הנשיא טראמפ חתם אתמול בלילה על צו נשיאותי שיחייב את כל מוסדות הממשל לרכוש מוצרים עם שיעור גבוה יותר של מוצרים מתוצרת ארה"ב. "תפיסת העולם של הממשל שלי פשוטה" אמר טראמפ במעמד החתימה והוסיף כי "אם אנחנו יכולים לבנות את זה, לגדל את זה או לייצר את זה בארה"ב- אנחנו נעשה את זה".

הצו הנשיאותי יביא לשינוי בחוק 'רכישות תוצרת ארה"ב', שקובע את אופן העדפת התוצרת המקומית החלה על מוסדות הממשל האמריקאי. על פי החוק הנוכחי, מוסד ממשלתי מחוייב לרכוש מוצרים המיוצרים בארה"ב, כשההגדרה למוצרים אלו היא ש-25% מהמוצר הסופי יוצר בארה"ב. ההחלטה של טראמפ מאתמול תעלה בהדרגה את האחוז המחויב להיות מיוצר בארה"ב ל-50% ובסופו של דבר ל-75%. הצו מחריג את תעשיית המתכת האמריקאית, וקובע כי ברכישת מוצרי פלדה וברזל על ידי מוסד ממשלתי, 95% מהמוצר צריך להיות מיוצר בארה"ב.

בגד עם תווית 'יוצר בארה"ב' (צילום: Shutterstock)

לרכישות של מוסדי ממשל אמריקאים יש פוטנציאל השפעה גבוה מאד על המשק כולו. הוצאות פדרליות היוו כ-20% מהתוצר האמריקאי בשנת 2018, והטיית יותר מההוצאות לעבר עסקים אמריקאים עשויה להיות דרמטית בעבור אותם עסקים.

העדפה מתקנת

אלא שגם לאחר ההעלאה של טראמפ, חוק 'רכישות תוצרת ארה"ב' אינו מתפקד כפי שתוכנן במקור. בשנת 1933, כחלק מהניסיון להתמודד עם המיתון הגדול, חוקק הנשיא הובר חוק שקובע כי כל רכישה של מוסד ממשל חייב להעדיף ייצור אמריקאי על פני יבוא ממדינה זרה, אלא אם מתקבל אישור מיוחד מצד הנשיא. עם זאת, בסוף שנות השמונים החל ממשל רייגן לחלק את אותם הפטורים באופן המוני, במטרה לעודד יבוא זול ממדינות זרות. כך, שינוי הגדרת המוצר עשויה להיות משמעותית, אבל תישאר מוגבלת בהשפעותיה.

החלטתו של טראמפ מעוררת את זעמם של גופים כלכליים שמרניים, שמחו אתמול נגד הצו. הטענה המרכזית של גופים אלו היא שעל אף העובדה שהמהלך יחזק את התעשייה האמריקאית, היא תביא להוצאות גבוהות יותר של מוסדות הממשל. שני מכוני מחקר שמרניים, 'מכון קאטו' ו'המכון הלאומי לשוק החופשי' יצאו בהצהרות פומביות נגד הצו, וטענו שהדבר יוביל להוצאה מיותרת של "כספי משלם המיסים".

נשיא ארה"ב טראמפ בביקור במפעל חברת קרייאר באינדיאנפוליס . דצמבר 2016 (AP Photo/Evan Vucci)

עם זאת, מספר קבוצות המייצגות את התעשיינים האמריקאים בירכו על ההחלטה. התעשייה, ובייחוד התעשייה הכבדה בארה"ב, לוחצת מזה שנים על הממשלים השונים להכניס לחוק הגנות נוספות על היצרנים האמריקאים, במטרה לסייע בתחרות עם יבוא זול מהמזרח. בנוסף, מספר גורמים במערכת הביטחון האמריקאית קראו לאחרונה להביא לשינוי באופן רכישת הציוד הצבאי. בעשורים האחרונים צבא ארה"ב הולך ומסתמך על ייבוא מוצרים או חלקים לייצור מוצרים צבאיים ממדינות זרות, ולעיתים אף ממדינות כמו סין איתן היחסים הדיפלומטיים נמצאים בסכנה. גורמים בכירים במערכת הביטחון האמריקאית הזהירו בשנים האחרונות מפני הסתמכות על ייבוא של מוצרים קריטיים לצבא ארה"ב, וקראו לבסס יותר מתעשיית הביטחון האמריקאית על ייצור מקומי.

