בימים אלו נמצאת נבחרת ישראל בכדורסל בכיסאות גלגלים בשיא ההכנות לאליפות אירופה שתיפתח ב-28.8 בפולין, ממנה ניתן יהיה להעפיל למשחקים הפראלימפים בטוקיו 2020. שחקן הנבחרת ואיל"ן ספיבק רמת גן, שי ברבראי בן ה-23, הוא אחד הכוכבים של נבחרת והענף בשנים האחרונות, ובראיון ל'דבר' מתאר ברביבאי את הפגיעה בהכנות הנבחרת לאליפות בעקבות העיכוב בהעברת המלגות לספורטאים הפראלימפים ממשרד התרבות והספורט. "היחס הוא מזלזל ופוגעני. תמיד אתה שני, עושים לך טובה. אתה לא באמת נחשב שם", אומר ברביבאי.

ברבראי נולד עם נכות מולדת שהובילה לפציעות ספורט רבות. בגיל 3 אובחן במחלת שרירים קשה שמחלישה את רגליו. "זאת בעצם מחלת שרירים שגרמה לשרירים להיות נוקשים וחזקים", מספר הספורטאי. "נוצר אצלי מתח שריר גבוה והשרירים היו נורא חזקים ביחס לגילי, אבל לא מאוזנים בעצם עם השנים, למרות השקעה מאוד גדולה בפיזיותרפיה והידרותרפיה".

שי ברביבאי (מימין) זוכה באליפות המדינה עם איל"ן רמת גן (צילום: קרן איזקסון)

"איזשהו מכשול"

כילד, היה קם מוקדם כל בוקר ועוסק בכל ספורט אפשרי, על מנת להפעיל את השרירים ולהצליח להמשיך ללכת. לאורך השנים החלו כל מיני פציעות, ולאט לאט המצב החמיר. ברבראי הילד שיחק כדורסל, אולם בשלב מסויים המחלה הקשתה על הליכה וברבראי היה צריך לוותר על הספורט שאהב.

"בהתחלה זה היה מאוד קשה, ללכת עם צליעה וכל מיני דברים כאלו. הייתי צריך להתמודד עם כל מיני עוולות כילד שונה – היו צוחקים על הנכות ועל הצליעה שלי, מתחושת הדיכאון עליתי במשקל", מספר ברביבאי בכאב.

הכל השתנה, בכיתה ו', כאשר המורה לחינוך גופני הפנתה אותו לעמותת 'חוסן'. ההתחלה היתה לא פשוטה, אך השתלמה בזכות נחישות ועבודה קשה, "הגעתי לכדורסל בכיסאות גלגלים דרך עמותה שנקראת 'חוסן – חברה וספורט נכים', בבאר שבע. כאשר הגעתי ל'חוסן', זה היה מאוד קשה. זאת אומרת, לבוא ולעשות את המעבר הזה מללכת ולא לשבת על כיסא גלגלים, למצב בו אני משחק על כסא גלגלים, זה איזשהו טוויסט בראש שצריך לעשות לעצמך. זה איזשהו מכשול, אך ברגע שראיתי את עצמי עם כדור ושמעתי את הרעש של הכדור מתכדרר, מה צריך יותר מי זה? האהבה לכדורסל חזרה ואפילו יותר מזה. בזכות המעבר לספורט הפראלימפי הצלחתי להגשים את עצמי ולהגיע לנבחרת ישראל".

שי ברביבאי (צילום: קרן איזקסון)

"הספורט הפראלימפי מילא אותי והפכתי ליותר ויותר מקצוען והמשכתי בתחום הזה והגעתי לנבחרת ישראל. כאשר הייתי כמעט בן 17 קיבלתי את הטלפון ממאמן הנבחרת שאמר לי: 'שי אתה מזומן לנבחרת הבוגרת'. היה לי מחנק בגרון, לא יכולתי אפילו לדבר ולהגיד תודה. זה היה צעד מאוד מפתיע בעיני. עוד לא הרגשתי שאני ברמה מספיק טובה כדי לייצג את נבחרת ישראל וזה משך אותי למעלה. התחלתי לעבוד עוד יותר קשה, הייתי קם כל יום בקיץ בחמש בבוקר ונוסע מבאר שבע. היו אוספים אותי מהרכבת בשמונה בבוקר כדי שאוכל ללכת להתאמן וחוזר בלילה אחרי עשר לבאר שבע. הספורט הפראלימפי שינה אותי, הנבחרת שינתה אותי והובילה אותי למה שאני היום".

