בדלק קידוחים דיווחו ביום רביעי האחרון לבורסה שעדיין לא קיבלו את כל האישורים הנדרשים להשלמת עסקת EMG, ותאריך ההשלמה נדחה ל-7.9.19. כזכור, מועד השלמת העסקה המוקרי היה יוני, ולאחריו אוגוסט. תאריך זה עדיין קודם לתאריך המיועד של תחילת הפקת הגז המסחרית מאגר לוויתן בחודש נובמבר, ולכן בדלק מתכוונים לייצא את הגז כאשר לוויתן יחל לפעול.

צנרת EMG מקשרת בין ישראל למצרים, ובעבר אפשרה לישראל ייבא גז ממצרים, יבוא שנפגע בשנת 2011 עקב התקפות טרור ופסק סופית בשנת 2012, בשל החלטת המצרים להפר את החוזה ולצרוך את כלל הגז באופן מקומי.

צינורות הובלת גז טבעי במאגר תמר (צילום: משה שי / פלאש 90).

חוזי יצוא הגז לחברת דולפינוס המצרית מאפשרים יצוא ממאגרי 'תמר' ו'לוויתן' בהיקף של 3.5 BCM לשנה כל אחד ו-7 BCM בסך הכל, כאשר החוזה של 'תמר' אינו משריין אספקה קבועה, אלא אמור להתקיים על בסיס קיבולת הולכה פנויה במועדים שונים. צנרת נתג"ז, אשר מתעדפת את צורכי המשק הישראלי, מסוגלת לספק לצינור EMG לכל היותר 4.5 BCM בשנה, בתנאים אופטימליים, ללא התחייבות לאספקה קבועה, ולכן בעלי המאגרים שוקדים על יצירת נתיב יצוא נוסף למצרים. בהודעה מאתמול נזכר כי חברת DNV אישרה את כשירות הצינור וניסויי הזרמת גז הסתיימו בהצלחה. במסגרת העסקה, דלק נובל וחברת גז מצרית אמורות לרכוש אחזקות בחברת EMG בתמורה ל-518 מיליון דולר וכן לחתום על הסכמי הולכת גז ארוכי טווח.

דלק נגד דלק

בדיווח נוסף מה-20.8 הודיעה דלק קידוחים על הגשת ערעור לבית המשפט העליון לגבי החוזה המשני של חברת החשמל. במסגרת הליך מעין מכרזי, התחרו המאגרים 'תמר' ו'לוויתן' על אספקת גז בלתי קבועה לחברת החשמל. מכיוון ש'דלק' שותפה בשני המאגרים, ההצעות היו מתואמות מבחינת המחיר – כ-4.8 דולר ליחידת אנרגיה, בהתאם למנגנון מחיר הרצפה ליצרני חשמל פרטיים במשק הישראלי, שנקבע במתווה הגז משנת 2015. מעבר לתיאום, שתי ההצעות הוגשו על ידי אותו אדם. בחברת החשמל העדיפו להעניק את החוזה כולו למאגר לוויתן, משיקולים של גיוון ספקים, בעוד השותפות ניסו לאלץ את חברת החשמל לחלק את החוזה בין שני המאגרים באופן שווה. מעבר לשליטה של קבוצת 'דלק', יש ניגוד אינטרסים בין בעלי מניות המניות המיעוט – ישראמקו ב'תמר" ורציו ב'לוויתן', כך שקבוצת 'דלק' היא בעלת אחזקות גם בצד התובע וגם בצד הנתבע. בהודעה מזכירים פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, הדוחה את העתירה המנהלית שהגישו חלק משותפי 'תמר' כנגד חברת החשמל ושותפי 'לוויתן' בנוגע לזכיה הבלעדית של 'לוויתן' בחוזה המשני של חברת החשמל. בהודעה לגבי 'לוויתן' נמסר כי "השותפות תלמד, בסיוע יועציה המשפטיים, את פרטי הערעור ותגיב בהתאם".

מאגר בינוני שנפגע, מול מאגר ענק ש"תלוי באוויר"

הקשיים לגבי יצוא הגז למצרים היו ידועים מהרגע הראשון, ולהלכה גם 'דלק קידוחים' מציינת אותם במפורש בהודעתה: "התקיימותם של יתר התנאים המתלים להשלמת העסקה והמועד הצפוי להשלמתה, ומועד תחילת הזרמה מסחרית למצרים דרך צינור EMG עשויים שלא להתממש, כולם או חלקם, או עשוים להתממש באופן שונה מהותית, עקב גורמים שונים אשר לשותפות אין עליהם שליטה".

אבדן נתח מחוזה 'תמר' לחברת החשמל מהווה מכה כלכלית משמעותית, אך בעבור 'לוויתן' מדובר בקרש הצלה. בעלי "תמר" נהנים משליטה רצופה במשק הישראלי לפחות עד שנת 2021, אז יתחיל לפועל גם מאגר 'כריש'. יתרון נוסף למאגר הוא שכבר הספיק להחזיר את ההשקעות שנעשו בפיתוחו, והכנסותיו כעת ולעתיד יועברו במלואן לבעלים, בניכוי הוצאות התפעול, לצד חוזה ארוך טווח ורווחי ביותר מול חברת החשמל, שהינו החוזה היקר במשק.

אף שמאגר 'לוויתן' הינו מאגר ענק, המכיל כ-500 BCM גז, הוא סובל ממחסור בלקוחות ובחוסר ודאות לגבי הלקוחות הקיימים. החוזה עם חברת חשמל הוא חוזה ארעי, ללא כמות מובטחת. החוזה עם ירדן, שהינו עוגן בטוח יותר, נמצא בסכנה בשל התנגדות פוליטית בממלכה להסכם ש"מעניק לגיטימציה לכיבוש הישראלי", אף כי גם הוא נחתם במחיר טוב מבחינת בעלי המאגר, העומד כיום על 5.65 דולר ליחידת אנרגיה, בזיקה למחיר הנפט.

החוזה למצרים מאויים בשל הגדלת היקף ההפקה של גז מקומי במצרים, כך שלא ברור באיזו מידה יהיו זקוקים לגז מישראל, עליו יש צורך גם לשלם דמי הולכה ארוכה יחסית לעומת קידוחים מקומיים. בסופו של דבר, השליטה של 'תמר' במשק הישראלי לא הותירה מקום כמעט לאף שחקן נוסף, והמקום שהותירה נתפס בעיקר ע"י חברת אנרג'יאן היוונית, שתפתחת את המאגרים 'כריש' ו'תנין', על בסיס מחירים נמוכים יותר של כ-4 דולר ליחידת אנרגיה בלבד. נכון לעכשיו, 'לוויתן' חובר אך ורק לצנרת הישראלית, וכדי להשיג לקוחות ישראלים יהיה עליו להתחרות, כלומר, להציע מחירים נמוכים וכדאיים ללקוחות המקומיים ואולי אף להתחלק איתם בקנסות על שבירת חוזים קיימים יקרים יותר, או להישאר תלוי בחוזים בעלי ודאות נמוכה.