בעקבות מקרי האונס המזעזעים שנחשפו בשבועיים האחרונים, והתגובות הקשות לאירועים עצמם, החליטו נשות חינוך ליזום ביום חמישי הקרוב אירוע של 100 הרצאות ב-100 מוקדים ברחבי הארץ, שיעסקו במיניות בריאה. ההרצאות יענו על הצורך העצום, של צעירים ומבוגרים, בשיח פתוח, אחראי ובוגר על יחסים, מיניות, מגדר ודיאלוג.

המרצים באירוע; כולם מנחים, אנשי חינוך, מטפלים ופעילים בשדה מזה שנים, יפתחו מול קהל ההורים את הנושאים הנחשבים להכי מביכים ומושתקים בחברה; כיצד בני נוער ומבוגרים יכולים לשוחח על מין. החוסר בשיח, השתיקה והשארת בני הנוער לבדם בעולם הזה מולידות מפלצות ולטענת נשות ואנשי החינוך, ההורים המטפלים והמנחים שיזמו את הפרויקט ואליהם יצטרפו מאות אנשים מרכל רחבי הארץ, אם החברה תרצה שהמציאות תשתנה בעתיד הנושא חייב להיפתח על השולחן כבר היום.

טלי ארגר, מדריכת הורים בתחום המיניות הבריאה (תמונה באדיבות המצולמת)

"הורים רבים לא יודעים שמיניות, חושניות וגופניות מגיעים לידי ביטוי כבר בגיל מאוד צעיר", מספרת טלי ארגר, מדריכת הורים בתחום המיניות הבריאה, שנפגשת יום יום עם הורים נבוכים. "כמו שילד מבקש הכוונה איך חוצים כבישים ואיך מתנהלים עם כסף, ילד זקוק להכוונה לגבי מה לעשות עם הסקרנות שמתעוררת ביחס לגוף שלו, ולגוף של אנשים אחרים. במרחב הזה של גילויי המיניות הילדים ואחר כך הנעורים יש הרבה מאוד מבוכה".

"מאה אחוז אחריות הוא אירוע שמתקיים על רקע מעשי האונס שקרו בשבועות האחרונים, ובעקבות התגובות הקשות המבקשות רק לטייח את מה שקרה, מאשימות את הקורבנות ומגינות על הפוגעים", מספרת אריאל פיכמן, מדריכה ב'לגעת בזה', מרכז הדרכה בלתי פורמלי שהוקם ע"י נשות חינוך מתנועת 'דרור ישראל' כדי לנסות להשפיע על מערכת החינוך בשדה של חינוך המיני ומגדרי. "חלק מהתמודדות עם התופעה הזו צריכה להיות שלנו כמבוגרים להבין שהילדים שלנו גם יכולים להיות התוקפים. אנחנו פוגשים את זה גם בסדנאות שלנו, חלק מהחניכים שלנו שאנחנו מדריכים ואוהבים, אז חלקם פגעו – אבל הדבר הזה גורם לי לרצות לחנך, וזה בדיוק העניין של אחריות. אחריות על נער זה שאני כמבוגרת צריכה לדבר איתו על מערכות היחסים שלו, על תרבות הבילוי שלו, המקומות בהם הוא מסתובב, האנשים שהוא מתקשר איתם, זהותו המינית, הפחדים שלו הסקרנות שלו וכו' – זו אחריותי ואי אפשר לזרוק אותה בין המערכות השונות".

אריאל פיכמן, מדריכה במרכז 'לגעת בזה', תנועת דרור ישראל (תמונה באדיבות המצולמת)

זה או הפורנו או המבוגר האחראי

המרחב הטכנולוגי המתקדם של המאה 21 מספק במה נוחה ונגישה מאוד לכל גילוי דעת של סקרנות ותשוקה, המובילים בני נוער וילדים, לענות על השאלות והסקרנות במרחב הפרוץ שבין הרחוב למחשב האישי, "אם בני הנוער לא יקבלו את ההכוונה מההורים הם פשוט יקבלו אותה מהאינטרנט או מחברים שלהם שקיבלו את ההכוונה מהאינטרנט ושם הגורם המחנך בהכרח יהיה הפורנו", אומרת ארגר. "אני חושבת שהורים מבינים שצריך להכין את הילד למה שמתרחש היום, אבל זה קורה לרוב סביב כל הסכנות והאיום, כלומר שיחה על אמצעי מניעה ומחלות. אלו שיחות חשבות, אבל מבאסות ומפחידות, ואנחנו צריכים ללמוד לדבר גם על הנאה וחושניות, והיכולת להכיר את זה אצל אחרים, ביחד עם היכולת לכבד את הגבולות ומי שנמצא מולם".

