בשלוש שנים האחרונות המתאגרפת ראמלה עלי קמה בכל בוקר נחושה להילחם בשביל להגשים את החלומות שלה. האלופה המוסלמית הראשונה של בריטניה רוצה להיות המתאגרפת הראשונה שתייצג את מולדתה, סומליה, בתחרויות האגרוף לגברים או לנשים בטוקיו 2020 ומכוונת ללא פחות ממדליה אולימפית.

ראמלה עלי נבחרה בשנה שעברה להיות אחת מהמפרסמות של חברת 'נייקי' בקמפיין הדגל "Dream Crazy", זאת בעקבות סיפור חייה הבלתי רגיל: עלי ראתה את אחיה הגדול נהרג במהלך מלחמת האזרחים בסומליה, חוותה את משבר ההגירה עם הוריה לאנגליה, סבלה מבריונות בגלל עודף משקל כילדה והסתירה ממשפחתה את הצטרפותה לאימוני האגרוף.

בשנת 2016 פרצה עלי לתודעה עם זכייה משולשת בשלושה טורנירי האגרוף הגדולים והחשובים באנגליה: האליפות הארצית, אליפות אנגליה, ואליפות בריטניה. בעקבות השנה המצוינת, הפכה לשם מוכר באנגליה ובעולם האגרוף האירופאי. השנה היא גם זכתה לראשונה באליפות אפריקה.

היא נולדה בתחילת שנות ה-90, היא לא יודעת בדיוק מתי ובת כמה היא באמת, במוגדישו, עיר הבירה של סומליה, במהלך מלחמת אזרחים שהחלה בשנת 1991 ונמשכת עד היום. במהלך המלחמה נפגעה גינתה של המשפחה מרימון תועה, ואחיה הבכור בן ה-12 ששיחק בגינה, נפגע מהפיצוץ ונהרג.

בראיון לגארדיאן סיפרה עלי על הניסיון הנואש להציל את אחיה הבכור: "אבא שלי ודוד שלי הכניסו אותו למריצה והתחילו לחפש בית חולים. אבל זה היה בלתי אפשרי בגלל הכבישים הפגומים, ובכל פעם שהם הגיעו לבית חולים הם מצאו אותו שרוף ונטוש. הם חיפשו וחיפשו אבל זה היה רחוק מדי". בעקבות מותו של אחיה ובשל המצב הקשה במדינה החליטה המשפחה לעזוב בבוקר למחרת את המדינה ולהגר כפליטי מלחמה לבריטניה.

אמה של עלי, אניסה, סיפרה על החלטה לעזוב את סומליה באופן מידי: "לא יכולתי לשאת אובדן של עוד ילד. עזבנו מאחורינו את הכל – את הבית ואת כל המסמכים שלנו. היו פיצוצים ויריות בכל מקום. באחת הנסיעות ירו על המכונית שלנו ורוב האנשים ברכב שלנו נהרגו." לאחר מכן שטה המשפחה במשך תשעה ימים לקניה. לדבריה של אניסה, אניסה היה מחסור חמור באוכל במהלך השיט ואנשים רבים מתו מרעב. בקניה הם הגיעו למחנה הפליטים במומבסה וזכו לטיפול מסור מאנשי האו"ם במקום.

עלי גדלה כמבקשת מקלט באחת מהשכונות הקשות והעניות של לונדון, באזור איסט-האם. קיץ אחד היא העלתה באופן פתאומי במשקל. כאשר הגיעה חזרה לבית הספר בו למדה, החלה לספוג בריונות מילולית מתלמידות כיתתה. "קיץ אחד. בום. שמנה", סיפרה, "הלכתי לבית ספר לבנות בלבד עם נעות הודיות ואסיאתיות, כולן רזות מאוד והנה אני עומדת שם ובולטת כמו אגודל נפוח".

היא סיפרה שאימה הייתה גוערת בה לרדת במשקל. הלחץ החברתי והמשפחתי לעמוד באידיאל היופי הנשי הוביל אותה לחפש דרכים לרדת במשקל. באחד מביקוריה במרכז הפנאי באיסט-האם נחשפה עלי למועדון האגרוף הממוקם באזור. עלי התאהבה באופן מיידי.

למרות רצונה העז לפלס לעצמה את דרך החיים הייחודית שלה, עלי ידעה שמשפחתה לא תהיה מוכנה לקבל אותה כספורטאית העוסקת בתחום האגרוף, ספורט המנוגד לאידיאל היופי ולדימוי המערבי לפיו על נשים להיות עדינות.

