מי לא זוכר את ניל ארמסטרונג או את באז אלדרין? אבל כדי ששני האסטרונאוטים המפורסמים יוכלו לצעוד על הירח לירח לפני חצי מאה היה צריך 400 אלף עובדים שיפעלו ללא לאות ברחבי ארה"ב כדי לשגר את אפולו 11 לחלל. מהנדסים, מדענים, מכונאים, טכנאים, טייסים, צוללנים, תופרות, מזכירות ועוד ועוד. כולם עבדו מאחורי הקלעים, מסביב לשעון, בשביל להצליח להגיע לכמה עקבות כף רגל על אדמת הירח.
![טביעת רגל על הירח של האסטרונאוט באז אולדרין ממשלחת אפולו 11. יולי 69 (צילום: נאס"א)](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2017/10/121017_nasa1.jpg "טביעת רגל על הירח של האסטרונאוט באז אולדרין ממשלחת אפולו 11. יולי 69 (צילום: נאס"א)")
חלקם ייקחו חלק בחגיגות היובל לרגל 50 שנה לנחיתה על הירח. הכירו את סיפוריהם של ארבעה מתוך 400 אלף העובדים.
אישה יחידה בחדר מלא גברים
בתוך ים החולצות הלבנות והעניבות השחורות בחדר השיגור של נאס"א ב-16 ביולי שנת 1969, לקראת ההמראה של אפולו 11, ישבה גם ג'ואן מורגן. ללא עניבה. זו הייתה הופעתה הראשונה באירוע מרכזי כאישה שיושבת בעמדת בקרת ההמראה. לא היה לה קל להגיע לרגע הזה.
מורגן (78) שהחלה לעבוד בנאס"א בשנת 1958 במקביל ללימודיה בקולג', קיבלה בדרך כלל את משמרות הלילה שלפני השיגורים. בקר עונד עניבה היה מחליף אותה כמה שעות לפני רגע האמת. "הקושי היה בלא להיות שם בהמראה" היא נזכרת. היו כמובן גם את ההתגרויות. היא נאלצה לספוג הטרדות טלפוניות בשולחנה במרכז קנדי לחלל והערות בוטות במעלית.
בבסיס חיל האוויר בקייפ קנברל בקרבת מקום המצב היה עוד יותר מאתגר. בקרבת אתרי השיגור הישנים היה רק שירותים לגברים. מורגן מצאה את עצמה רצה לבניין בקרבת מקום בכל פעם שהייתה צריכה להשתמש בשירותים.
"אני הייתי שם. ולא הייתה לי אף כוונה ללכת לשום מקום. היה בי להט אמיתי לזה" מורגן מספרת. "לבסוף, 99% מהם קיבלו את זה ש'ג'ואן פה ואנחנו תקועים איתה'".
כשזמן ההמראה של אפולו 11 התקרב, הבוס של מורגן הלך לדרגות הגבוהות ביותר כדי שהיא תזכה להיות בהמראה. בשלב זה ההצקות כבר חדלו.
בזמן שהשעונים של נאס"א תקתקו את דרכם לעבר השיגור שתוזמן ל-09:32, מורגן עקבה אחרי המחוונים על פני הקרקע שהיו אמורים להעביר אזהרות במקרה של שריפה או ברק, ודאטה כללי מהמחשבים. כשהתמונה הרשמית של חדר השיגור צולמה היא נראתה מאזינה עם חבריה לסגן נשיא ארצות הברית ספירו אגניו נושא דברים בפני הצוות.
כאשר ארמסטרונג, אלדרין וחברם המפורסם פחות שנשאר בתא הפיקוד, מיקל קולינס, יצאו כבר לדרכם, ועבודתה הסתיימה, היא ובעלה לארי יצאו לחופשה וראו את הנחיתה המפורסמת על הירח ב-20 ליולי בטלוויזיה במלון. כשהם הרימו כוסית לצעדים הראשונים שאדם עשה אי פעם על הירח, לארי אמרה לה: "מותק, את נכנסת לספרי ההיסטוריה".
לימים מורגן נהייתה המנהלת האישה הבכירה הראשונה של מרכז החלל קנדי. היא יצאה לגמלאות בשנת 2003 ומתגוררת כעת בפלורידה ומונטנה. היא עוסקת בפעילות המעודדת נשים צעירות ללמוד הנדסה.
