רשות החשמל פרסמה לציבור טיוטה של ניתוח כלכלי, שנעשתה לבקשת שר האנרגיה יובל שטייניץ (הליכוד) לטובת גמילה של משק החשמל בישראל משימוש בפחם עד שנת 2040.
על פי סקירת רשות החשמל, הפחם מהווה 40% מתמהיל הדלקים העולמי לייצור חשמל, ואחוז זה לא צפוי להשתנות. בעוד חלק ממדינות המערב מפחיתות שימוש בפחם, חלקן שומרות עליו ואילו מדינות אסיה מגבירות את ההסתמכות עליו, כך לפי סקירת הIEA, סוכנות האנרגיה הבינלאומית.
במהלך כהונתו של שר האנרגיה הנוכחי יובל שטייניץ, נכנסו לפעולה סולקנים (מסנני ענק) ביחידות הפחמיות להפחתת פליטות, הוחלט על ביטול הקמת תחנה פחמית נוספת באשקלון ואף לסגור את יחידות 1-4 במתחם אורות רבין בחדרה החל משנת 2022.
כלומר, השימוש בפחם אכן יקטן ויתייצב, אך הגידול הצפוי בצריכת החשמל, יקטין את חלקו היחסי: "לאור הגידול הצפוי ביצור החשמל, חלקו היחסי של הפחם בסל הדלק צפוי לקטון מכ- 30% כיום לכ- 15% בשנת 2030 וכ-11% בלבד בשנת 2040", כך בטיוטה.
6 חלופות על השולחן
המודל של רשות החשמל מניח שש חלופות לממוצע משוקלל של השנים 2020-2040. חלופת המדיניות הקיימת, לעומת שתי חלופות בהן הנתח הממוצע של הפחם יורד עד ל-15% בזכות הפחתה נוספת בשימוש. לצידן נבחנו עוד שלוש חלופות, בהן מתקיימת גמילה כמעט מוחלטת מפחם, באמצעות הסבה לגז, העברה לשימור, או גריטת התחנות הפחמיות.
מבין שלוש החלופות הראשונות נבחנה האפשרות להעלות את נתח האנרגיות המתחדשות ל-25% בשנת 2030, במקום 17% בלבד, שהוא היעד כיום. לפי המודל, העלאה של 8% תהיה פחות סביבתית – הן מבחינת זיהום אוויר והן מבחינת גזי חממה, לעומת חלופה של גריטת התחנות הפחמיות והחלפתן בתחנות כח בגז.
ללא אחסון חשמל, היתרון של המתחדשות נשחק
מכיוון שבישראל קיים סוג אחד ובולט של אנרגיות מתחדשות – אנרגיה סולרית, ומכיוון שישראל מהווה אי חשמלי – כל שינוי בהיקף הייצור הסולרי, בשל חשכה, עננות או גשם, מחייב גיבוי באמצעות שריפת דלקים. הייצור היעיל בגז, שנקרא מחזור משולב, איננו ייצור גמיש, כלומר לוקח זמן רב להתניע, לכבות או לשנות את היקף הייצור. דווקא הייצור בפחם גמיש יותר. לעומת זאת, ייצור חשמל בגז בשיטת מחזור פתוח, הוא גמיש יותר, אך גם מזהם יותר, בשל ניצול ירוד של שריפת הגז. לכן, החלפת פחם באנרגיות מתחדשות, לא מביא ליתרון סביבתי גדול, בשל הצורך לגבות אותן בייצור חשמל במחזור פתוח. בהערה, מוזכרת העובדה כי מעבר לאחסון חשמל במתקני אגירה חדשניים עשוי להשפיע על המודל. כמוכן, השימוש בסולקנים מקטין את התועלת הסביבתית מהפחתת הפחם דווקא בזכות הצלחתם להפחית פליטות תוך כדי שימוש בפחם.
אגירת חשמל היא העתיד, אבל לא מופיעה במודל של הרשות
המודל הכלכלי הוא מודל מסובך מאוד, שצריך לשקלל הרבה הנחות לא ודאיות כמו עלויות דלקים עתידיות, היקף הביקוש לחשמל בישראל בעשורים הקרובים, עלויות הייצור הסולרי בהווה ובעתיד ורבים אחרים.
