המועצה הארצית לתכנון ובנייה החליטה על קידום תכנית מתאר ארצית (תמ"א 41) לתשתיות האנרגיה והעברתה להתייחסות הוועדות המחוזיות. בפעם הראשונה מוצגת בישראל תכנית כוללת ומקיפה לפרישת 'תשתיות-העל' כגון תחנות כח ומתקני אנרגיה, לרבות שמירת רצועות שטח לתכנון עתידי של משק האנרגיה. התכנית, יוזמה משותפת למשרד האנרגיה ולמינהל התכנון, נותנת מענה לצרכי המשק הלאומיים לשנים 2030 ו-2050.

התוכנית מאגדת את כלל תכניות המתאר הארציות העוסקות בגז טבעי, חשמל ודלקים. בנוסף, מייעדת התכנית שטחים עבור אתרים לייצור חשמל באנרגיה מתחדשת, רצועות תשתית עיליות ותת-קרקעיות ואזורים לבחינת תכנון של מנהרות לתשתיות ארציות.

טורבינות רוח ברמת הגולן (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

במסגרת התכנית יסומנו שטחים לתכנון עבור תחנות כוח סולריות וטורבינות רוח. זאת, כחלק מהמטרה לעמוד ביעדי הממשלה לייצור 17% מצריכת החשמל באמצעות אנרגיה מתחדשת עד לשנת 2030. מהלך זה עולה בקנה אחד עם החזון אותו מוביל השר יובל שטייניץ, ל"גמילת" ישראל מאנרגיה מזהמת עד שנה זו.

בנוסף, יסומנו רצועות לתשתיות תת-קרקעיות ועיליות שיכללו שטח שמור לתכנון עתידי של מספר קווי תשתיות ארציים (גז טבעי, דלק, חשמל, מים, תקשורת וכד') ברצועה משותפת אחת. בנוסף, נקבעו הנחיות לבחינת מנהרות תשתית רב מערכתיות למספר תשתיות, תוך הטמעת העיקרון של חיסכון בשטח והצמדה לתשתיות אחרות, זאת תוך עמידה ושמירה על בטיחות וצמצום השפעות סביבתיות.

התוכנית החדשה מצטרפת לתכנית המתאר הארצית המשולבת לתשתיות תחבורה יבשתית (תמ"א 42) שאמורה לעשות סדר במפת התחבורה של מדינת ישראל.

הכל מתוכנן?

במקביל לקידום ההדרגתי למשק אנרגיה מתוכנן, מוסדות התכנון דנים לא מעט בבקשות של יזמים פרטיים למתקני אנרגיה, גם באנרגיות מתחדשות וגם בגז. מתקנים קטנים לייצור חשמל סולרי על גגות, הם כמעט חסרי השפעה סביבתית, ולכן הוסדרה בעבורם רגולציה מקלה, הכוללת גם פטור ממס. לעומת זאת, מוסדות התכנון אמורים לאשר מיקומים שנקבעו על ידי יזמים פרטיים ובעלי קרקעות גם למיזמים של תחנות כח בהיקפים של מאות מגה-ואט כל אחת ואפי מגה-ואט בסך הכל, במסלולים של תכנון מופרט, על אדמות פרטיות או אדמות מדינה חקלאיות, שמושכרות בחכירה ליישובים חקלאיים. כאן, ועדי אגודות ויזמים מסחריים הם המחליטים על המיקום, ועל המדינה לאשר אותו בדיעבד. שיטה זו מאפשרת ליזמים מינוף לא קטן על חברי האגודות, אשר נחותים מהם בידע והבנה לגבי ההשלכות של הקמת תחנות כח בגז. לעתים הקרקע שנבחרת קרובה יותר לבתי היישובים או הערים השכנות מאשר היישוב שמחזיק בקרקע, ולכן יוצרת הנאה כלכלית לאותו יישוב על חשבון נזק אפשרי לבריאות של יישובים אחרים, שאינם מהווים חלק ממההחלטה.

