הן קמות כל בוקר לעסוק בהצלת חיים. הימים שהן מעבירות במאמץ פיזי קשה ובנסיעות ארוכות מאפשרים לאזרחי ישראל הזקוקים לכך לקבל טיפול רפואי ראוי בבתי החולים. 24 שעות ביממה, עם דלי, מגב, סמרטוט וחומרי ניקוי, עובדי ועובדות הניקיון בבתי החולים מגינים על החולים והצוות מפני זיהומים מסכני חיים. בארבע השנים האחרונות עוברים תנאי ההעסקה שלהן מהפכה אמיתית, שמתקנת שנים של אפליה.

בעשורים האחרונים הועסקו המנקות בבתי החולים בישראל בהעסקה קבלנית, ולא נהנו מהזכויות של העובדים הקבועים שלצדן – שכר, בטחון תעסוקתי, וחברות בוועד העובדים. מהפכת ההפרטה הביאה חברות עסקיות וגופים במגזר הציבורי להתייחס לניקיון כ'שירות' במיקור חוץ, בנימוקים של יעילות וחיסכון כלכלי על חשבון רווחת העובדים שנמצאים בתחתית טבלאות השכר. בבתי החולים מדובר בעוול צורם במיוחד, מאחר שרמת היגיינה גבוהה הכרחית להצלחת הטיפול הרפואי.

עובדות ניקיון בבית חולים. למצולמות אין קשר לכתבה (צילום ארכיון: אוליבר פיטוסי / פלאש 90).

המגמה החלה להתהפך ב-2015, כתוצאה ממאבק של ההסתדרות והירתמות של הממשלה. הסכם שנחתם בין שר האוצר משה כחלון ליו"ר ההסתדרות דאז אבי ניסנקורן קבע בין היתר כי כל עובדות הניקיון בבתי החולים הממשלתיים ייקלטו להעסקה ישירה. מדובר במאות עובדות ועובדים שמרביתם כבר נקלטו. בבתי החולים של קופת חולים כללית סוכם על מהלך דומה, שיתבצע בקצב אטי יותר.

התוצאות לא איחרו לבוא והן ניכרות בשטח. לצד שיפור ניכר בתנאי העבודה, ההסכם העלה את תחושת השייכות, האחריות והמחויבות של העובדות. סיור במחלקות בתי החולים ומפגש עם העובדים והעובדות מגלה כי תקופת עבודתן נחלקת לשתיים – לפני ואחרי יישום ההסכם. המפגש עם נשים שקולן אינו נשמע בדרך כלל בתקשורת ממחיש כיצד איגוד מקצועי יכול לתקן עוולות חברתיות ולהיטיב עם העובדים המוחלשים ביותר במשק. לב העניין הוא לא רק תנאי ההעסקה – אלא יחס מכבד, שוויוני ואנושי.

הבי ילדה את שני ילדיה ברמב"ם. בלידתה השנייה היא הפכה את העולם כדי להגיע לשם: "חשבתי שלא אספיק להגיע לרמב"ם, הלכתי לבית חולים אחר וראיתי שמלוכלך", סיפרה, "לקחתי את הסיכון ונסעתי באמבולנס לרמב"ם, ואת הלידה השנייה עשיתי גם פה".

מארום חאמד, רמב"ם: "מעריכים אותי ואת העזרה שלי פה"

יומה של מארום חאמד, עובדת נקיון בבית החולים רמב"ם בחיפה, מתחיל בסביבות 4:00 בבוקר. כדי להגיע למשמרת שמתחילה ב-6:30, היא יוצאת מביתה בג'יסר א-זרקא ב-4:40, עולה על אוטובוס לצומת מת"מ בכניסה לחיפה, ומשם ממשיכה באוטובוס נוסף לרמב"ם. בחלק מהימים היא מתחילה לעבוד מאוחר יותר, ואז היא מתעוררת ב-5:00 וזוכה במפגש קצר עם הילדים. "אני מעירה אותם, מתפללת. הכי גדולה שלי בת 10", היא מספרת.

חאמד עובדת במחלקת היולדות. מעבר לניקיון, העבודה שלה כרוכה גם במגע עם היולדות המגיעות למחלקה. "למדתי להכיר את הבנות במחלקת יולדות. איך שאני רואה בן אדם, אני כבר יודעת מיהו ומה הוא צריך. אם מבקשים ממני לא להשתמש בחומר ניקוי כזה או אחר, אני מחליפה. למדתי להסתדר עם אנשים" היא אומרת. "אם את באה ללדת ועומדת להתעלף אני מיד רואה את זה ונותנת עזרה, גם לילדים וגם לתינוקות. אני נותנת תשומת לב, זה התפקיד שלי. בצוות מעריכים אותי ואת העזרה שלי פה. לפעמים אני מתרגמת לרופאים בערבית מה שהם לא מבינים".

