה דמוקרטים.

נשיא ארה"ב טראמפ בנאום מיוחד על השבתת הממשל. 8 בינואר 2019 (Carlos Barria/Pool Photo via AP)

כריסטין ג'יימס (43) ממק'קיספורט שבפנסילבניה הצביעה לטראמפ ב-2016. היא מגדירה את הכלכלה כבריאה אולם כאמא לשני בנים בני 5 ו-14, היא חיה על קצבאות נכות בשבע השנים האחרונות. לפני שאובחנה כבעלת הפרעות בתפקוד והתקפי פרכוסים, לצד בעיות רפואיות נוספות, עבדה בעבודה אדמיניסטרטיבית ופקידותית. לאחר ההוצאות על שכירות, חשבונות, אוכל, רכב והצרכים של הילדים שלה, לא נשאר לה הרבה למקרה של הוצאה לא מתוכננת או לחיסכון. ג'יימס מעריכה שהכלכלה עוזרת בעיקר לאלה שיש להם כסף מהבורסה ולא לאנשים כמוה. "גדלתי במשפחה ממעמד הביניים", היא אומרת. "זאת שכונת מעמד ביניים אבל אין לי חשבון בנק של מעמד ביניים".