במרכז שביתת האחיות שהחלה היום (שלישי) לא עומדים נושאים כמו שכר, תשלומים וחופשות, אלא תנאי העבודה של האחיות שהפכו בשנים האחרונות לבלתי אפשריים. לתפקידי הטיפול בחולים נוספו בשנים האחרונות מטלות רבות שנועדו לאפשר מעקב אחרי פעולת מערכת הבריאות ועמידה בתקנים בינלאומיים, שדורשים עבודת ניירת ומחשב רבה. ריבוי המטלות, לצד אי הוספת תקנים נוספים לאחיות, צמצם את הזמן והפניות של האחיות למטופלים שלהן. בין אם מדובר בתחנות טיפת חלב, מרפאות קהילה או בתי חולים, האחיות שפגשנו בהפגנת האחיות אתמול (שני) מול משרד הבריאות בירושלים חשות שמזלזלים בהן, ודואגות לעתיד המערכת.

איריס אביטל עובדת כאחות כבר 39 שנה. היא עובדת בלשכת הבריאות ברמלה, ואחראית על תחנות 'טיפת חלב' בעיר ובסביבתה. "העומס הוא בלתי נסבל", סיפרה ל'דבר', "התקנים נשארו כמו שהיו, והמטלות רק הולכות וגוברות. המטלות הן לטובת המטופלים ואין לנו בעיה עם זה, העניין הוא שהם לא הוסיפו כוח אדם שיבצע אותן. הוסיפו מטלות למדדי האיכות, רק שנסמן וי, ולא אכפת להם."

אחיות בבית חולים. ארכיון. למצולמות אין קשר לכתבה. (יונתן זינדל/פלאש90)

איך זה מתבטא בתחנות טיפת חלב?

"יש לנו רק חצי שעה למטופל, והאחיות מאוד מתוסכלות שהן לא מצליחות לעשות את העבודה כמו שצריך. האחיות רוצות שנשים שילדו יגיעו אליהן תוך כמה ימים, אבל אין תורים. היומנים מלאים שלושה חודשים מראש, ואז אישה מתקשרת ואנחנו שומעות את המצוקה שלה. בחופשת הפסח הגענו לחסן נגד חצבת ולא שילמו לנו."

איריס מודאגת מהעתיד. "המצוקה מאוד קשה. מה שקורה זה שהאחיות הצעירות בורחות, התסכול שלהן הרבה יותר קשה, והן עוזבות לכל מיני דברים הזויים, חברות תרופות וכל מיני דברים פרטיים".

"אין זמן לגשת למטופל"

"המצב גרוע ביותר, אין לנו זמן לגשת לחולה", מוסיפה שרה, אחות בבית החולים 'אסף הרופא' בצריפין מזה 37 שנה, "כל היום מול המחשב למלא אומדנים, להיות מוכנים למבחן ה-JCI (תקן בינלאומי לאיכות ובטיחות ברפואה – ט.כ.), תלונות ודרישות מהמשפחות, ואלימות. אין זמן לגשת למטופל, אין מספיק צוות. אנחנו במקום האחרון במספרי האחיות ב-OECD אבל מקום ראשון ברמת הטיפול לחולה. אנחנו לא נוותר, אנחנו בוטחות במקצועיות שלנו ולכן אנחנו כאן".

"אומרים לנו 'לא נורא, תעבדי בלי מים, בלי חשמל, תפתחי חלון ותעבדי"

מור, תושבת דימונה, עובדת בתחנות 'טיפת חלב' בפזורה הבדואית ובדימונה. "יש מחסור אדיר באחיות, יש לנו תקנים שלא ממלאים כי אחיות לא רוצות להגיע. הן נדרשות לעבוד בבתי ספר בפזורה ללא אמצעים, אין שירותים, אין איפה לשתות. בעבר היינו מקבלות מענקים על העבודה בפזורה וזה הפסיק לחלוטין. בפסח עבדנו כדי לחסן, כל בחול המועד היינו בעבודה, עד היום לא קיבלנו על זה שכר. חסרים אצלנו כעשרים תקנים."

"הכניסו לנו המון מטלות, חיסוני שפעת לכל השכבות בבתי הספר, חיסון פפילומה 2 מנות, חיסוני חצבת שמכריחים אותנו לעבוד 12 שעות ביום, ובנוסף דורשים מאיתנו למלא אומדנים. כל היום מבקרים אותנו ובודקים אותנו כשאין אחיות שיעשו. אנחנו לא עומדות בזה, האחיות קורסות."

"אין לנו מזכירות, אנחנו עושות הכל, אפילו לתקן שירותים במבנה שלנו. אנחנו איש התחזוקה, מנקות והכל. יש לנו עובש, טרמיטים אז אומרים לנו 'לא נורא, תעבדי בלי מים, בלי חשמל, תפתחי חלון ותעבדי'. קשה מאוד לעבוד בתת תנאים כאלה".