השחיינית הסורית יוסרה מרדיני הפכה בשנים האחרונות לסמל הכי גדול של נבחרת הפליטים של הוועד האולימפי הבינלאומי. מרדיני, שייצגה בעבר את סוריה באליפות העולם בשחייה, כמעט מתה במלחמת האזרחים כשפגז פגע בבריכה בה התאמנה, התחבאה ארבע ימים בלי לאכול ביערות של טורקיה ובזכות היותה שחיינית בינלאומית הצליחה מרדיני להציל סירה של פליטים שהחלה לטבוע בלילה בים התיכון הסוער. מרדיני הסמל והפנים של נבחרת הפליטים האולימפית ממשיכה לשחות ולהתחרות באליפויות העולם במטרה להביא דרך הספורט, תקווה וקירוב לבבות בין הפליטים לשאר אזרחי מדינות אירופה.
ב-21 ביולי יוסרה מרדיני קפצה לבריכת השחיה במהלך אליפות העולם שנערכת כעת בדרום קוריאה. זוהי הפעם השלישית בה משתתפת מרדיני באליפות העולם לשחייה, פעמיים במדי נבחרת הפליטים ופעם אחת במדי נבחרת סוריה. מרדיני בת ה-21 סיימה את המקצה שלה ב-100 מטר פרפר בזמן 1:8.79 דקה. מרדיני התאכזבה מהתוצאה שהייתה פחות טובה מהשיא האישי שלה וסיימה רק במקום ה-47 מתוך 52 מתחרות.
בסיום המשחה אמרה מרדיני המאוכזבת לרשת APF "אני לא כל כך מרוצה, היו לי בעיות עם הכתף שלי ואני כבר חוזרת לאימונים. יש לי עדיין את המשחה 100 מטר חופשי ואני מצפה לו בקוצר רוח".
⚡ Yusra Mardini no es ajena al drama migrante https://t.co/EawbkXLbl3 #Deportes pic.twitter.com/JXpzJGe5lc
— Diario de Yucatán (@DiariodeYucatan) July 21, 2019
מאז השתתפותה באולימפיאדת ריו, מרדיני הפכה לשם המוכר ולפנים הרשמיות של נבחרת הפליטים של הועד האולימפי. מרדיני המתגוררת בגרמניה בוחרת לקחת את סיפור חייה הייחודי ולנסות דרכו להמיס את חומות הניכור והזרות ביחס החשדני של אזרחי אירופה לפליטים. באולימפיאדת טוקיו 2020 מרדיני תגיע עם משלחת ענפה של נבחרת פליטים מרחבי כל העולם, ביניהם הרץ למרחקים ארוכים ג'מאל עבדל מג'יד שהגיע מדרפור לישראל ופועל במסגרת אגודת האתלטיקה "רצי הסמטה".
מרדיני נולדה בפרבר דאראיה של עיר הבירה דמשק. אביה היה בעצמו שחיין מקצועני והתחרה בנבחרת השחייה של סוריה בצעירותו. כאשר נולדו שתי בנותיו הבכורות שרה ויוסרה, הוא הכניס אותן מגיל צעיר לבריכה והחל לאמן אותן במטרה להפוך אותן לשחייניות הכי טובות בתולדות המדינה. שתי הילדות היו מתאמנות כל יום במשך שעתיים בבריכה מתחת לתמונת הנשיא הנערץ על אביהם, בשאר אל אסד.
האימונים הקשים והנוקשות של אביהם איש הצבא החלה להשתלם כאשר הבת הבכורה שרה צורפה לנבחרת הנשים של סוריה וזכתה במדלית זהב בתחרות "הפאן ערבית", בעקבותיה זכתה להצטלם עם הנשיא הכל יכול בשאר אל אסד. אבל הכישרון הגדול של המשפחה הייתה הבת הקטנה יוסרה שהגיע בגיל 14 בלבד לאליפות העולם הראשונה שלה לבוגרות שנערכה בבריכות קצרות בגרמניה. יוסרה נבחרה להיות אחת מתוך שלושת השחיינים שייצגו את סוריה באליפות העולם והתחרתה בשלושה מקצים שונים.
ב-2011 החלה מלחמת האזרחים בסוריה. משפחת מרדיני ניסתה להתעלם מהמלחמה ולהמשיך לחיות את חייהן כאילו שום דבר לא השתנה והכל יחזור לעצמו בקרוב. אבל המאמץ לעצום את העיניים ולהמשיך לשחות עם הראש מתחת למים, עד שהכל יעבור, לא עבד. ברגע שהמלחמה הגיעה לדמשק, הכל השתנה. אב המשפחה נעצר באשמת שווא ועבר התעללות, שתי האחיות נעצרו בנסיעה שגרתית ברחוב ע"י חיילים חמושים וטנק שמכוון לירות עליהן.
שרה רצתה לברוח מסוריה, אך יוסרה עוד האמינה שהכל יכול להשתנות לטובה. באחד האימונים שלה בבריכה חלופית, נורה פגז טועה לתוך הברכה בה התאמנה ובמזל חייה ניצלו כשהפגז פגע במים ולא התפוצץ. המלחמה השתלטה על חיי המשפחה, שמצאה את עצמה ללא קורת גג, ללא אפשרות להמשיך את קריירת השחייה ובסכנת חיים יום יומית.
Sport can help change – or even save – the lives of @refugees. ????
