בית הדין הרבני הקטין את חלקה של אישה, שניהלה מערכת יחסים מחוץ לנישואין, בחלוקת הרכוש בגירושים. כמעט שנה אחרי "בג"ץ הבוגדת", בית הדין הרבני קבע שאישה שניהלה מערכת יחסים מחוץ לנישואים תקבל רק 20% מהרכוש המשותף. הפעם הדגיש בית הדין הרבני באופן מפורש כי הכרעתו היא לפי הדין האזרחי.
מדובר בבני זוג שהיו נשואים עשרות שנים ולהם שלושה ילדים בוגרים. האישה עובדת כשכירה והאיש הוא בעליו של עסק כלכלי. לפני שש שנים הגיש הבעל תביעת גירושים נגד אשתו וכרך בתביעה זו את נושא הרכוש. במהלך הדיונים הסתבר כי האישה ניהלה מערכת יחסים מחוץ לנישואים במשך למעלה מעשר שנים בלי ידיעת הבעל, ומיד כשנודע לו הוא פתח בהליכי גירושים. הבעל הציג שורה של עדויות וממצאים על אודות מערכת היחסים המתמשכת ואלה לא הוכחשו. בית הדין האזורי ברחובות החליט לסדר גט מיידי בין הצדדים בהסכמה, וקודם לסידור הגט התחייבו הבעל והאישה בקניין הלכתי כי בית הדין יפסוק בענייני הרכוש בהתאם לחוק האזרחי.
לאחר דיונים פסק בית הדין הרבני האזורי ברחובות כי "מועד הקרע בין בני הזוג" הוא מועד תחילת מערכת היחסים, בשנת 2002, ולכן שיתוף המשאבים מסתיים אז. על כך ערערה האישה לבית הדין הרבני הגדול וטענה כי יש לחשב את מועד הקרע בין בני הזוג כמקובל, מיום הגשת תביעת הגירושין בשנת 2013. הבעל טען שעד לתביעת הגירושין הוא לא ידע על מערכת היחסים הנוספת, אבל אי הידיעה לא משנה את קיומה. בסופו של דבר מצאו הדיינים, הרבנים אלמליח, עמוס ונהרי כי סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג הוא מקור הורתה ולידתה של דוקטרינת "השיתופיות המוחלשת" – כלומר שיתוף חלקי בלבד ברכוש בנסיבות מיוחדות של חיי נישואים.
על סמך פסיקות דומות של בתי המשפט סברו הדיינים שאין להתעלם ממצב שאחד הצדדים מקיים יחסים דרך קבע מחוץ לנישואים, ובמיוחד ממצב של "בגידת סתר מתמשכת". על פי פסק הדין יש מקום לתת ביטוי בחלוקת הרכוש למקרה שבו בני הזוג מנהלים מערכת זוגית שאינה ייחודית ושוויונית. "הסתרת הקשר שניהלה האישה מבעלה משמעה למעשה כפיית שיתוף עליו שלא מדעת. לפני האיש לא היה המידע הרלוונטי שיאפשר לו קבלת החלטה מושכלת, מתוך רצון חופשי, על המשך השיתופיות הרכושית ביניהם במסגרת הנישואין", כתבו הדיינים. "התרשמנו כי האיש שלפנינו היה נוהג כמו רוב האנשים בני החברה האזרחית, שלא היו מסכימים להמשיך בחיי שיתוף עם נשותיהם, וכך נשים עם בעליהן, לוּ נודע להם על הפרת אמון של בן הזוג או בת הזוג באופן עקבי ויסודי. אין זה צודק לייחס לאיש כוונת שיתוף רק מאחר שהאישה הסתירה ממנו את מערכת היחסים שהיא מנהלת ומנעה ממנו למעשה את האפשרות לבחור בפירוק הקשר."
הדיינים ציינו כי קביעה על קיום "שיתופיות מוחלשת" בין בני הזוג אינה באה להעניש את האישה, והם נותנים משקל לפן הדתי או המוסרי של עצם מעשה הבגידה. לא "האשָם" בפירוק הנישואין הוא השיקול הרלוונטי, אלא ניהול מערכת יחסים מקבילה לאורך זמן, הוא המחליש את השיתופיות, בהעדר זוגיות מהותית מלאה.
בפסק הדין קבעו הדיינים כי כל הנכסים שהצטברו לצדדים עד "להתבססות הבגידה יאוזנו וישוערכו בדרך של מחצה על מחצה" וכי הנכסים שהצטברו לבני הזוג מיום תחילת מערכת היחסים הנוספת ועד להגשת תביעת הגירושין יאוזנו ביחס של 80% לאיש ו-20% לאישה.
