השנה אירחה ישראל את אליפות אירופה בלקרוס לנשים שהסתיימה לפני שבוע וחצי. הנבחרת הישראלית נחלה הצלחה עם זכיתה במקום השני באירופה, לאחר הפסד מול נבחרת אנגליה במשחק הגמר. הטורניר הצליח למשוך עניין ושני משחקים של נבחרת הנשים שודרו בשידור ישיר בערוץ ONE. עם השנים הופכת ישראל למעצמה אירופאית בלקרוס עם נבחרת הגברים האוחזת בתואר אלופת אירופה ונבחרת הנשים, סגנית אלופת אירופה הטרייה.

לקרוס הוא ספורט קבוצתי במסגרתו נדרשים השחקנים להשתמש במקל ייחודי שבקצהו רשת בכדי להתמסר בכדור גומי קשיח אותו יש לקלוע לשער היריב. לקרוס הוא שילוב ספורטיבי של כדורגל, כדורסל והוקי והוא נחשב לספורט הקיץ הלאומי של קנדה. קנדה וארה"ב הן המעצמות של משחק הלקרוס, שפורח בתוך הסביבה הספורטיבית הייחודית כחלק מתרבות הספורט המתקיימת בשתי המדינות.

ניקול בגלאי (משמאל) וחברותיה לנבחרת הנשים של ישראל בלקרוס (צילום: עודד קרני)

נבחרת הנשים של ישראל נמצאת בשיאה בעקבות השילוב הייחודי בין שחקניות שנולדו בארץ ונחשפו ללקרוס ושחקניות שנולדו בארה"ב ועשו עלייה לישראל מתוך תפיסת עולם ציונית. אחת השחקניות הבכירות בנבחרת כיום היא ניקול בגלאי, בת 20 מאשקלון. בגאלי סיפרה ל'דבר' על הפעם הראשונה בה נחשפה לספורט המיוחד הזה: "הלקרוס הגיע לאשקלון בעקבות הפיכתה לעיר התאומה של בולטימור. מייסדי הענף בארץ עברו אצלנו בכל בתי הספר בשיעורי הספורט והציגו לנו את המשחק. אני עסקתי אז באתלטיקה. הבנתי שזה ספורט ממש שונה מכל דבר שאי פעם נתקלתי בו בישראל וזה מה שמשך אותי."

בגיל 13 החלה בגלאי את צעדיה הראשונים בענף הספורט החדש והלא מוכר. "כשהתחלתי הספורט היה כבר ממש רציני כי כל מי שהיה אחראי אליו היה מארצות הברית. היתה להם התייחסות מאד רצינית כי תרבות הספורט מאד חזקה אצלם."

עם הזמן התאהבה בגלאי במשחק והחלה לעסוק בו בצורה רצינית. היא צורפה לנבחרת הנערות של ישראל ולאחר מכן לנבחרת הבוגרת. "שיחקתי באליפות העולם לנערות ב-2015 בסקוטלנד. בשנת 2017 שיחקתי באליפות העולם עם הנשים, שם הגענו למקום השישי בעולם ובשנה שעברה שיחקתי באליפות אירופה לנוער עד גיל 20." 

בתחילת דרכו, ענף הלקרוס לנשים בישראל, היה בעיקרו ענף ספורט שעסקו בו שחקניות שעשו עלייה מארה"ב ורצו להמשיך לשחק גם בישראל. עם התפתחות הענף בארץ הצטרפו אליו ילדות ונערות צעירות שקידמו ומקדמות את הענף צעד נוסף קדימה. לדבריה של בגלאי, רבים מהעוסקים בענף גם כיום עשו עלייה, וביניהם גם הצוות שמוביל את הענף. "אין הרבה אנשים שנולדו כאן ומשחקים. צריך צוות שמכיר את המשחק וחי אותו כדי לנהל את התוכנית. הרבה אנשים עושים עלייה, חלק מהאנשים נשארים ועובדים פה, חלק מתגייסים. זה מביא הרבה אנשים לארץ."

נבחרת הנשים של ישראל בלקרוס (צילום: עודד קרני)

מדבריה של בגלאי ניכר כי כוחה של נבחרת הנשים הוא בשילוב החברתי בין השחקניות. "הנבחרת מורכבת חצי -חצי. חצי צבריות וחצי בנות שעלו לארץ. לפני ארבע שנים הנבחרת הייתה מורכבת רק משחקניות שעשו עליה מארה"ב. השנה זה היה מעורבב, יש גם בנות שכבר גרות חמש שנים בארץ ומבחינתן הן הכי ישראליות שיש. זה לא מוזר בשום צורה, זה ממש טבעי ואין קבוצות חברתיות נפרדות. האמריקאיות תורמות לנו מהניסיון הרב שיש להן בענף. אין מה להשוות את הרמה של הקולג'ים בארה"ב למה שיש לנו בארץ, והשחקניות הצבריות עוזרות להן עם השפה."