מארום חאמד, עובדת ניקיון בבית חולים רמב"ם (צילום: יעל אלנתן)

במשך 14 שנה הועסקה חאמד בניקיון ברמב"ם כעובדת קבלן, ובשנתיים האחרונות היא עובדת בית החולים. "כשעבדנו אצל הקבלן לא היה יחס טוב, לא היו תנאים טובים, היה צריך לדרוש את מה שמגיע לך", היא מספרת, "היום ברמב"ם הם שמים את הכל בתלוש בלי לדבר, נותנים יחס טוב". הדוגמאות לא חסרות: "פעם היינו לוקחים את המדים הביתה וצריכים לכבס אותם בעצמנו, היום אנחנו משאירים אותם בסוף משמרת ורמב"ם דואגים לזה. פתאום הסבירו לנו שזה מאוד לא בריא ומסוכן לקחת מדים ולכבס עם הכביסה הרגילה", אמרה.

חאמד, בת 44 ואם לשישה ילדים, מתמרנת בין הבית לעבודה. את ששת ילדיה בחרה ללדת דווקא בבית החולים 'הלל יפה' בחדרה. "לא בגלל שזה קרוב, אלא כי היה לי לא נעים ללדת במקום שאני עובדת בו. לא רציתי לערבב". אמרה.

המפקחת על הניקיון ברמב"ם: "בתקופת הקבלן לא היה לנו איפה לאכול. היינו יושבים במדרגות החירום, מסתתרות לחפש מקום. עכשיו אנחנו יושבים בחדר האוכל עם כל העובדים."

מארונה הבי, רמב"ם: "אני יודעת מה אישה צריכה בלידה"

לצידה של חאמד במחלקת היולדות עובדת מארונה הבי (31) מכאבול, גרושה עם שני ילדים. לעבודה היא מגיעה ברכבת לאחר שמחנה את הרכב בתחנת אחיהוד. בסך הכל חולפת קצת יותר משעה מהרגע שהיא יוצאת מהבית עד שהיא חוזרת אליו. גם הבי מציינת את הקשר האנושי עם היולדות כמשמעותי עבורה: "חשוב לי היחסים עם הנשים, אני יודעת מה אשה צריכה בלידה, רואה את הלחץ שלהן. אני אמא לילדים ואני מבינה את מה שהיא מרגישה ואני מתייחסת יותר טוב כי אני מבינה".

מארונה הבי, עובדת ניקיון בבית חולים רמב"ם (צילום: יעל אלנתן)

הניקיון הוא עבודתה הראשונה של הבי. "הם באו לגייס בכפר עובדים, הייתי בת 23. אני אוהבת לנקות, גם בבית מבריק אצלי", היא מספרת. בזמן העבודה לא קשה לה, אבל הכאבים באים אחר כך: "אין לי כאבים בגוף, רק אחרי שאני יושבת אני מרגישה את הקושי", אמרה. אחרי שש וחצי שנים כעובדת קבלן, היא נקלטה כעובדת מן המניין – והשינוי בתנאי העבודה היה מיידי. "מבחינת שכר עם הקבלן הייתי עובדת משרה מלאה ויותר ומגיעה ל-6000 ש"ח בשבעה ימי עבודה בשבוע, עובדת מראשון עד שבת בלי הרבה כסף. היום אני מרוויחה כ-7200 ש"ח עם 80 אחוז משרה לשישה ימים, ומקבלת גם חופשה והבראה".

הבי ילדה את שני ילדיה ברמב"ם. בלידתה השנייה היא הפכה את העולם כדי להגיע לשם: "חשבתי שלא אספיק להגיע לרמב"ם, הלכתי לבית חולים אחר וראיתי שמלוכלך", סיפרה, "לקחתי את הסיכון ונסעתי באמבולנס לרמב"ם ואת הלידה השנייה עשיתי גם פה".

הודיה דויטש: "סורוקה משלמים על משמרת לילה 150%, שבתות וחגים של 200%, ובית החולים מכבס ומחליף לנו את הבגדים. אצל הקבלן קיבלנו לחג כוסות שירדו לנו מהתלוש, פה נותנים תלושים של 550 ש"ח".