המלאך השומר
טד אולקובסקי היה בכוננות חירום במהלך הספירה לאחור של אפולו 11. תפקידו היה לעזור לקולינס, החבר השלישי בצוות וזה שלא זכה לרדת בנחתת לירח, לברוח מטיל הסטורן 5 ששיגר את אפולו 11 לחלל במקרה של שריפה או תקלה מסוכנת אחרת. הסבירות לאירוע כזה הייתה נמוכה אך במקרה חירום על אולקובסקי היה לעזור לקולינס לרדת במעלית המהירה שיועדה לכך 32 קומות ואז לגלוש במורד 61 מטר של צינור לתוך בונקר עמוק מתחת לכן ההמראה.
![באז אלדרין הולך על הירח, ניתן לראות את ניל אמסטרונג שצילם את התמונה משתקף מבעד לקסדה של אולדרין. יולי 69 (צילום: נאס"א)](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2017/10/121017_nasa.jpg "באז אלדרין הולך על הירח, ניתן לראות את ניל אמסטרונג שצילם את התמונה משתקף מבעד לקסדה של אולדרין. יולי 69 (צילום: נאס"א)")
גם לאסטרונאוטים האחרים היו מלאכים שומרים משלהם, כך על פי אולקובסקי, שגם הם, כמוהו, התנדבו למשימה שהיה בה רמות סיכון מוגברות. בנאס"א הניחו כי האסטרונאוטים המוגבלים בתוך חליפות החלל הלבנות והמגושמות שלהם יזדקקו לעזרה כדי להגיע למה שכונה חדר הגומי, במידה ויצטרכו לצאת מטיל בוער, דולף או אפילו מתפוצץ. החדר שהיה מרופד בגומי שתפקידו היה לספוג גלי הלם, הוביל למרחב נוסף בצורת כיפה, עמיד להדף ובעומק של 12 מטרים מתחת למתקן השיגור. המרתף הכיל כיסאות עם חגורות ביטחון, רדיו ומספיק אוכל לשהייה ארוכה במקרה של אירוע קטסטרופלי. במתקן מעולם לא נעשה שימוש.
אולקובסקי עסק לרוב בתפעול מערכת הטלוויזיה במעגל סגור שפעלה בכן השיגור. הוא היה צעיר בן 24, בגובה 1.90 מטר ומבנה גוף רזה. הוא קפץ על ההזדמנות להיות חלק מצוות החירום היות והוא כבר היה במקום ותפעל את המצלמות.
שעה לפני תום הספירה לאחור כן השיגור פונה מכולם מלבד אנשי הצוות של אפולו 11. אולקובסקי הצטרף לעובדים אחרים במיקום בטוח של חמישה קילמטרים וראה את הטיל הגדול בעולם עושה את דרכו לעבר נחיתת הירח הראשונה.
"למרות שלא נחשבנו לשחקנים מרכזיים באירוע, רק היינו שם למקרה שהאסטרונאוטים יזדקקו לעזרתנו, סך הכל זה היה מרגש, במיוחד במבט לאחור" אולקובסקי מספר. מעט לאחר מכן אולקובסקי התפטר מעבודתו, הלך ללמוד בקולג' והמשיך לקריירה באלקטרוניקה. היום הוא בן 74 ובגמלאות, ומתגורר בטקסס, לא רחוק ממרכז החלל ג'ונסון של נאס"א. אולקובסקי זכה להיפגש עם קולינס לפני כעשור. "אמרתי לו 'מייק, אני יודע שאתה לא זוכר אותי, זה היה לפני הרבה הרבה זמן'..".
לתכנן קדימה ולהיערך לכל שינוי
ניתן לומר שספנסר גרדנר היה יד ימינו של בקר הטיסה של נאס"א, ג'ין קרנץ. במרכז הבקרה של טיסת אפולו 11, גרדנר ישב בעמדה שהיתה ממוקמת לימינו של קרנץ, ממש מצידו השני של המעבר. בקושי בן 26, גרדנר היה אחד ממנהלי הטיסה הצעירים ביותר בתפקיד כשהנשר הירחי ובתוכו ארמסטרונג ואלדרין נחת ב'ים השלווה' שבירח.
תפקידו היה לנטר את לוחות הזמנים של האסטרונאוטים. נניח, למשל, שנחיתת הירח הייתה משתבשת והיו נאלצים להכריז על ביטולה? כל לוח הזמנים בהמשך הדרך היה צריך להשתנות. גרדנר עסק ללא הרף בחשיבה קדימה שתאפשר למצוא את הדרך הטובה ביותר לארגן מחדש את תכנית הטיסה במידה והדבר יהיה נחוץ.