"מוכרים אותך"

בשנים האחרונות החל משרד התרבות והספורט להעביר מלגות לספורטאים פראלמפיים בכירים, המיועדים להגיע למשחקים בטוקיו 2020. "בשנתיים האחרונות הכניסו את עניין המלגה. על מנת שנוכל להתמקצע התחלנו להשתמש במלגות האלו, להוריד קצת בעבודה, לנסות להשיג כרטיס לטוקיו כי יש כאן הזדמנות", אומר ברביבאי. "להגיע למשחקים הפראלימפים בתחום הכדורסל זה קשה, כי העולם נהיה יותר ויותר מקצועני, כלומר יש ליגות בחו"ל שם מרוויחים כסף, בארץ זה לא קיים. בארץ אנחנו עוד מאוד חובבנים, יש שחקנים שטסים לחו"ל כדי לשחק ולהשתפר. אז אנו חיים גם על המלגה הזאת שאנחנו מקבלים, ומהמלגות נכות. בעצם מקריבים את כל החיים שלנו בשביל הספורט".

השנה מתעכב משרד הספורט בהעברת המלגות שהובטחו לספורטאים הפראלימפיים. כשהמשחקים הפראלימפיים בטוקיו נמצאים ממש מעבר לפינה, זוהי מכה קשה לספורטאים שאמורים לייצג את מדינת ישראל בתחרויות הספורט מול כל העולם. 

"מאז תחילת השנה שחקני נבחרת הכדורסל וכל ספורטאי הענף הפראלימפי לא מקבלים מלגות, שאמורות לעזור להם" מספר ברביבאי. "מקבלים מייל שאומר יהיה בסדר, ממשיכים להתאמן, מתאמנים חודש, חודשיים, שלושה. אנשים צריכים לפרנס את המשפחות שלהם, המלגה הקטנה הזאת עושה את ההבדל".

שי ברביבאי במדי נבחרת ישראל (צילום: קרן איזקסון)

בעקבות הכסף שהובטח ולא הגיע, נאלצים הספורטאים להשקיע פחות באימונים ולהתרכז יותר בפרנסה, "אנשים החלו לאט לאט להוריד באימונים, באימוני הבוקר האישיים. כיוון שהם צריכים לפרנס את המשפחות שלהם ואי אפשר לסמוך על מילה של משהי שאתה לא באמת מכיר (השרה מירי רגב), אין לך הכנסה בטוחה. מוכרים אותך, אומרים בסוף נעביר, אבל ה"יהיה בסדר" הזה הוא משהו מאוד ישראלי. מורחים אותך, זה משהו שאי אפשר להסתמך עליו." 

"החברה כן מקבלת אותי והמדינה לא מקבלת אותי"

"היחס הוא מזלזל ופוגעני", מתאר ברביבאי את היחס לספורטאים הפראלימפים. "תמיד אתה שני, עושים לך טובה. אתה לא באמת נחשב שם. השתתפתי בפסטיגל בשנה האחרונה, עשיתי הקרבה של שבע חודשים מהחיים שלי. הפכתי לאיזה שהיא דמות ציבורית ואני גם מרצה מול קהל כדי שאני אוכל להגיע ולשנות את החבר'ה. המטרה שלי בהשתתפותי בפסטיגל הייתה לעשות שינוי חברתי תפיסתי שגם נכה הוא בדיוק כמו כולם. הופעתי לצד האומנים הגדולים ביותר כמו עידן רייכל, משה פרץ, נועה קירל וממש שווה בין שווים. הם התייחסו אליי כאילו אני משהו מהם ולא איזה נספח נכה מחמד. כשחזרתי לספורט הפראלימפי אני מרגיש כאילו אני חצי בן אדם. לא מתייחסים אליי כמו לבן אדם שווה. החברה כן מקבלת אותי והמדינה לא מקבלת אותי. החברה מתקדמת קדימה, אך הממשלה מושכת אותנו אחורה. אז איך אפשר לצפות מהאזרחים שהשלטון הוא כזה".

