כחלק מהסדרת כללי הרכיבה של הכלים ה"שיתופיים" הזעירים בעיר, העבירה היום עיריית תל אביב-יפו מכתב לחברות בו הן נדרשות ליישם את תכנית השמירה על חוקי התעבורה ולמנוע רכיבה אסורה על המדרכה כפי שהתחייבו עם קבלת היתר ההפעלה הזמני. במכתב צויין כי על החברות לדאוג, עד ה-1 בנובמבר, שהרוכבים ייסעו בהתאם לחוק וזה באחריותן הבלעדית. במידה ולא ייסעו כחוק, תבוטל ההסדרה ולא תתאפשר המשך פעילותן בעיר.
המכתב מעביר את האחריות להתנהגות הרוכבים בקורקינטים ובאופניים על חברות ההשכרה, ולא רק על הנוסעים עצמם. בתפוצת המכתב מופיעים בכירים בחברות LIME, BIRD, ו-WIND.
לחברות ההשכרה אין סמכויות אכיפה כמו שיש לפקח עירוני ולשוטר ועיריית ת"א לא הבהירה איך היא מצפה מהחברות לקחת אחריות על-כך שהנוסעים יחנו את הכלים בצורה שלא חוסמת את המדרכה, ובייחוד הימנעות מנסיעה על המדרכה – תופעה נפוצה ביותר, אף שהיא מנוגדת לחוקי התעבורה.
"המדרכה היא לא כביש"
במכתב כותב רובי זלוף, המשנה למנכ"ל העירייה, כי הוא סבור שהחברות עשו מאמץ מסויים להשפיע על התנהגות הרוכבים, אך הוא לא משפיע על התוצאות. בשיחה עם "דבר" אמר:
"קודם כל צריך להבין שהם לא משלמים והם מקבלים בחינם את השימוש במדרכות וחלק מהסיפור הזה שאתה מכניס לפה אלמנט תחבורתי שצריך לשרת את הציבור, אז הוא צריך לשרת את הציבור בהתאם לחוק ואם הם לא ידעו לעשות את זה, הם לא יוכלו להיות כאן. הסיפור המרכזי היה התנאי שהנסיעה תהיה כחוק. מי שלא יכול לייצר פלטפורמה טכנולוגית או פיזית או הבנה של ניסיון להוביל את כולם לרדת מהמדרכות, לא נרדוף אחריהם כל היום. בשונה מזה שאנחנו מטפלים ביחידים שנוסעים על מדרכות – עשרות אלפי דו"חות בשנה – כדי להבהיר שמדרכה היא לא כביש. יש פגיעות באנשים ופציעות. לא רק זה, יש אנשים נכים עם מוגבלויות וזה מייצר להם מפגע במדרכה. אנחנו לא נקבל את זה. הם קיבלו נכס ציבורי – רוצים ליהנות, שיעבדו במסגרת ההנחיות שהכתבנו".
זלוף ציין כי העירייה מחרימה כלים שחנו שלא כחוק אך מוסיף: "אני לא צריך להיות השוטר שלהם. או שנחרים את כולם, או שהם לא יפעלו בתל-אביב יפו". זלוף מכיר בקונפליקט שנובע מעמדת העירייה – עבריין תנועה ברכב שכור לא יגרום להטלת אחריות על חברת ההשכרה אם שכר את הרכב כחוק. עם זאת, הוא מדגיש כי במציאות הקורקינטים ושאר הכלים בשכירות גמישה מובילים לנסיעה שלא כחוק בהיקף חסר תקדים.
התרמית ה"שיתופית"
בעיריית ת"א משתמשים במונח "כלי תחבורה שיתופיים" למרות שהוא מונח שיווקי של חברות מסחריות הרוצות במיתוג שנחשב מוסרי יותר. אמנם, יש יתרונות סביבתיים ברכיבה על אופניים, קורקינטים וכלים דומים במקום שימוש ברכבים, אך לא מדובר בשום שיתוף, אלא בפעולת השכרה. כלי תחבורה בשכירות גמישה היא שיטה נוחה להתניידות, אך יש לה מחירים – שימוש בחינם בשטחים ציבוריים תוך הפרעה להולכי רגל.
הסתירה למונח "שיתוף" בולטת דווקא בשאלה אותה העירייה רוצה לחדד – על מי מוטלת האחריות על נסיעה שלא כחוק ועל חניה של כלים בצורה מפריעה במרחב הציבורי? בכלכלה שיתופית, הנכסים שייכים למשתמשים עצמם, ולא לחברות מסחריות ולכן גם האחריות ברורה יותר. פלטפורמות השכירות הגמישה מקלות על הפרת החוק, הן בתחומי שכירות קצרת טווח של מגורים, דוגמת AIRBNB, והן בתחומי התחבורה, תוך ניצול של תשתיות ציבוריות בחינם, באופן שמקל על המשתמשים להפר את החוק. עד היום שום פלטפורמה לשכירות גמישה לא הכירה באחריות שלה על נזקים שיצרו המשתמשים, אם בחמיקה מדיווח על הכנסות או בחניה על מדרכה, אך אין ספק שכניסת הפלטפורמות משפיעה ומעצבת את הנוף העירוני. בינתיים, מבלי שקיימות לכך אסדרות אפקטיביות והפרת החוק בהקשרים הללו היא עדיין קלה לביצוע ומשתלמת.