העובדות מחייכות, המבקרים אומרים תודה

את עותמאן אספהן, המפקחת על הניקיון ברמב"ם, אני תופסת כשאשה נחושה ביציאה ממחלקת היולדות שואלת בקול רם "מי פה אחראית על עובדות הניקיון?". אספהן, תושבת ג'יסר א-זרקא אומרת בנחישות "אני, מה אפשר לעזור". האשה מזדהה כקיורקיאן מירבט, מנהלת מחלקת הגבייה בעיריית חיפה, שזה עתה הפכה לסבתא. מירבאט הגיעה כדי להחמיא: "אני כל כך מתרגשת מהניקיון והיחס של העובדות פה, זה פשוט מקסים", אמרה, "אני רוצה להגיד פשוט תודה. על העבודה ועל היחס הטוב מהעובדות". אספהן עונה באדיבות, "תודה רבה. באמת תודה מכל הלב", ומספרת שאת התודות האלו עובדות הניקיון מקבלות פה על בסיס קבוע.

עותמאן, עובדת ניקיון בבית חולים רמב"ם (צילום: יעל אלנתן)

כשמסתובבים עם מרינה ברבש, מנהלת המשק של 300 עובדים בבית החולים רמב"ם בחיפה, עדים לתופעה מוזרה – כל עובד משק שחולף על פנינו מחייך אליה, והיא אליו בחזרה. לדברי מרינה, קליטת העובדות להעסקה ישירה בהחלט שינתה את האווירה בבית החולים: "תהליך המעבר מהקבלן היה טוב, עבר בביטחון וההרגשה היא טובה. ברגע שאת רואה את העובדים מחייכים, זה עושה טוב. זאת ההרגשה של האנשים" היא אומרת בגאווה.

ברבש מציינת את השינויים המרכזיים עם המעבר להעסקה ישירה, שהחל ברמב"ם בסוף 2016. "היום יש להן יותר זכויות. מממנים נעליים, בגדים, חופשות, פרמיות, שיפור תנאי העבודה. על אותה עבודה הן מקבלות עכשיו שכר יותר טוב, תנאים יותר טובים, ברור שזה בן אדם שמח יותר. מבחינת עבודה וחולים לא השתנה שום דבר, אבל השתנו התנאים שיש לה היום, אז העובדת שמחה, היא הולכת עם יותר מוטיבציה". היא מציינת כי בתקופה בה הועסקו ע"י קבלן היו תקלות שונות בתשלומים, ובית החולים נאלץ להשלים לעובדות את החסר ולהתחשבן עם הקבלן כדי שהכסף לא ייגרע מהעובדות. כיום, בבית החולים מעודדים את העובדות למצות את זכויותיהן, ומזכירים להן לקחת את מה שמגיע להן.

מרינה ברבש, מנהלת עובדי המשק בבית חולים רמב"ם (צילום: יעל אלנתן)

אספהן מוסיפה את חדר האוכל שנכנס לחייהם לאחר ההסכם. "בתקופת הקבלן לא היה לנו איפה לאכול. היינו יושבים במדרגות החירום, מסתתרות לחפש מקום. עכשיו אנחנו יושבים בחדר האוכל עם כל העובדים. ארוחה עולה בערך 3.5 ש"ח. בזמן הקבלן היינו מתלוננים על נעליים, בגדים, שאין איפה לאכול, היינו עובדים 20 יום ולא היינו מקבלים את השכר כמו עכשיו על משמרות, יש פער גדול. מקבלים עכשיו את כל התנאים- חופש, מחלה הכל". השיפור בתנאים הוביל גם לשיפור בהרגשה של העובדים. אולי מקור החיוכים מגיע מזה. "רואים את זה שאנחנו כולנו שמחים. אני מרגישה יותר טוב להגיע לפה." אומרת אספהן.

מעבר להשפעה על חשבון הבנק, הקליטה להעסקה ישירה שיפרה את יחסי העבודה ואת תחושתן היום יומית של העובדות. הביטחון התעסוקתי, תנאים מכבדים ברמה מינימאלית ויחס שווה לעובדי כתף אל כתף עושים את שלהם. "אני מאוד מבסוטה על המעבר. כיף לי. יש תנאים טובים יותר מהקבלן, אני שמחה" אומרת הבי, "לי לא היה יחס שונה לעבודה בין הקבלן לבין עכשיו מבחינת איך שעבדתי. אבל היום כיף לי לעבוד ככה. אני מתעוררת מבסוטה וחוזרת לפה בשמחה". מאז שנקלטה כעובדת קבועה, הבי עובדת רק במחלקת היולדות ולא מסתובבת בין מחלקות. "אני עובדת בכיף ומקווה להמשיך פה עוד הרבה שנים. עבדתי במקומות אחרים וברמב"ם הכי טוב. כולם מתנהגים טוב, מדברים עם חיוך, חשובה האווירה. כיף לי שמבקשים ממני ואני נותנת עוד מעצמי".

