"הילדים הטובים שלנו בקיץ לא מתקלקלים בכוונה, הם מתקלקלים בגלל הנסיבות. הנסיבות מאפשרות, הקיץ מאפשר" מסבירה ד"ר ליאת קורן, ראש מסלול קידום בריאות, במחלקה לניהול מערכות בריאות בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת אריאל. לטענתה המשפט 'זה לא אני' שנאמר רבות על ידי רבים מבני הנוער הוא לא רק תירוץ, אלא גם מייצג את מה שעובר על בני הנוער בחודשי הקיץ. לדבריה, בגלל שזה קיץ נמצאים יותר בחוץ בשעות החושך, כי פשוט פחות חם. החושך מזמין עוד דברים, בגלל שפחות רואים מה אנחנו עושים ועם מה אנחנו מתעסקים ויש פחות פיקוח חברתי. לכן גם ההתנהגויות המסוכנות עולות בשכיחותן בצורה משמעותית בחודשי הקיץ. בראיון ל'דבר' דר' קורן מתייחסת לאופנים בהם אנחנו כהורים יכולים לפעול על מנת לצמצם התנהגויות אלה בקרב ילדינו.

נוער בסיכון. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: קובי גדעון / פלאש 90)

בקצרה דר' קורן מסבירה כי התנהגויות מסוכנות אינן נחלתם של בני נוער בלבד. "בכל גיל ילד יכול להיחשף לכל מיני אפשרות שהן לא תמיד חיוביות. ילדים בוגרים יכולים להשפיע על ילדים צעירים יותר. ראיתי כבר ילדים בני 10 מעשנים נרגילה בפארק, במקומות מאוד חשוכים כדי שאף אחד לא יראה אותם". היא מסבירה כי כשמדברים על התנהגויות מסוכנות מדברים על שימוש בסמים ואלכוהול שמשפיעים על התודעה באופן שמוביל לאמירת דברים שבהמשך מתחרטים עליה, פגיעה באנשים שחשובים לי או אלימות כלפי בעלי חיים ואנשים. קורן מוסיפה קריטריונים נוספים להתנהגות מסוכנת: עישון סיגריות ונרגילה שנזקיהן לבריאות ידועים, התנסויות מיניות בגיל צעיר מדי וחמור מכך התנסויות מיניות הנעשות תחת השפעת חומרים משני תודעה.

"אני כהורה רוצה לדעת שחופשת הקיץ מביאה את הילדים שלי למקום טוב, שינצלו את הזמן לטובה" אומרת דר' קורן. לדבריה בני הנוער זקוקים לזמן פנאי הפגתי, אותו הזמן שדבר לא מתוכנן בו ומאפשר מנוחה לגוף ולנפש. אבל מה שהורים צריכים להבין זה שעודף זמן הפגתי שחוזר על עצמו יום אחרי יום אחרי יום הוא בעיה. הסיכוי שבני הנוער ייחשפו לתופעות שליליות עולה משמעותית כאשר הם יוצאים לפארק עם חברים כל ערב. התשובה לשאלה 'מה אתה הולך לעשות הלילה?' לא יכולה להסתכם כל ערב ב'נפגש עם חברים'. "אני חושבת שהורים צריכים לדעת מה בדיוק בני הנוער שלהם עושים בפארק בחושך כל ערב. ההורה צריך לדעת מה קורה שם, הוא צריך לקבל תשובה".

הורים יכולים להציע לילדים מה כן לעשות, איזה תכנים לצקת במהלך החופשה על מנת לצמצם את זמן הפנאי ההפגתי ודר' קורן נותנת דוגמאות; למצוא עבודה, גם בהיקף חלקי, פעילות פנאי מתוכננת כדוגמת לונה פארק אותה קובעים לעשות קבוצה של חברים, מסיבת פיג'מות בבית, התנדבות בצער בעלי חיים ובמסגרות אחרות. כמובן שיש להתאים את הפעילויות לנער או לנערה ומה שמתאים לאחת לא מתאים לאחר.

אם ובת נוער בשיחה. אילוסטרציה למצולמות אין קשר לכתבה (צילום: Shutterstock)

דר' קורן טוענת שהמפתח ליכולת של הורים להשפיע על התנהלות ילדיהם, כמו בהרבה דברים אחרים, הוא אמון ותקשורת. אם להורים יש תקשורת טובה עם ילדיהם זה כבר גורם שמפחית את הסיכון. לדבריה טיב המערכת יחסים הוא כלי מוכח מחקרית לחיזוי התנהגויות מסוכנות. גם במקרה של שהנער ישקר כשיענה לשאלה בדבר עיסוקיו בפארק כנראה שהדבר יתגלה במהרה ותוכל להתקיים שיחה בונה בנושא.