כדי להגיע בצורה הטובה ביותר לאליפות אירופה שנערכה בישראל, נבחרת הנשים עשתה תהליך הכנה משמעותי בו השקיעה בשיפור המשחק הקבוצתי ויצרה את המרקם החברתי הכל כך חשוב להצלחה. "בהכנה לטורניר היו לנו משחקי הכנה מול שחקני קולג'ים מארה"ב שהגיעו דרך פרויקט תגלית. היה לנו מחנה אימונים בארץ, בין היתר כדי שכולם יתרגלו לחום. היו לנו אימונים פעם בשבוע לאורך כל השנה. ככל שהתקרבנו לתחרות, המינון של האימונים עלה. חודש לפני התחרות היה מחנה אימונים עם שלושה אימונים ביום וכל מיני פעילויות שקשורות. זה יצר חיבור נחמד והיו גם שיעורי עברית. במגרש השתדלנו לשחק בעברית."

באיגוד הלקרוס עובדים קשה כדי לחשוף לציבור את הענף ובשנה האחרונה הצליחו להביא לארץ גם את אליפות העולם לגברים וגם את אליפות אירופה לנשים. "היה לי ממש כיף כששיחקתי בטורניר. קיבלנו פידבק חיובי מהאנשים שבאזור, ברמה שאנשים מהבניינים שליד המגרש עודדו וגם כל השחקנים שלנו מהקבוצות בליגות הגיעו לעודד. כל זה לא היה מתאפשר אם זה היה קורה במקום אחר באירופה. פתאום מלא אנשים שאני מכירה ראו את המשחקים והיו מעודכנים. זה היה מעולה ששידרו אותנו כי זה הגיע לעוד כל מיני מקומות בארץ."

נבחרת הנשים של ישראל בלקרוס (צילום: עודד קרני)

נבחרת הנשים הישראלית הגיעה גם בעבר ללא מעט הישגים. באליפות אירופה ב-2015 הן סיימו במקום הרביעי ובאליפות העולם ב-2017 הן הגיעו למקום השישי. לפי בגלאי מה שגרם להן להאמין שהפעם הן יכולות להגיע רחוק יותר, היה הניצחון החשוב מול נבחרת סקוטלנד בשלב הבתים, ניצחון שנתן דחיפה מנטלית אדירה להמשך הטורניר ותחושה שניתן הפעם להגיע הכי רחוק שאפשר. "בטורנירים הקודמים יצא לנו להפסיד להן. באליפות אירופה לפני ארבע שנים הפסדנו להן אחרי הארכה את מדליית הארד. באליפות העולם ב-2017 שוב הפסדנו להן בקרב על המקום החמישי. בטורניר הזה ניצחנו אותן. זה היה רגע כזה שפתאום הכל הרגיש אפשרי."

איך המשחק עובד?

משחק הלקרוס הומצא על ידי ילידי צפון אמריקה בסביבות המאה ה-17. היעוד המקורי שלו כלל יישוב סכסוכים ואימון לוחמים צעירים. בעבר, המשחק יכול היה להיערך ימים ארוכים והשתתפו בו לעתים כ-1000 שחקנים. הלקרוס הגיע לקנדה ב-1856 בזכות רופא שיניים קנדי בשם ג'ורג בירס שהקים את המועדון הראשון במונטריאול ואפילו שוחק באולימפיאדות בסנט לואיס (1904) ובלונדון (1908).

בכל קבוצה ישנם 10 שחקנים: שוער אחד, שלושה בלמים, שלושה קשרים ושלושה חלוצים. המשחק עצמו מחולק לארבעה רבעים של 20 דקות, עם מחצית בין הרבע השני לשלישי. המגרש קטן בגודלו ממגרש כדורגל והשער בגודל של 2×2 מטר. בלקרוס, כמו בהוקי, מותר לשחק ולרוץ מאחורי השער.

על פי חוקי המשחק, חובה שיהיו בכל זמן נתון ארבעה שחקנים במרחב ההגנה, שלושה שחקנים במרחב הקישור ושלושה שחקנים במרחב ההתקפה. במצב בו חוק זה מופר, מתקיים נבדל והכדור עובר לקבוצה השנייה. המטרה של שתי הקבוצות היא להבקיע על ידי הכנסת הכדור לשער של הקבוצה היריבה. הכדור נשאר במשחק באמצעות נשיאה, הטלה או חבטה באמצעות הקרוס. אסור לשחקנים לגעת בכדור עם הידיים. בנוסף, השחקן עם הכדור יכול לרוץ לאן שהוא/היא רוצה וכמה שרוצה על המגרש. מותר להשתמש במקל ובגוף על מנת להגן ולנסות להעיף את הכדור מהקרוס של השחקן היריב. שריקת עבירה נשרקת כאשר שחקן מכה שחקן יריב עם הקרוס וכאשר נעשית דחיפת שחקן מאחור. על כל שחקן לקרוס לעטות כפפות ומגני מרפקים וברכיים, ללבוש שכמיית הגנה לכתפיים, לחבוש קסדה ולהשתמש במגן שיניים.