כ-220 עובדי קבלן נקלטו להעסקה ישירה בקריה הרפואית רמב"ם בחיפה, 23 בנובמבר 2016 (צילום: ארז רביב)

כ-220 עובדי קבלן נקלטו להעסקה ישירה בקריה הרפואית רמב"ם בחיפה, 23 בנובמבר 2016 (צילום: ארז רביב)

ברבש מדגישה כי "עובד במחלקה הוא חלק בלתי נפרד מהצוות של המחלקה. היחס ברמב"ם הוא כזה של משפחה, משתדלים להסתכל על כל אדם ולהתאים אותו למקום הנכון לו ולבית החולים. עושים סבבים ומשבצים לעבודות שונות כדי לגוון, ובוחנים איפה הכי מתאים לעובד להיות בהתאם לאופי שלו ושל המחלקה. במחלקת יולדות צריך שמחת חיים, אי אפשר ללכת פה עם פרצוף תשעה באב. העובדות נכנסות אומרות שלום, מה שלומך, מחייכות. אני מקבלת הרבה מכתבי תודה בהקשר של עובדות הניקיון ואני תולה אותם על לוח המודעות".

משה בנין: "אני מרגיש אחריות גדולה, כי אם אני לא אעשה את העבודה שלי טוב, הרבה אנשים יקבלו זיהומים בבית החולים. אני נכנס לחדר עם הרבה סבלנות, הכול עם כפפות. עבודה קשה. מי שאוהב אותה ימשיך בה. זאת הצלת חיים"

הכשרה, קידום וותק

את היחס השונה בין עבודה אצל הקבלן להעסקה בבית החולים רואים גם בהכשרת העובדות. "אצל הקבלן למדנו איך לנקות, אבל זה לא כמו ההכשרה ברמב"ם" אומרת הבי, וברבש מרחיבה: "העובדות מקבלות הדרכה על איך להרים ואיך להתכופף בלי להיפצע ולשמור על הבריאות לטווח ארוך. יש שבוע התלמדות. בכל שבוע יש יום מקצועי הכולל סיור בבית החולים, בטיחות, חומרי ניקוי וכלי עבודה. יש הכשרה של התנהלות ארגונית והכרת תנאי העבודה בתוך רמב"ם, עם התייחסות ליחסי חולה עובד וצוות והתלמדות מעשית באגפים השונים – אשפוז, מכונים, חדרי ניתוח, משמרת ערב, גם התלמדות תיאורטית וגם מעשית.

ההבדל בעבודה מגיע גם בתחום הקידום המקצועי. אספהן, שהפכה מעובדת ניקיון למפקחת על הניקיון בבית החולים, היא דוגמא לקידום בתחום. "במשך עשר שנים הייתי עובדת ניקיון דרך הקבלן, ובשנתיים האחרונות אני מפקחת. אני מדריכה את האנשים ומלמדת אותם לעבוד. אני אחראית שהניקיון יבוצע על פי הסטנדרטים וההנחיות, לארגן את העבודה, חומרי ניקיון, ציוד והכל. לפגוש כל בוקר את עובד הניקיון ולראות אם הוא בסדר או לא".

ברבש מוסיפה שעובדות שהתחילו 'מלמטה' הן מנהלות רגישות יותר. "כשאני מקבלת עובד חדש אני אומרת לעצמי 'אל תשכחי איך את התחלת', כי אני עליתי לארץ עם תואר שני ועבדתי בחדרנות במלון. אדם שמכיר את הקשיים בעבודה יודע איך להתחשב בעובד, ואיך לארגן את העבודה שיעשה אותה בכיף ולא בכוח, שייצא מפה וילך הביתה עם חיוך". מעבר לכך, היא מציינת שלקידום יש ערך ארגוני: "רוב המפקחים שלנו היו בולטים בעבודה, היו דוגמא לכל העובדים והיינו מקדמים אותם. זה כולל לימודים של תחום המשק, ואנחנו משתדלים לקדם את האנשים עם הניסיון מתוך המערכת. הם מכירים את המערכת, העובדים והמחלקות, וזה רק משפר את הארגון".