במבט לאחור, גרדנר הצטער שהוא לא היה יכול להתענג יותר על רגע הנחיתה. אבל היה לו תפקיד לבצע ולא היה זמן להרהורים רבי משמעות. כשהנשר נחת ומשמרתו הסתיימה, גרדנר הלך לבית של חברים, והצטרף לשלל האורחים שהתכנסו מסביב לטלוויזיה ששידרה בשחור ולבן וצפו בארמסטרונג לוקח "צעד קטן לאדם" וזינוק עצום לאנושות.
בעת הנחיתה ב-24 ביולי גרדנר לא היה במשמרת. אבל הוא הגיע למרכז הבקרה בכל מקרה והצטרף להמונים שנופפו בדגלים, עישנו סיגרים וראו את המסע המופלא של אפולו 11 מסתיים באוקיינוס השקט.
גרדנר המשיך לעבוד בעוד חמש משימות של אפולו וגם ללמוד משפט בלימודי ערב. הוא עזב את נאס"א בשנת 1974 ונהיה עוזר לתובע המחוזי, ובהמשך הצטרף לחברת עורכי דין. הוא עדיין עובד במקצועו זה ביוסטון, גם בגיל 76.
"זה, כמו שאומרים, החדר בו הכל קרה" הוא אמר בתוך מרכז הבקרה ששופץ והוחזר למראה שלו בתקופת אפולו לפני כחודש. "חוץ מאשר היחידה הירחית ויחידת הפיקוד של אפולו 11, לא היה אפשר להיות קרוב יותר מזה. אנחנו היינו בחדר בו הכל קרה, ותחושת סגירת המעגל, נראה לי שכך ניתן לכנות זאת, הכתה בי מאוחר יותר. עשינו מה שהנשיא קנדי ביקש מאיתנו לעשות".
הצוללן שמשה את האסטרונאוטים מהמים
צוללן הצי קלנסי הטלברג היה הראשון שקיבל את פניהם של אנשי הירח מאפולו 11 עם חזרתם לכדור הארץ. תפקידו היה לטהר את יחידת הפיקוד (שכונתה קולומביה) ואת שלושת אנשי הצוות בתוכה, מיד לאחר נחיתתם באוקיינוס השקט ב-24 ביולי.
היה צורך דחוץ לבודד את האסטרונאוטים באופן מיידי, אחרת, אין לדעת אילו חיידקי ירח יצליחו לברוח. זה ייראה לנו טיפשי היום, אבל החשש מווירוס ירחי היה "חשש מאוד רציני" בתקופה ההיא, כך על פי הטלברג. באותה התקופה הטלברג היה בן 25 וזה עתה חזר מסבב תת ימי בוויאטנם.
עטוף כולו בבגד מגן, הטלברג פתח את מכסה המילוט של קולומביה בחטף וזרק פנימה תיק עם שלוש תלבושת. כאשר האסטרונאוטים לבשו את הבגד האפור הם הגיחו מהקפסולה אחד אחד לסירה שהמתינה להם. איש החלל הראשון שיצא הושיט את ידו ללחיצת יד. הוא זוכר שהספיק לחשוב "אני האיש האחרון שעשוי להרוס את כל הסיפור". אף על פי כן הוא לחץ ידיים.
לאחר שאנשי הצוות רוססו על ידי הטלברג בחומר חיטוי עצמתי, הם הועברו למסוק והוטסו לבסיס צבאי בו ביתם הנייד המבודד המתין להם ביחד עם הנשיא ריצ'רד ניקסון.
הטלברג קרצף את קולומביה לפני שגם הקפסולה הועברה לכלי טיס. הוא ניקה את הסירה ואת מתקן הציפה שסבב את תא הפיקוד שסיים את תפקידו, ואז חורר את המתקן ושלח את תא הפיקוד למעמקים, יחד עם בגד המגן שלו, ובכך גזר על כל חיידקי הירח להיבלע בים.
"היו כל כך הרבה אנשים שתפקידם היה חשוב יותר משלי" הוא אמר. במבט לאחור, הוא עדיין חש יראת כבוד אל מול הישגי אנשי הצוות של אפולו. "הם היו אלו שסיכנו את חייהם כדי לאפשר לאנושות לעשות צעד ענק קדימה, כמו שאמרו. הם הגיבורים וככה אני תמיד אחשוב עליהם בליבי".
הטלברג העובד בגיל 75 כמהנדס במרילנד, אמר שהוא תמיד חשב שהיה זה אלדרין שהיה הראשון שיצא בעזרתו מהקפסולה. לפני כשנה, לדבריו, הוא ראה צילום תקריב של תג השם. היה כתוב עליו 'ארמסטרונג'. מסתבר שהוא לחץ ידיים למפקד המשימה.