למה בעצם הורים לא מקיימים את השיח הזה?
"המבוכה של ההורים היא בגלל טבואים חברתיים ולא כי ההורים רעים. גם הם לא קיבלו חינוך מיני והם לא יודעים איך לדבר, לכן אנחנו נפגשים. כדאי להורים להכשיר את עצמם להיות אלו שחונכים את הילדים שלהם בתחום המיניות הגופניות והארוטיות. אם זה לא יקרה, אנחנו נמשיך לראות את מה שאנחנו רואים עכשיו. זה התפקיד של ההורים – הם המחנכים, לפני בתי הספר ולפני המוסדות החינוכיים."

"פגיעה מינית מתרחשת לא פעם ברקע המסרים שאנחנו מעבירים ולא מעבירים לנערים והנערות שלנו על מין", טוען יואב סלע, מנהל מחלקת החינוך של המרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בשרון. "ילדים גדלים בוואקום מאוד גדול, והם לא מורגלים לדבר על מין. באופן טבעי הם יצורים שלומדים, והם לומדים בעיקר דרך המדיה והרשתות החברתיות וכשהיא מגיעה בלי המבוגר והמבוגרת שיתווכחו את זה, הם לומדים על מין מרשתות חברתיות והמדיה. שהמסרים שמגיעים משם הם מעוותים ומסולפים ויכולים להציף את בנות ובני הנוער בחרדה ובלבול".

"מחנכים את הבנות שלנו להיות מרצות"

כמו ארגר, מוצא סלע את הפורנו כאחד המקורות המשמעותיים בכינון תרבות האלימות הסובבת את עולמם של בני הנוער, בכל הקשור למפגשים מינים, "יש לנו אחריות קודם כל לייצר מרחב של אמפתיה כלפי הנפגעת, כלפי ההורים, כלפי הנוער. הילדים שלנו נחשפים היום יותר מתמיד לתכנים פורנוגרפיים, לפעמים כבר מכיתה ג' וד', לפני שהם הגיעו לבגרות מינית. זה דימוי אלים, כוחני ומחפיץ נשים, שיכול להפוך אונס קבוצתי לדבר טריוואלי. הם לומדים ולומדות על מין שהוא נעדר תקשורת, שיוויון, הדדיות, הדרגתיות או הסכמה חופשית. מדובר במין שמושתת על יחסי כוח, בהם מצופה מהגבר להיות חזק, פעיל, יוזם ולדעת הכל. תוסיף לזה את הלחץ על חלק גדול מהנערים להיות מיניים, לאבד את הבתולים. הלחץ הזה שולח חלק מהנערים לעשות בחירות פוגעניות, כלפיהם וכלפי הצד האחר, לעשות מין עם נשים ממעגל הזנות או נערות מוחלשות."

יואב סלע, מנהל מחלקת החינוך של המרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בשרון (תמונה באדיבות המצולם)

"במקביל, אנחנו מחנכים את הבנות שלנו להיות פסיביותו מרצות", משלים סלע את התמונה, "אם אצל בנים המיניות מתעצבת בהיעדר בושה, אצל נערות יש הרבה מסרים שיוצרים בושה ואשמה. אלו הם יחסי הכוח נמצאים בבסיס הפגיעה."

סלע וצוות המנחות והמנחים של המחלקה נפגשים עם אלפי נערות ונערים, ולדבריו הם פוגשים נוער הצמא למידע שאין לו איך להשיג "הצוות שלנו פשוט עושה סדר. נותן מקום לבלבול, עונה על השאלות, מסביר מה זה פגיעה מינית ומה זו מיניות בריאה המבוססת על אמפטיה, כבוד לגבולות והסכמה חופשית. יש לנו מחויבות בתור חברה ומחנכים ומחנכות להבין מה אנחנו חייבות וחייבים לעשות בשביל למנוע מקרים של אונס ופגיעה מינית."