איך מתמודדים עם שחיקה בעבודה לאחר שנים ארוכות של עבודה פיזית, שאלנו. "אני עשרים שנה ברמב"ם ולפני זה עבדתי עוד 10 שנים בתחום המשק, תמיד יש שחיקה" אומרת ברבש, "השאלה היא איך המערכת מתייחסת לוותיקים. אנחנו מתייחסים לעובדים הוותיקים שאנחנו רואים שהם באמת רוצים לעבוד ונשחקים, ומחפשים להם מחלקה יותר מתאימה. יש מחלקות קשות ודינמיות יותר, ויש מחלקות של מעבדות ומרפאות שהתנועה של חולים בהן מסתיימת באיזשהו שלב ואז הם יכולים לעבוד בשקט ובלי לחץ. או שנותנים להם עבודה פחות קשה פיזית. לכל עובד מתאימים את מה שהוא צריך".

חאמד מרגישה את העבודה המאורגנת גם בדברים הקטנים. "מרגישים את הוועד פה. אמא שלי נפטרה והם התקשרו ובאו אלי הביתה, יחס טוב באמת. יש אלוהים. יחס שונה. אני באה לעבוד יותר בכיף ואני מחויבת לעבודה פה. מכירה את כל הצוות במחלקה שלי. אנחנו יוצאים ביחד לטיולים, ימי גיבוש וארוחות".

סורוקה: מהפכת הקליטה בעיצומה

בית החולים 'סורוקה' בבאר שבע נמצא בעיצומו של תהליך קליטת עובדות ועובדי הניקיון להעסקה ישירה. בשנת 2015 חתמו יו"ר ההסתדרות דאז אבי ניסנקורן ומנכ"ל הכללית אלי דפס על הסכם לקליטה מדורגת של עובדי הנקיון בבתי החולים של הקופה. בסורוקה החלה הקליטה בפועל לפני שנתיים ותימשך עד 2020. עד כה נקלטו 57 עובדות לבית החולים, מתוך 210 בסך הכל. בתקופת הביניים מתקיימות בבית החולים העסקה ישירה וקבלנית במקביל, וועד העובדים נאבק להאיץ את קליטתם של כלל העובדים. גם בהנהלה מעוניינים לסיים את ההעסקה הקבלנית, עניין שתלוי בתקציבים שמקבל בית החולים משירותי בריאות כללית וממשרד הבריאות. בינתיים, העובדים והעובדות שכבר נקלטו מספרים על מציאות אחרת.

הודיה דויטש ויסמינה אבו דובה, סורוקה: "לקום בבוקר בשמחה"

הודיה דויטש (45) מבאר שבע החלה לעבוד בנקיון בסורוקה כשנה לאחר עלייתה לארץ. 13 שנים עבדה כעובדת קבלן, עד שנקלטה להעסקה ישירה. "עבדתי בכל מקום בסורוקה, בכל המשמרות. לפני שנתיים נקלטתי כעובדת סורוקה, וההבדל הוא משמעותי גם בכסף. אצל הקבלן היינו עובדים 9 חודשים ואז מפטרים ועושים תקופת צינון של 3 חודשים כדי לא ליצור קביעות ומחזירים לעבודה. עכשיו זה לא ככה כבר". מספרת דויטש, "בסורוקה משלמים על משמרת לילה 150%, שבתות וחגים של 200%, ובית החולים מכבס ומחליף לנו את הבגדים. אצל הקבלן קיבלנו לחג כוסות שירדו לנו מהתלוש, פה נותנים תלושים של 550 ש"ח".

הודיה עובדת ניקיון בבית חולים סורוקה (צילום: יעל אלנתן)

יסמינה אבו דובה (43) מתגוררת בפזורה הבדואית. את ששת ילדיה ילדה בסורוקה לפני שהחלה לעבוד בבית החולים. היא מספרת שבשלוש וחצי השנים שעבדה כעובדת קבלן, ויתרה מראש על השגת תנאים כחוק. "שמעתי שבתקופת הקבלן היו מורידים מהשכורות ולא משלמים תנאים, אבל האמת היא שאני לא בדקתי אף פעם את התלוש. ידעתי שזה לא משנה. גם אם לקחו, אז אם אני אגיד לא יעשו כלום". אמרה.