למרות כל זאת, בולטת בהיעדרה במודל חלופה סביבתית משמעותית – ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות בהיקפים של למעלה מ-25%, והתבססות על אחסון חשמל ולא על גיבוי בגז בשיטת מחזור פתוח. בקליפורניה כבר החליטו השנה שלא להקים תחנה במחזור פתוח, בעזרת חלופה של ייצור סולרי בשילוב אגירה בסוללות. לעומת זאת, במודל רשות החשמל, 35% מכל הספק עתידי בגז יהיה במחזור פתוח. אגירה בסוללות היא גמישה וזריזה עוד יותר מאשר שיטת המחזור הפתוח והיא יכולות לספק תועלות נוספות כמו ייצוב תדר.
הפיתוח המדעי של שיטות שונות לאחסון חשמל נמצא בתנופה. לפי מחקר על מדגם נתוני ייצור חשמל בארה"ב מ-2017, אחסון חשמל לשש שעות ביממה יכול "לקצוץ" כ-74% משיאי הביקוש, על בסיס סוללות שנטענות בשעות השפל ומאפשרות לחסוך במתקני ייצור, עקב שימוש יעיל יותר בהם בשעות השפל לטובת הטענת מתקני האגירה. למעשה, אגירת חשמל זולה, מהווה מקדם יעילות במשק החשמל בפני עצמו, לא רק בהקשר לשימוש באנרגיות מתחדשות. חוסר היעילות המובנה בכל משק חשמל, נעוץ בגודל ההפרש בין ביקושי שפל וביקושי השיא. מערכת אגירה יעילה בהיקף גדול, מאפשרת לחסוך בקרקע, ביחידות ייצור והיא משפרת את איכות החשמל – אמינות האספקה וייצוב התדר. חוסר יעילות מובנה זה מקביל, למשל, למחשב נייד בעל סוללה פגומה, שיכול לפעול רק בצמוד לשקע חשמלי. במקרה כזה, הפסקת חשמל גורמת לאבדן הפעילות ולעיתים אף לנזק אלקטרוני.
השר שטייניץ התבטא בעבר כנגד הסתמכות על אנרגיות מתחדשות עד אשר תתאפשר אגירת חשמל זולה לשבוע שלם לכל המדינה.
ההשלכות על אינטרסים משקיים
על פי הניתוח הכלכלי, החלופה הסביבתית ביותר – גריטת תחנות פחמיות והקמת יחידות ייצור בגז – היא גם החלופה היקרה ביותר למשק החשמל – בעלת עלויות עודפות של 3-15 מיליארד ש"ח למשק ב-20 השנים הבאות. חישוב כלכלי זה עוסק רק בעלויות הישירות, ולא מחשב כלכלית את הערך של הפחתת הפליטות לאוויר. הסיבה המוצהרת לאי החישוב היא ריבוי המודלים הקיימים להערכת העלות הסביבתית של זיהום אוויר וגזי חממה, והפערים הגדולים בעלויות בין המודלים השונים.
ככלל, לפי המודל נתח עיקרי מהפחתת השימוש בפחם צפוי להגדיל את הביקוש לגז במשק הישראלי – גם באופן ישיר, וגם בעבור גיבוי לאנרגיות מתחדשות. לפי החלופות שנבחנו במודל, תרחישי גריטת, הסבה ושימור התחנות הפחמיות יהיו גם חדשות טובות לבעלי מאגרי הגז, שיהנו מביקושים גדלים הרבה יותר מאשר הגידול הצפוי בביקוש לחשמל. הם עולים בקנה אחד עם מדיניות השר, שרואה בגז 'דלק נקי', בעוד ארגוני סביבה מדגישים כי גז הוא דלק בלתי מתחדש, מזהם פחות, אך תורם לאפקט החממה. על פי המודל, בעוד שריפת גז גורמת לפליטה מסויימת של פחמן דו חמצני, הרי שפליטת גז מתאן לא שרוף לאטמוספירה מגבירה את אפקט החממה פי 25, בהשוואה לכמות דומה של פחמן דו חמצני.
הדיון התיאורטי בשלב זה, הינו אבן דרך חשובה לגיבוש החלטות על תמהיל הדלקים העתידי במשק החשמל. החלטה כזו היא החלטה בעלת משמעות סביבתית גדולה ובעלת השפעה כלכלית של מיליארדי שקלים בכל שנה.