"אני לא סומכת על אנשים עסוקים כי הם לפעמים שוכחים לעשות דברים חשובים" אומרת דר' קורן. "זמן איכות עם הילדים הוא הכלי הכי קשה לרבים. אנשים עובדים שהם אנשים עסוקים הרבה פעמים חוזרים מהעבודה ורק רוצים לנוח, רוצים את השקט שלהם. אם הם חוזרים טיפה לחוצים או כעוסים הסבלנות יורדת והתקשורת עם הילדים נפגעת. להקדיש זמן איכות לילדים זה כלי לבניית אמון ותקשורת וכן לצמצום זמן הפגתי. זמן ההקשבה שאנחנו כהורים מפנים לילדינו הוא כלי מונע והוא חשוב למרות שהוא גם בא הרבה פעמים על חשבון הכוחות האישיים שלנו. כשיש אמון גם ניתן לסמוך יותר על הילד ולאפשר לו יותר עצמאות. אך אם התקשורת אינה טובה חשוב להגדיל את מימדי הפיקוח".

דר' קורן מתארת כמה התקשורת חשובה בעיניה. "אני הייתי פחות דואגת אם הבת שלי היתה שותה אלכוהול והייתי מגלה זאת מאשר אם היא הייתה מפסיקה לדבר איתי".  כשילד או נער אומר לאימו "אם את לא מסכימה אני לא אדבר איתך" עולה פה בעיה נוספת ולפעמים האיסור הוא לא הכלי הנכון אלא פשוט הבעת העמדה ההורית. על פי דר' קורן הבעת העמדה של ההורה כלפי התנהגות מסוימת משפיעה על בחירותיו של הילד ולפעמים עדיף לאפשר לו לעשותם ולא לפגוע בתקשורת אבל חשוב שההורה יביע דעה נחרצת כלפי ההתנהגות המדוברת, הוא צריך להגיד לו את מה שהוא מאמין בו ולהוסיף "זו דעתי ואתה תבחר מה שאתה רוצה לעשות". פה מימד הגיל של הילד והקשר בין הילדים להורים מאוד משמעותי.

בני נוער מעשנים. אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)

דר' קורן מוסיפה שגם לסנקציות הוריות יש כוח בולם וילדים ובני נוער משתמשים הרבה במשפט "אני לא אעשה זאת כי אם אבא שלי ידע אני לא יודע מה הוא יעשה לי" וחומרת הסנקציה אינה חשובה, הרבה פעמים מספיק שהעמדה ההורית נמצאת במוחו של הילד כדי למנוע התנהגות מסוימת.

להורים יש גם מקום גדול בהסברה טוענת דר' קורן. לדבריה פעם היו אוסרים על שתיית אלכוהול, היום כבר ידוע שחשוב יותר להסביר לבני הנוער את השפעותיו ולתת להם כלים להתמודד עם שתייה שנעשית באופן אחראי ומוגן יותר. היא מספרת על שכנה שלה שהחליטה לחשוף את בנה להשפעות האלכוהול בערב שישי אחד בביתה. ההורים ישבו יחד עם בנם על בקבוק בירה. בקבוק בירה אחד שהבן שתה והייתה אווירה נחמדה ונעימה. בשלב כלשהו האם כמעט ונפלה ובנה, במקום לקום לעזור לה, ישב וצחק עליה. למחרת כשהוא קם בבוקר אמר הילד "אמא אני בחיים לא הייתי מאמין שאני אצחק עליך במקום לעזור לך לקום". כמובן שהדבר עורר שיחה ביניהם על כך שאלכוהול משפיע על התגובות שלנו, על השיפוט שלנו, ובני הנוער צריכים לדעת זאת כדי לפעול בתבונה ולשתות באופן אחראי.

אך מה לעשות אם מתגלה התנהגות מסוכנת בדיעבד?

"מהפעם הראשונה שמגלים זאת אי אפשר לאפשר לזה לקרות שוב. הדבר לא יכול לחזור על עצמו" מסבירה דר' קורן. "מה שחשוב להבין זה למה הדבר הנעשה, תמיד יש סיבה מאחורי התנהגות מסוכנת. למה הילד או הילדה שלי שתו לשוכרה? צריך להבין לאיזה רצון או צורך השתייה נותנת מענה. בדרך כלל התשובה תהיה מטרה חברתית מסוימת, להיות בולטים יותר, להראות בוגרים יותר. זה במקרה הטוב בו המעשה היה מבחירה. במקרה הרע מדובר בלחץ חברתי שהקשה על הימנעות ובמקרה זה ממליצה דר' קורן להכיר את החברים כדי להבין מה הם עושים ביחד. אך צריך גם לשים לב שיש סיבות כמו בריחה מהמציאות וניסיון להשכיח תחושות מסוימות, וזו מציאות שכבר דורשת של גורמי מקצוע לטיפול.