יסמינה עובדת ניקיון בבית חולים סורוקה (צילום: יעל אלנתן)

אבו דובה מספרת שהעבודה היומיומית לא השתנתה עם המעבר להעסקה בבית החולים, אך השינוי באווירה הוא דרמטי. "אני עושה את הכל אותו דבר, הייתי עובדת 100% וגם עכשיו", היא מספרת, "אבל התנאים השתנו. כשאת נכנסת לעבודה צריך אחדות. המעבר להיות עובדת סורוקה מרגיש יותר טוב. צוות המפקחות של סורוקה יותר טוב, יש יחסי משפחה, דואגים לי. אם יש בעיות בבית או לחץ ואני צריכה ללכת אני לא עוזבת את העבודה, יש לי פה אחריות". מבחינתה, עתידה הוא בסורוקה. "זה מקום עבודה לחיים מבחינתי, עד הפנסיה", היא אומרת. על העבודה הפיזית הקשה היא מספרת ש"כשאת עובדת אין כאבים, רק שיושבים מתחילים להרגיש את הגוף".

גם דויטש מכירה תודה על המעבר מעובדת קבלן לעובדת סורוקה. "אני אומרת תודה רבה שהגיע הזמן הזה. כל אחד רוצה להיות עובד סורוקה. זה עושה רצון לעבוד. יש חשק. זה שווה הכל. הפרסונל טוב, הצוות טוב. ועד עובדים זה טוב, יש לי את כל מה שאני צריכה. מאז שאני עובדת סורוקה אני קמה בבוקר בשמחה. יש לי אחריות, הם אוהבים אותי ואני נותנת חזרה. כשאני עובדת במקום אני מרגישה גם אחראית". דויטש מספרת שבעבודת הקבלן לא היה הבדל שכר בין המשמרות, והיום יש תוספת שכר על משמרות מסוימות, שהופכת את הגיוון לכדאי.

כשדויטש מתייחסת לעובדות הקבלן היא לא שוכחת את מצבה הקודם: "אני רואה את עובדות הקבלן איתי והן עושות פחות עבודה, את המינימום שצריך, ואני עושה יותר עבודה בגלל התנאים. יש לי יותר אחריות, אני באמת רוצה שיהיה נקי. לפעמים הן עוזרות לנו, חורגות מהעבודה שלהם ומשתפות פעולה. הלוואי שהן יתקבלו גם לעבודה פה, ושתהיה להן גם את ההרגשה הטובה הזו. הן גם מחכות כדי להיקלט. זה אנשים טובים, כואב לי לראות אותן ואני רוצה שגם להן יהיה בסדר".

גילה לוי, יו"ר ועד עובדי סורוקה: "קשה לי לראות שיש עובדים שעושים את אותה העבודה, אחד סוג א' והשני סוג ב'. אנחנו לא חיכינו להסכם, ותמיד הכנסנו עוד עובדי קבלן לשירותי בריאות כללית"

משה בנין, סורוקה: "אנחנו עוסקים בהצלת חיים"

משה בנין (38) גרוש +4 מבאר שבע, עובד ב'צוות הקומנדו' העוסק בניקיון יסודי של זיהומים בבית החולים. "צריך הרבה סבלנות. זאת לא עבודה של צ'יק צק – יצא ונגמר, כי צריך לחטא את הכל. מחטאים כל אזור אבק, שהחיידקים לא יידבקו אליו. יש חולים עם זיהומים ובחדרים שלהם צריך דרגת כלור גבוהה. אנחנו מתמגנים, נכנסים לכל חדר בין שעה וחצי לשעתיים. זו עבודה יסודית", הוא אומר בגאווה, "אני מרגיש אחריות גדולה, כי אם אני לא אעשה את העבודה שלי טוב, הרבה אנשים יקבלו זיהומים בבית החולים. אני נכנס לחדר עם הרבה סבלנות, הכול עם כפפות. עבודה קשה. מי שאוהב אותה ימשיך בה. זאת הצלת חיים. אנחנו מתעסקים עם זיהומים שיכולים להוביל לתמותה.  כשהתחלנו פיקחו עלינו, היום סומכים על העבודה שלנו. יש פה אכפתיות, פרגון, זה נותן לך כוח להמשיך ולא ליפול".