בתגובה לפסק הדין נמסר ממרכז רקמן לקידום מעמד האשה: "אנו מצרים על פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול אשר שלל מאשה את רוב חלקה ברכוש המשותף לה ולבעלה שנצבר במהלך חייהם המשותפים, בשל טענות של בגידה ממושכת בו.
"מדובר בפסיקה הסותרת את ההלכה הקיימת לפיה יש לנתק לחלוטין את סוגיית חלוקת הרכוש מסוגיית האשם בפירוק הנישואין, ואין להביא בחשבון טענות של בגידה והתנהגות מינית מצד מי מבני הזוג.
"למרבה הצער, פסק הדין מצטרף לשורה של החלטות אשר התקבלו לאחרונה, בהן בתי הדין הרבניים רותמים נימוקים שמקורם בחוק ובפסיקה האזרחיים, אך מלבישים עליהם פרשנות קיצונית ופטריארכלית אשר פוגעת בזכויותיהן של נשים ובמעמדן. בתי הדין הרבניים מכניסים חזרה בדלת האחורית שיח מוסרני של ענישה מוסרית במסגרת סכסוכי גירושין וחלוקת רכוש, ובכך מחזירים את מערכת דיני המשפחה בישראל שנות דור אחורה, בכל הקשור לתפיסה של מערכת הנישואין ומהותה. פסק-הדין האחרון מבטא למעשה את תפיסת מוסד הנישואין בגרסתו הפטריארכלית הקשה ביותר, כמוסד שמושתת על חוזה של שירותי מין אקסקלוסיביים תמורת כסף.
"פסק הדין אשר פורסם אתמול הספיק לזכות בכינוי 'פסק דין הבוגדת 2', בעקבות פסק דינו של בג"ץ מחודש נובמבר האחרון, בו סירב להתערב בפסק דין של בית הדין הרבני הגדול ששלל מאישה מחצית משווי דירת המגורים שבה התגוררה יחד עם בעלה וילדיהם במשך כ-20 שנה. נזכיר כי בחודש יוני האחרון, קיבלה הנשיאה חיות את בקשת מרכז רקמן לקיים דיון נוסף בפרשה בהרכב מורחב של תשעה שופטים, והוא נקבע לחודש מרץ 2020."
"הבוגדת 2"
בפסק הדין יש התייחסות ארוכה ל"בג"ץ הבוגדת", שבו לפני כמעט שנה נדחה ערעור של אישה שניהלה מערכת יחסים מחוץ לנישואים ובית הדין הרבני פסק שלא תקבל את חלקה בבית המשותף. בבית המשפט העליון אמור להתנהל בעוד כמה חודשים דיון נוסף בהרכב מורחב של תשעה שופטים בפרשה.
בפסק הדין הנוכחי, בחרו הדיינים להתבסס על המשפט האזרחי, ובו גם התייחסות לדעת המיעוט מ"בג"ץ הבוגדת" של השופט עמית: "במקרה שלפנינו קיים שוני מן המקרה שנדון בבג"ץ פלונית-שיתוף-ספציפי. כאמור, אנו סברנו באותו מקרה כי יש במכלול הנסיבות כדי ללמד כי לא התגבש שיתוף ספציפי בדירת המגורים, בעוד הבגידה הייתה רק נסיבה אחת מתוך המכלול. השופט עמית, בדעת המיעוט, סבר כי לא ניתן לטעון שהאיש לא התכוון לשיתוף בנכס כאשר הבגידה התרחשה רק בסוף תקופת הנישואין ולאחר שהשיתוף כבר התגבש, ועל כן לא ניתן לשלול מהאישה את מה שכבר זכתה בו. במקרה שלפנינו אין כל פגיעה ברכוש שנצבר קודם לבגידה, והפסקת השיתוף המלא תוך מעבר לשיתופיות מוחלשת תתחיל רק ממועד תחילת הבגידה הממושכת, אשר יצרה מצב חדש שבו השיתופיות מאותו שלב ואילך הייתה תוך הסתרה, הטעיה ושבירת האמון שעליו מתבססת מערכת הנישואין של בני הזוג. כאמור, שוכנענו שאילו היה האיש מגלה זאת כבר אז, הוא היה מפסיק מייד ובאופן מוכרז את השיתוף ואת עירוב הנכסים שלו עם אלו של האישה והיה מבקש כבר אז את פירוק התא המשפחתי על כל משמעויותיו."