כדי להמשיך להתאמן במועדון האגרוף, החליטה עלי לשמור על כך בסוד ממשפחתה. היא ספרה לאימה שיצאה לרוץ כאשר הלכה לאימונים. מהמאמן שלה היא היתה מבקשת לקחת עבורה את הציוד למועדון, וזאת כדי שאף אחד לא יראה אותה סוחבת כפפות ומגני שיניים וראש. לדבריה, "העיסוק באגרוף העלה לי את הביטחון העצמי ותחושת הערך האישי והוא עזר לי למצוא חברים."

עלי המשיכה להשתפר ולהתאמן בסודיות מוחלטת. במשך שנים היחיד שידע על עיסוקיה הספורטיביים היה אחד מאחיה הקטנים שעזר לה לחמוק מהבית וגיבה כשנדרשה עזרה. לאחר מספר שנים, חזרה לביתה עם פנס בעין. אמה שאלה ניסתה לברר מה קרה וזכתה לתשובה מעורפלת. עם הזמן היא הבינה שבתה מסתירה ממנה משהו, שכן היא היתה חוזרת הביתה לעתים קרובות בכובע ובמשקפי שמש.

בשנת 2014 אח אחר בשם טאהא פתח את הטלוויזיה ולפתע הבחין באחותו מתאגרפת בשידור חי. הוא היה בהלם ולאחר שהתאושש סיפר על כך לאמם. האם כינסה את המשפחה לשיחה בה דרשה מבתה להפסיק להתאגרף ולזנוח את התשוקה הגדולה ביותר בחייה. "אני חשבתי לעצמי, מה הולך פה? הם אמרו לי 'את חייבת להפסיק. למה את לובשת בגדים חשופים? בחורה מוסלמית לא אמורה לעשות זה, זהו ספורט גברי, מה הקהילה שלנו תחשוב על זה?'".

במהלך השיחה המשפחתית נשברה עלי והבטיחה שהיא תתלה את הכפפות לנצח. היא סיימה את לימודיה והחלה לעבוד בחברת עורכי דין בלונדון אך לאחר כחצי שנה הרגישה שהיא חייבת לחזור לספורט האהוב עליה ולכן עזבה את עבודתה החלה להתאמן שוב בלי לספר למשפחתה.

ביום חתונתה גילתה משפחתה כי היא ממשיכה לעסוק באגרוף. אימא ואחיותיה לקחו את בעלה, מאמן האגרוף ריצ'ארד מור, לשיחה בה דרשו ממנו להבטיח להן שידאג לסיים את הקריירה שלה, אחרת המשפחה תבטל את החתונה. מור הבטיח שלא יאמן עוד את עלי, ולמחרת החתונה הזוג המאושר זכה לראשונה באליפות אנגליה. באותה שנה חלומית עלי זכתה בעוד שתי תחרויות גדולות.

בשנת 2017 התראיינה עלי לתחנת טלוויזיה סומלית. דודה ראה אותה בטלוויזיה והתקשר אליה באופן מיידי מלא בגאווה. הוא הבטיח לה שידבר עם אמה וישכנע אותה להפסיק להתנגד לקריירת האגרוף שלה והוסיף כי בדרכה הייחודית, היא מביאה המון גאווה לעם הסומלי. המילים של דודה הביאו את עלי לבכי. לראשונה בחייה מישהו מבני משפחתה הכיר בכישרונה וביכולותיה.

בעקבות אותה שיחה החליטה עלי להפוך עולמות כדי לייצג את סומליה באליפות העולם באגרוף, אך לתדהמתה היא נתקלה באתגר חדש – לסומליה אין התאחדות לאגרוף. בשביל להתחרות תחת דגל המדינה, החלו מור ועלי בפרויקט הגדול בחייהם, הקמת התאחדות אגרוף בסומליה.

עלי הפכה לסמל במדינה בה נולדה. סמל לעקשנות ואי-נכונות לוותר על החלומות הגדולים שלה, ולכך שגם ילדה קטנה יכולה להפוך לאלופה ולעבור את כל המכשולים עד שתשיג את מטרותיה. בימים אלו עלי מתאמנת ומתחרה כדי להשיג את הקריטריון הנדרש לאולימפיאדת טוקיו 2020. המטרה שעומדת כעת למול עיניה ברורה מתמיד – מדליה אולימפית ראשונה עבור עמה מוכה השכול, שתזניק את התאחדות האגרוף אותה הקימה ובה היא פעילה בדרך לעתיד ספורטיבי טוב יותר עבור בנות סומליה.