משה בנין, עובד ניקיון צוות קומונדו בבית חולים סורוקה (צילום: יעל אלנתן)

בנין עבד שבעה חודשים כעובד קבלן, ובשנתיים האחרונות הוא עובד סורוקה. בשונה מעובדים אחרים, הקליטה שלו לבית החולים היתה מהירה יחסית, עקב הקושי לגייס עובדים ל'צוות הקומנדו' בתנאי העסקה קבלנית. "כשהייתי עובד קבלן לימדו אותנו את העבודה, אבל אתה לא באמת יכול ללמוד ככה", הוא מספר, "לאט לאט זה היה לי קשה ורציתי לעזוב. מבחינה כלכלית, אם יש לך בעיה אצל הקבלן, לך תחפש. היום, אם יש לי בעיה, כל המערכת עובדת מסביבי. עובדי הקבלן מבינים שהם לא מקבלים את מה שמגיע להם באמת, ופה, בסורוקה, יש אכפתיות".

"הם עובדים קשה יותר, והקבלן לא מצליח לגייס לזה עובדים", אומרת רינה זר, מנהלת המשק בסורוקה, "גם כשהעליתי את השכר, אף אחד לא מוכן לעשות את זה כעובד קבלן. הבנו שברגע שהם ייקלטו כעובדי סורוקה, הם יהיו מוכנים". אבל סיפורו של בנין ו'צוות הקומנדו' ממחיש את הקושי בהעסקה הקבלנית של כלל עובדי הניקיון בבית החולים: משכורות נמוכות בסביבה תחרותית לא מאפשרות למקום העבודה יציבות בכוח האדם שלו. זר מציינת שבכל יום יש בסורוקה מחסור של 35-42 עובדי ניקיון.

רינת זר, מנהלת המשק בבי"ח סורוקה: "כיום העובדים מרגישים חוסר סיפוק על כך שהם עובדי קבלן, לא מרגישים שייכות ומתפטרים. ברגע שאתה עובד בית החולים, לא קל לעזוב, ואין סיבה. אנשים רוצים לדעת שהם עובדים במסגרת, וזה נחשב מקום טוב לעבוד בו"

המציאות מפריכה את התיאוריות על 'יעילות' ו'חיסכון'

גילה לוי (62) מבאר שבע, יו"ר ועד העובדים בבית חולים סורוקה מזה עשר שנים, רואה בהעסקה קבלנית עוול מוסרי. "אני חושבת שלא צריכים להיות עובדי קבלן", היא אומרת, "קשה לי לראות שיש עובדים שעושים את אותה העבודה, אחד סוג א' והשני סוג ב'. אנחנו לא חיכינו להסכם ותמיד הכנסנו עוד עובדי קבלן לשירותי בריאות כללית. אנחנו מקבלים כל הזמן מכסות ופרוספר בן חמו, יו"ר ועד קופת חולים כללית, מניע כל הזמן כניסה של עובדי קבלן לבית החולים. עד סוף השנה הנוכחית קיבלתי הבטחה לקליטה של עוד 60 עובדים, וזה לא פשוט מול הכללית ומול האוצר" היא אומרת, "יש כאן מחסור בעובדים שנובע מכך שהשכר נמוך, ואין סיבה שלא יביאו לעובד את אותו הכסף בסוף שמשלמים לקבלן."

גילה לוי יו"ר ועד עובדי בית חולים סורוקה (צילום: יעל אלנתן)

להיות יושבת ראש ועד במקום עבודה שחלק מעובדיו אינם מאוגדים, אומרת לוי, יוצר תסכול רב. "קשה לי שאי אפשר להגן על העובדים. אני רואה בן אדם ולא משנה לי לאן הוא שייך", היא אומרת, ומספרת שיש מקרים שבהם היא מתערבת ביחסי העבודה של הקבלן עם עובדיו – "היו עובדים שמנעתי את הפיטורים שלהם", סיפרה. היא עצמה היתה עדה לתהליך של כניסת עובדי הקבלן ולשינוי הכיוון: "לפני עשרים שנה היו רק עובדי סורוקה, ואז הכללית הכניסה קבלן והיום היא מוציאה שוב. הם עובדים מסורים. עובד קבלן מקבל שכר מינימום בחודש, זה בערך היומית של רופא כאן.  גם הצוות היה רוצה שייקלטו. כיו"ר ועד חשוב לי העובדים הקטנים, כי החזקים לא צריכים אותי."

