יעקב סלאם | 57 | יהוד | מגיע לעבודה על אופנוע | גרוש +1 | הדפסות משי מיה
סווטלנה צנציפר | חולון | עובדת אצל יעקב 20 שנה | לא רצתה להתראיין
"למדתי בתיכון יהוד, מקצוע, למדתי מכניקה עדינה. בשנה הראשונה באוניברסיטה למדתי הנדסת מכונות, אבל לא הצלחתי להחזיק מבחינה כלכלית, ואז התחלתי לעבוד. אני אוהב את העבודה הפיזית, יצירה בידיים. רציתי לעבוד בזה.
"הייתי מצייר בצבעי שמן, להנאתי. והתחלתי לעבוד בארטא, במפעל שמכינים בו צבעים לציירים. הייתי יודע ליצור גוונים מיוחדים, כל צבע שרצו הייתי יכול להגיע אליו. אחרי כמה שנים נכנסתי שותף עם מישהו בהדפסות, וכשהוא רצה לסגור את העסק, לקחתי את זה במקומו. עד היום אני פה בשוקן. 5 שנים. לפני זה הייתי בסלמה 19. שנים הייתי בשכירות ופינו אותי משם.
"בהתחלה לא היתה לי אף מכונה, היינו עובדים ידני, ולאט לאט מתפתחים. היתה לי מכונת רקמה, והיינו רוקמים גם רקמה וגם דפוס. זו היתה עבודה בטוחה, נון-סטופ, היינו עובדים 24 שעות, לא סוגרים את המפעל. בשיא היו לי 12 עובדים. הצלחתי להתפרנס מזה יפה מאוד, אין תלונות, אבל הענף הולך ונעלם, ונשארתי עם עובדת אחת.
"יום עבודה מתחיל ב-8.30 נגמר לפעמים ב-16:00 לפעמים ב-19:00. תהליך העבודה נראה ככה: אני מקבל צורך מלקוח, מעביר לגרפיקאי פרילנס, כשמאשרים אני מעביר לגלופה – לוקח רשת משי, שמתחתי על מסגרת, מורח אמולסיה שזה פילים, מייבש, שם כמה דקות באור, מדביק את השקף, שוטף במים וככה יוצאת הדוגמה. אחר כך אני מלביש את זה על מכונת הדפוס, מרכיב את השבלונות, והיא מדפיסה את הצבעים. צבע-ייבוש-צבע-ייבוש, ככה. מעבירים במכונת ייבוש על 130 מעלות. מהייבוש, אורזים ומעבירים ללקוח.
"הקושי הגדול התחיל לפני 9-8 שנים, כשהתחילו לייבא מסין, ועכשיו נהיה יותר גרוע. אנשים קונים דרך האינטרנט. אי ביי ואמאזון וכל האלה, קונים ככה ולא מאיתנו. באמת אי אפשר להשוות את המחירים – אני משלם פה ארנונה, שכירות 5 או משכנתא, מיסים, משכורות, קשה לשרוד, היום זה מהיד לפה. בקיץ עוד יש יחסית עבודה, בחורף כמעט אין כלום.
"זו לא התפתחות טבעית של כלכלה. התפתחות טבעית זה שאם היה ראש ממשלה או שר כלכלה נורמלי, היו משאירים, מווסתים. יש את הייצור המקומי וחלק לייבא. אבל ברגע שאתה מחסל אותנו לגמרי, אנחנו לא יכולים להתחרות. מה שאני יודע, לא הייתי בסין, שם פועל מקבל 150 דולר בחודש, זה כמעט מה שמקבלים פה ביום. איך אתה יכול להתחרות איתם?
"כבר כמעט ואין תעשייה וייצור, פועלים רגילים, לא מדבר על הייטקים והגדולים האלה, ייצור רגיל. היה פה ענף נעליים, הוא נכחד לגמרי, אין יותר, יקחו עוד כמה שנים אבל זה יהיה, לא יהיה יותר ייצור פה בארץ. יש עוד אנשים, לא כל האצבעות שוות, לא כולם יכולים לעבוד בהייטק. יש מכונאים, ההוא שנוסע להיי-טק צריך לתקן את האוטו, יש כל מני סוגים של עבודות וצריך שיהיה פה גם. אתה יכול להביא X תוצר חוץ, ו-Y לייצר פה בארץ, שתהיה גם פה תעשייה. לא להכחיד את התעשייה, כי בסך הכל אנחנו גם חלק, אנשי עמל.
"אני אוהב את זה, באמת אוהב את זה, את הצבעים. כל החיים שלי זה מה שאני אוהב. זה סיפוק גדול כשלקוח רוצה צבע מסוים ואתה מצליח להגיע לאותו צבע. אתה רואה עבודות אחרות שלא מצליחות להגיע במדויק. זה נותן סיפוק כשאתה רואה את העבודה שעשית נמכרת יפה בחנות."
