ישראל היא אחת המדינות היחידות במערב שלא צפויה להיפגע כלכלית מהזדקנות האוכלוסייה בצורה משמעותית, כך עולה מנתונים המוצגים בדו"ח חדש של ה-OECD על עבודה בגיל מבוגר. מחברי הדו"ח, שיוצאים מנקודת הנחה שהזדקנות האוכלוסייה היא בעיה שתכביד על הצמיחה הכלכלית, מציעים שורה של צעדי מדיניות להתמודדות עם התארכות תוחלת החיים. בארגון מציעים לשנות את מבנה הקריירה כבר בגילאים צעירים יותר, לחזק את ההשקעה בלמידה ורכישת מיומנויות של מבוגרים ובעיקר להאריך את תקופת העבודה לאורך חיינו. בנוסף מציגים חוקרי הארגון שורה של השוואות בינלאומיות שיכולות גם להפתיע את הישראלים.
על-פי נתוני ההשוואה המוצגים בדו"ח, ישראל נהנית משעורי תעסוקה גבוהים של אוכלוסייה מבוגרת (גילאי 55-64), מגיל פרישה מאוחר וממערכת תמריצים לעבודה עד גיל מאוחר. נתון נוסף בו מצטיינת ישראל הוא שלעומת כל שאר מדינות ה-OECD, אוכלוסיית ישראל לא מזדקנת. הגיל החציוני שלה ב-2018 וזה שחזוי ל-2050 נשאר להיות 30. זאת בהשוואה לגיל החציוני הממוצע של מדינות הארגון שעומד היום על 40 וצפוי להגיע ל-44 עד שנת 2050. דרום קוריאה צפויה להיות המדינה שתספוג את ההזדקנות החדה ביותר כשהגיל החציוני של תושביה יקפוץ מ-43 ל-56.
עובדים עד גיל מאוחר
כשבוחנים את הגיל עד אליו יפרשו 25% מהעובדים, ישראל עומדת במקום "חרוץ" במיוחד כאשר רק בגיל 61 25% מהאנשים יפרשו מעבודתם. במרבית מדינות ה-OECD הגיל שבו 25% מהאוכלוסייה פורשת עומד על 55-60. אגב, במרבית המדינות אצל גברים זה קורה קצת יותר מאוחר מאשר אצל נשים. אסטוניה, טורקיה לוקסמבורג ופינלנד הן מהמדינות הבודדות בהן נתון זה גבוה יותר עבור נשים לעומת גברים.
נתון מעניין ושנוי במחלוקת נוסף הוא שיעור העובדים הוותיקים המשלבים בין פנסיה לעבודה. על-פי מחברי הדו"ח נתון זה נמוך. במרבית המדינות מדובר בפחות מ-2%. מצד אחד עבודה אחרי גיל הפרישה יכולה להעיד על אפשרויות הפתוחות עבור האוכלוסייה המבוגרת שמאפשרת לה לשמור על חיוניות. מצד שני, נתון זה עלול להעיד דווקא על חוסר ברירה בגלל רמות כיסוי פנסיוני נמוכות שמחייבות פנסיונרים לצאת לעבוד. ישראל אגב נמצאת גם בנושא זה בשליש העליון של המדינות כשכ-10% מהגמלאים וכ-8% מהגמלאיות משלבים עבודה אחרי גיל הפנסיה. ארצות הברית מובילה בנתון זה כשיותר מ-16% מהגמלאיות וכמעט 20% מהגמלאים ממשיכים לעבוד. באופן כללי מחברי הדו"ח נוטים לעודד קידום של עבודה בגיל מבוגר ומציעים שתכניות פנסיוניות יתוכננו כך שיעודדו עבודה ולא יפגעו במבוטחים שממשיכים לעבוד.
עוד עולה מהנתונים כי ישראל נמצאת בשליש העליון של המדינות המתגמלות ניסיון. הדו"ח מציג טבלה המעריכה את עליית השכר בין משרה של עובד עם 10 שנות ניסיון לבין משרת עובד עם 20 שנות ניסיון. בעוד שהממוצע של מדינות הארגון עומד על קצת פחות מ-6% תוספת לשכר, בישראל עשור של ותק מוסיף לשכר כמעט 10% בממוצע. את הטבלה מובילה קוריאה שמתגמלת ניסיון עם תוספת של כ-15% בשכר בין עובד עם ניסיון של עשור לעובד עם ניסיון של שני עשורים. מחברי הדו"ח מעלים חשש כי דווקא במדינות בהן נהוג תגמול גבוה לניסיון, ישנה נטייה להעדיף עובדים צעירים ובכך מוחלשת יכולתם של עובדים ותיקים לשמור על מקום עבודתם. חשש זה מאושש באופן חלקי מהנתונים המצליבים בין מדינות בהן יש תגמול גבוה לניסיון לעומת מדינות בהן נמדדה רמה חלשה של עמידות משרות של עובדים ותיקים.
כתוצאה מנתונים אלו מסיקים החוקרים כי לא מספיק לעודד אנשים מבוגרים לעבוד עד גיל מאוחר יותר, יש לתת תמריצים למעסיקים להציע להם משרות טובות יותר המותאמות יותר ליכולותיהם. אנשי הארגון מציעים לממשלות למצוא את האיזון הנכון בין שמירה על חוקי עבודה לבין גמישות ויציבות בהעסקה. את ההמלצה הזו כדאי לקחת בזהירות, שכן ייתכן ומאחוריה מסתתרת הכוונה לייצר שוק תעסוקה משני עם זכויות מופחתות לעובדים ותיקים.