המפגש מסייע לנערים להיות פחות אלימים?
"ברור. זה שעושה תנועה פנימית ומחשבתית. כל סדנה שאני יוצא ממנה אני אומר צמצמתי את תופעת האלימות המינית. אנחנו מפרקים את יחסי הכוחות, ומזמינים לשחר חדש של גבריות. מיותר לציין שבסדנאות שלנו יש, כמו בכלל האוכלוסיה, גם נערות ונערים שנפגעו ולשמוע עלכך שהם לא לבד, שזו לא אשמתם ויש מקורות של תמיכה מוציא אותם ואותן ממעטפת של בדידות גדולה".

קריאת השכמה

"מה שקורה עכשיו זו תופעה חברתית, זה לא עניין ששייך רק להורים או רק שייך לבני הנוער, וזה בדיוק העניין", אומרת דקלה בילר-הדרי, יועצת בבית ספר 'דרור גליל'. "זו קריאת השכמה חברתית רחבה". בילר-הדרי מדגישה שלצד ההורים המובכים, גם מורים יכולים למצוא את עצמם במבוכה גדולה מול הנושא, "מורים נמנעים כי הם לא מבינים מה הקשר בין המקצוע שהם צריכים ללמד למיניות. כל אחד מתבצר במקום של המבוכה המאוד גדולה ושל חוסר כלים ונמנע, אבל אני חושבת שזה הרבה יותר עניין של חינוך ערכי מאשר חינוך מיני. אין כאן בעיה של התמודדות עם מיניות – יש כאן חברה של מבוגרים שלא רק שהיא לא מחנכת למיניות בריאה, היא גם לא מביאה עמדה כדי להגיד מה נכון ומה לא נכון. כשמחפיצים נשים בפרסומות, כשאנחנו יושבים במשפחה ורואים בחדשות ואף אחד לא קם ואומר שזה מעשה לא בסדר, אנחנו נותנים הסכמה למה שפסול".

דקלה בילר הדרי, יועצת בבית ספר 'דרור גליל' (תמונה באדיבות המצולמת)

"בבית הספר צריך לבחור לראות את הדברים, כי הם נמצאים שם כל הזמן", מדגישה בילר-הדרי. "הרבה ממה שקורה מתרחש מתחת לפני השטח, בוואטסאפים וברשתות החברתיות שאין לנו גישה לשם, מה שאנחנו כן רואים זה קצה הקרחון. מערכת החינוך מאוד עמוסה ומוצפת, לנשות החינוך קשה מאוד לראות את הדינמיקות והשינויים שמתרחשים בתוך הכיתות. זה לא רק לראות את זה, זה גם לדבר איתם על זה, וזה קשור לזה שאין היום התמודדות על קשרים משמעותיים בין הצוותים החינוכיים לתלמידים שלהם. יש דיסטאנס של מאפשר נגישות ויש גם דיסונאנס; קורים דברים נהדרים בחדר הייעוץ או עם מדריכים חברתיים אבל אין מספיק כח לשאר הצוותים להיכנס לשם".

אז איזה דרישה צריכה להיות היום לאנשי חינוך במערכת הפורמלית מהמדינה?
"הייתי שמחה שהמדינה תקצה לי את המשאבים לזה דרך החינוך והרווחה ודרך פעילויות בלתי פורמליות. אבל לשבת ולחכות שמישהו אחר יעשה משהו שאני יכולה לעשות בעצמי? כנראה שעדיף ויעיל יותר לעשות משהו שהוא מלמטה, לצערי הרב נראה שהיום זה לא חלק מסדר היום של הממשלה."

האירוע יתרחש ביום חמישי הקרוב 1.8 ב-100 מוקדים בכל רחבי הארץ, פרטים כאן

מרכז הסיוע הארצי לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית פתוח 24 שעות ביממה בטלפון ובצ'אט: 1202 מענה לנשים, 1203 מענה לגברים