ומה אצלנו?

בישראל קיימות תקנות שנועדו להגביר את רווחיותם של מפעלים ישראליים בשוק המקומי, אם כי מקלות יותר באופן רשמי מאלו שבאמריקה. בשנת 1995 נוספו תקנות לחוק חובת המכרזים, הנקראות תקנות העדפת תוצרת הארץ, אשר קבעו כי כל גוף ממשלתי מחויב לרכוש מוצרים מתוצרת ישראל, גם אם הם יקרים יותר (עד 15%) מהמוצר המיובא. פעמים רבות מדובר בעסקאות בקנה מידה גדול, אשר עשויות להוות חלק משמעותי מרווחיו של עסק כלשהו.

התאחדות התעשיינים ובראשה שרגא ברוש, טוענים כי במקרים רבים התקנות אינן מיושמות. לטענתם, קיימות דרכים רבות "לעקוף" באופן חוקי את הנדרש בתקנות. למשל גופים כמו קופות החולים, מועצות דתיות ומוסדות אקדמיים, המוגדרים כגופים ציבוריים במימון ציבורי, אינם מוגדרים ע"י התקנה כגופים שמחויבים במתן יתרון לתוצרת ישראל. גם הרשויות המקומיות, שרוכשות בהיקף של 40 מיליארד שקלים בשנה, אינן מחויבות בחוק לעמידה בתקנות.

המקרה המוזר של עיר הבה"דים

מכשול נוסף העומד בפני יישומן של התקנות בפועל, הוא אופן ביצוע העבודות. במקרים רבים, הגופים הציבוריים המזמינים את העבודה אינם אלו שרוכשים את המוצרים. לעיתים קרובות, גופים ציבוריים מבצעים את העבודה באמצעות חברות פרטיות, שלא מחויבות, לפי החוק, לתת יתרון לתוצרת ישראל. כך, למשל, בית חולים ישראלי מחויב לרכוש תוצרת ישראלית ביתרון של 15%, אך במידה ונשכרת חברה פרטית חיצונית לביצוע העבודה, חברה זו פטורה מתקנות העדפת תוצרת הארץ. במקרה זה תעדיף החברה לרכוש את המוצרים המיובאים והזולים יותר.

עיר הבה"דים (צילום: יוסי זמיר/ פלאש 90)

דבר זה מתרחש במידה מוגברת במקרים בהם מתבצעות עבודות בשיטת PPP – שותפות ציבורית-פרטית. במקרים אלו מתחייבים יזמים פרטיים לבנות פרויקט גדול במימונם המלא או החלקי, בתמורה לזכויות בתשתית שתוקם. במקרים כאלו עומד בראש עדיפויותיו של היזם צמצום ההוצאות, וגם במקרה זה תקנות העדפת תוצרת הארץ אינן חלות.

דוגמא מובהקת לכך הייתה בהקמת עיר הבה"דים, פרוייקט העתקת מספר גדול של בסיסי צה"ל לבסיס חדש בנגב. העלות הכוללת של הפרוייקט עמדה על כ-22 מיליארד שקלים, שהיו יכולים להוות חיזוק נחוץ לתעשייה הישראלית. עם זאת, התעשיינים טוענים כי על אף שמשרד הביטחון מחויב להעדפת תוצרת ישראל, החברה שזכתה במכרז שכרה ספק שלא מחויב לתקנה, והעדיף לרכוש מוצרים זולים באיכות נמוכה יותר.