זר, תושבת באר שבע, עובדת בסורוקה 35 שנה. בשבע השנים אחרונות היא מנהלת המשק בבית החולים, ותחת אחריותה נמצאים מאות עובדים ועובדות מרקעים מגוונים. עובדות הנקיון בבית החולים הן בעיקר נשים מהעדה האתיופית, יוצאות ברית המועצות וערביות מהסביבה. היא מציינת את התרומה העצומה שלהן לבית החולים. "מאות חולים בשנה נפטרים מזיהומים. אנחנו שותפים פה בהצלת חיים, חיידק אחד יכול לגמור את החולה. מחר זה יכול להיות כל אחד מבני המשפחה שלכם. אומרת זר וגאה על כך שבית חולים סורוקה נמצא במקום הראשון בארץ במאבק בזיהומים.

רינה זר מנהלת המשק בית חולים סורוקה (צילום: יעל אלנתן)

השיחה עם זר מפריכה בקלות את ההנחות הכלכליות המקובלות בדבר ה'יעילות' והחיסכון למעסיק בהעסקת עובדי קבלן בתחום המשק בכלל והנקיון בפרט. "מאוד קשה לעבוד עם קבלן, ואני מעדיפה שכל העובדים יהיו עובדי סורוקה. לפעמים אנחנו ממש רבים פה על העובדות מרוב שיש חוסר". כמעסיקה, היא מסמנת את עניין השייכות כגורם משמעותי ביציבות העובדים. "יש תחלופה גבוהה של עובדים, וזה לא כלכלי. אם העובדים היו בסורוקה, לא הייתה עזיבה. כיום העובדים מרגישים חוסר סיפוק על כך שהם עובדי קבלן. כמנהלת אני רואה שהם לא מרגישים שייכות ומתפטרים".

זר מוסיפה כי התחרות עם מעסיקים אחרים באזור מקשה על חברות הקבלן לקלוט עובדים שיתמידו. "מסביבנו נמצאים רכבת ישראל ועיר הבה"דים, וברגע שהעובדים מקבלים הצעה לעבודה אחרת הם עוברים. ולכן החוסר הקבוע של 35-42 עובדים ביום. הקבלן מביא פי שתיים עובדות בגלל התחלופה הזו. ברגע שאתה עובד בית החולים, לא קל לעזוב, ואין סיבה. אנשים רוצים לדעת שהם עובדים במסגרת, וזה נחשב מקום טוב לעבוד בו. כשתהיה קליטה המונית, יבואו המונים"

לוי מצטרפת לדברים. "יש תחרות בין העובדים של הקבלן ויש אחוזי עזיבה גדולים – הבדל של שקל בשכר והם עוזבים. יש אצלנו עובדים שלוקחים עובדות נקיון לעבוד בבתים שלהם, וזה יותר רווחי להן מאשר לעבוד בבית החולים. מי שבסורוקה מרגישה שייכות למקום, והן נותנות הכל. עובדת בסורוקה היא עובדת טוב יותר. הן רוצות את הביטחון הכלכלי, שלא קוראים לאותה עובדת ואומרים לה ללכת הביתה. זה יתרון לעבוד בסורוקה כשאת רוצה לקחת הלוואה או משכתנתא מאשר כשאתה עובד קבלן", היא מספרת.

בית חולים סורוקה בבאר שבע (צילום: פלאש 90)

"מנסים להילחם על כל העובדים"

למרות ההעסקה הנפרדת, בבית החולים מנסים ככל יכולתם לדאוג לעובדות הקבלן. בתחום תנאי ההעסקה, חברה ששכר בית החולים מוודאת תשלום שכר כחוק ועורכת ביקורות. "אנחנו לא רואים הבדל בין העובדים. גם עובדי הקבלן מוזמנים להרמת כוסית וערבי גיבוש, האירועים הם לכולם", אומרת זר, "אני רואה אותם כעובדים שווים, הדלת שלי פתוחה בפניהם והם חלק בלתי נפרד מהמערכת. יש פה עובדות קבלן ותיקות שנמצאות כאן כבר שמונה שנים, אבל הן בודדות. אנחנו מאוד קשובים, מנסים לעזור במה שאפשר גם בתחום הרווחה, כמו מקרים של אלימות במשפחה או צורך בעובדת סוציאלית".

קופת חולים כללית קולטת את העובדים להיות עובדי בית החולים קבוצות קבוצות. הבחירה איזה עובדים לקלוט ואיזה להשאיר יכולה להפוך עולמות עבור העובדים. "אני לוקחת את זה ממש קשה כשצריך לבחור מי ייקלט לסורוקה", אומרת לוי. "נותנים מכסה של עשרים, וזה ממש לחרוץ גורלות", מוסיפה זר, "יש פה עובדים ראויים להיכנס ואנחנו מנסים להילחם על כל העובדים".