That’s why I’m proud to support #IDSDP today! #WithRefugees pic.twitter.com/CabC13pq4N— Yusra Mardini (@YusraMardini) April 6, 2019
הבית שבו הם גרו נהרס במלחמה ובריכת השחייה בה האחיות התאמנו נפגע קשות ע"י הפצצות. במהלך אחד הקרבות בין צבא אסד לכוחות המורדים הפרבר נהרס כליל ולפי מרדיני התושבים ללא קורת הגג החלו לגווע ברעב וקבלו הקצאות של מרק עלים להשביע את רעבם. "לאחר מכן הכל השתנה." מספרת מרדיני בראיון למגזין ווג. "טנקים וחוטי חשמל תלויים מתחת לעמודי החשמל. הכל נהרס."
האחיות רצו לעזוב הכל ולנסות להגר למקום בטוח יותר באירופה, אך הוריהם סירבו בכל תוקף לעזוב את המולדת. בזמן המלחמה מרדיני הפסיקה לשחות ורק ניסתה לשרוד בכאוס השורר מסביבה. למרות הכל היא סירבה לוותר על חלומה להיות שחיינית מקצוענית והתגעגעה לבריכת השחיה. באחד הריבים עם אימה היא צעקה עליה "את יודעת אמא, אני עוזבת את סוריה, אני רוצה למות כשאני לבושה בבגד הים שלי".
לבסוף עזבו שתי האחיות את הוריהם ואחות קטנה יותר בדמשק ויצאו במסע דרך לבנון לטורקיה. בטורקיה הם פגשו פליטים נוספים והתחברו למבריחים מקצועיים שהתמחו בהעברת פליטים מטורקיה ליוון. שתי האחיות ושאר הפליטים שילמו על המסע המסוכן בים התיכון וחיכו ארבעה ימים ביער ליד חוף ים טורקי, בלי אוכל ובלי וודאות אמיתית שהולכים להבריח אותם לחיים החדשים באירופה.
Vom syrischen Flüchtling zur #Olympia -Schwimmerin ????♀️:@Refugees -Botschafterin @YusraMardini ist jetzt auch Teil der globalen #Stepwithrefugees -Bewegung.
Schließe auch du dich an! ➡️ https://t.co/Hu2GbKk8JM pic.twitter.com/V1rdmXUeXM— UNO-Flüchtlingshilfe (@unoflucht) July 21, 2019
במהלך היום הרביעי הגיעו המבריחים והבטיחו לאחיות מנדיני ולשמונה פליטים נוספים שעם השקיעה הם יצאו לדרך. לאחר 20 דקות של שייט, הסירה נעצרה והמנוע לפתע נדם. תוך דקות ספורות הסירה החלה להתמלא במים ולשקוע. הם היו באמצע הים התיכון. תחילה היה ניסיון לזרוק למים כל דבר שניתן לוותר עליו, אך הסירה המשיכה להתמלא במים ואז התקבלה החלטה לנסות למשוך את הסירה לחוף מבטחים.
בהתחלה התנדב גבר שלעולם לא שחה באופן מקצועי, שניות לאחר מיכן הצטרפו אליו שתי השחייניות המקצועניות. זה היה מאבק על חיים מול הים והמוות. כל חייהן הן התכוננות לתחרות על הזמן הטוב, הפעם זאת הייתה תחרות מול גלי הים כנגד הזמן והכוחות שאוזלים מרגע לרגע.
באופן בלתי נתפס ובניגוד לכל הגיון ספורטיבי, הצליחו שלושתם למשוך את הסירה כ-10 ק"מ לחוף מבטחים בחשכה מוחלטת ובים לא רגוע. במהלך ניסיון ההישרדות הביטה יוסרה בילד בן השש בשם מוסטפה שהיה איתן על הסירה והבטיחה לו שהן יצליחו להגיע ליוון. הבטיחה וקיימה. ברגע האמת של חייהן העיסוק המקצועני בשחייה והאימונים הבלתי נגמרים מגיל צעיר הצילו את חייהן ואת חייהם של כל האנשים שהיו בסירה. במשך שלוש וחצי שעות הן משכו את הסירה עד שהגיעו בכוחות אחרונים לאי היווני לסבוס.
"לא היה כמעט כלום ליד החוף. לא היו לי נעלים, כאשר זרקתי את הסנדלים שלי בזמן ששחייתי במים. מישהו בדרך נתן לי זוג סנדלים חדש. האנשים היו מאוד חשדנים ולא חברותיים". הן הצליחו לעבור את המסע הרגלי המפרך מיוון לגרמניה ולמרות שנתקעו באמצע הדרך בהונגריה, בעקבות סגירת הגבולות של ראש הממשלה ההונגרי ויקטור אוברן. בגרמניה הן שהו במשך חצי שנה במחנה פליטים, במהלך השהות במחנה הן שמעו על קבוצת שחייה מקומית שמתאמנת בבריכת שחייה הקרובה אליהן והלכו לנסות להיבחן. באותו הזמן כבר עברו יותר משנתיים מאז שהן התאמנו באופן מקצועי ועדיין הן הצליחו להרשים ולהתקבל למועדון השחייה.
שרה עזבה את השחיה והחלה להתמקד בעזרה לפליטים במעבר מיוון לתוך אירופה ואילו יוסרה הצליחה להיכנס לכושר שחייה והבטיחה את מקומה בסגל האולימפי של נבחרת הפליטים. במהלך אולימפיאדת ריו סיפור חייה הבלתי נתפס הפך אותה לדמות מוכרת ולנושאת הדגל של הנושא המורכב של הגירת פליטים מתוך מדינות עולם שלישי לאירופה. ההצלחה של מנדיני לא נבחנת בתוצאות או בשיאים שהיא הולכת לשבור בבריכת השחייה, אלא בשבירת המחיצות של אזרחי אירופה באחד התהליכים המכריעים שקורים בעולם כיום.