ברבראי מספר על רגע מיוחד שהתרחש בעת ההכנה לאליפות אירופה במהלך נסיעה לטורניר בפולין. "חזרתי אחרי חודש פציעה בגב, שמפריעה לי לישיבה על כסא הגלגלים וכאשר ספרו לי על הלו"ז, היינו בשדה 7 שעות ועוד שעתיים נסיעה. משם עוד ארבע שעות נסענו לאושוויץ. נבחרת ישראל בכיסאות גלגלים באושוויץ מכבדים את העבר שלנו. כמה שעות אח"כ היה לנו משחק ידידות ושמענו בו את התקווה. והתמונה הזאת נצרבה לי בראש בזמן ההמנון וזה אחד האירועים הכי מרגשים, להבין למה אתה פה ולהרגיש איזה שהיא זכות גדולה שניתנה לנו לייצג את המדינה". 

שי ברביבאי, איל"ן רמת גן (צילום: קרן איזקסון)

"הספורטאים שלנו סובלים קשות מהרפורמה שביצע משרד התרבות והספורט"

מנכ"ל ההתאחדות לספורט נכים ניסים סספורטס, הגיב לטענות המועלות בכתבה: בתגובה לטענה שהספורטאים בסגלים לא קיבלו מלגות החל מחודש ינואר 2019, השיב סספורטס: "דאגנו להם ל-3 מלגות מתוך 7 מתקציב שהצלחנו לגייס". הכסף לא הועבר כי עד סוף שנת 2018 הכסף היה מועבר באמצעות הטוטו. החל מינואר 2019 החליטו במשרד האוצר ובמשרד התרבות והספורט שכל כספי ההימורים בטוטו יועברו למשרד האוצר ומשרד האוצר יתקצב את משרד התרבות והספורט. אנחנו אמורים לקבל את הכסף ממשרד התרבות והספורט .

"הקריטוריונים לכניסה לסגל הם מקצועיים. ישנם סגלי זהב ,כסף וארד כל כניסה של ספורטאי בודד או נבחרת קבוצתית מותנה בהשגת הקריטריון שהוא מיקום באליפויות אירופה /עולם או בדירוג עולמי. הכל שונה מענף לענף. במקרה של שי נבחרת הכדורסל נמצאת בסגל ארד. הם יוצאים בימים הקרובים לאליפות אירופה. גודל המלגה של ספורטאי סגל ארד הוא 3,500 שקלים לחודש.

"זו מלגה חודשית שמותנית בזה שהספורטאי מצד אחד יעמוד במטלות המקצועיות שאנחנו כמערכת מטילים עליו ומצד שני מותנה בקבלת כספי המלגות מהמקורות המיועדים לכך. ברגע שהמדינה החליטה שמערכת הספורט במדינה לא מקבלת יתר את כספי הטוטו היא מחליטה והיא רשאית לעבור לדרך של תקצוב ותמיכה בצורה אחרת.

"וכך היא החליטה והוציאה תקנה חדשה לתמיכה בכל גופי הרוחב של הספורט במדינה.(הוועד האולימפי , הוועד הפראלימפי ואילת). הוצאת התקנה לקחה לצערי הרבה זמן אבל המדינה לא יודעת להעביר כסף לגופי הספורט אלא רק בדרך הזו. אנחנו היום לאחר הוצאת התקנה , אישור וחתימת השרה ,מילוי הטפסים שנתבקשנו למלא ומחכים לאישור של מנהלת הספורט הלאומי ולאחריה נקבל את הכספים ממשרד התרבות והספורט .

"אכן, הספורטאים שלנו סובלים קשות מהרפורמה שביצע משרד התרבות והספורט וגרם לכך שבמשך שבעה חודשים הצלחנו כוועד פראלימפי לדאוג להעברה של שלוש מלגות בלבד מתוך השבע מלגות שהיו אמורים הספורטאים לקבל , יחד עם זאת חשוב להדגיש שאנו בשלב האחרון של אישור המתווה החדש ושלאחר אישורו יזכו ספורטאינו לשדרוג משמעותי ולשוויון תקציבי בהישגים הספורטיביים. אין זה מובן מאליו וצריך גם להוקיר תודה לאנשי משרד התרבות והספורט. משרד התרבות והספורט הגדיל את התקציבים שאנחנו מקבלים באופן משמעותי בשנים האחרונות ומאפשר לנו להעניק לספורטאים שלנו את כל המעטפת המקצועית המנטלית והארגונית לקידומם. אני מאמין שבימים הקרובים יזכו ספורטאינו לקבל את המלגות שלהם באופן שוטף".

ממשרד התרבות והספורט לא נתקבלה תגובה.