הפגנה כנגד הקמת תחנת הכח בסמוך למושב אליניה, 22 למרץ 2019 (צילום: אורי השילוני, קבוצת "מאבק 2020")

 

גורמים במשרד האנרגיה אמרו בעבר ל'דבר' כי נכון להיום משק האנרגיה בישראל הוא "הכי מתוכנן שהיה אי פעם", כשבעבר השליטה בו הייתה מאוד ממוקדת בחברת החשמל עצמה, שהייתה מונופול גם בייצור החשמל, ולא רק בהולכה ובאספקה שלו. המאמץ הראוי לתכנן את משק האנרגיה הוא חשוב, אך הוא מורכב מאוד לביצוע. תכנון של תחנות כח בגז עשוי לקחת כעשור. לעומת זאת, ההתפתחויות במשק האנרגיה מתרחשות כיום במהירות גוברת, בייחוד בכיוון של המשך השיפורים באנרגיות מתחדשות ובאחסון חשמל.

התכנון לא עומד בקצב

התכנית החדשה – תמ"א 41, עדיין נשענת על יעדים שנקבעו לראשונה באמצע העשור הקודם, כמו שימוש של 17% באנרגיות מתחדשות במשק החשמל, שנחשב בעבר ליעד גבוה, אך לאחר ההוזלה הדרמטית של הטכנולוגיה, הוא הפך ליעד די נמוך.

מחקר שבדק את אופי ההוזלה הגדולה מראה שהפחתת המחיר נגרמה משילוב בין גורמים מסחריים, טכנולוגיים לגורמים רגולטוריים. כלומר, החלטות פוליטיות להגביר את השימוש באנרגיות מתחדשות, הניעו את תנופת המחקר והפיתוח בתחומים הללו וכן את הביקושים, שבעקבותיהם הלכו והשתפרו גם תהליכי הייצור.

הנחת פאנלים סולאריים צפים במאגר מים בעמק הירדן (קרדיט: נופר אנרגיה)

ב-2013 החלו לראשונה לייצר פאנלים סולריים שיוכלו לייצר יותר אנרגיה מזו שהושקעה ביצירה של הפאנלים עצמם. תהליך זה נמשך בשנים האחרונות כאשר יש כבר עיסוק מחקרי ומעשי גובר בשאלת הסחירוּת של פאנלים משומשים בני 20 ו-30 שנה וכן ביכולת למחזר אותם ביעילות בתום השימוש.

ההתקדמות המהירה בתחומים אלו מהווה גם אתגר תכנוני לא פשוט, שכן קשה לקבל החלטות נבונות ל-10 או 30 שנים, כשהטכנולוגיה מתפתחת במהירות ואין גורמי מדינה שיודעים לעדכן את התכניות הללו בהתאם.

עצם קיומה של התקדמות טכנולוגית, חשוב לומר, לא מסלקת את השאלות הערכיות. כך למשל, בישראל פועלים להפחתת השימוש בפחם, בשל ההשלכות הסביבתיות שלו, ואילו במדינות אחרות מגבירים את השימוש בו, כך שהיקף ההישענות העולמי על פחם במשק האנרגיה שעומד על 40%, לא צפוי להשתנות בעתיד. מצב זה – בו הביקוש לאנרגיה רק גובר, והזינוק בהקמת מתקני ייצור חשמל באנרגיות מתחדשות לא בולם את השימוש בנפט, גז ופחם – מקטין את היכולת למנוע את משבר האקלים

התפקיד האפשרי של ישראל

ביחס למשבר האקלים, למדינת ישראל יש שני מאפיינים סותרים. מחד, מדובר במדינה קטנה, שלא יכולה לגרום לשינוי לטובה או לרעה ברמה הגלובלית. מנגד, סך הפליטות לנפש בישראל הוא גבוה באופן יחסי לעולם.

מפעל במפרץ חיפה.ׁ ׁצילום: פלאש 90ׂ

השינוי שישראל יכולה לקדם הוא בתחום הפיתוח. "אומת הסטארטאפ" יכולה להיות מוקד עלייה לרגל בזכות העושר המדעי, בפיתוח שיטות יעילות וסביבתיות לטיפול במים, חשמל, ותחבורה חסכונית. משרד האנרגיה עשה נקט מספר צעדים לשיפור ההשפעה הסביבתית של משק הארגיה, בהם סגירת תחנות פחמיות, בדיקת ההשלכות של גמילה כמעט מלאה מפחם וגמילה מדלקים כמו בנזין וסולר בתחבורה. במשרד התחבורה מעודדים חברות תחבורה חכמה במאצעות מתן גישה לנתונים של חברות תשתית בישראל.

על כל אלה ניתן להוסיף רובד חדש ומהפכני שלא קיים עדיין – להפוך את כל העושר המדעי והטכנולוגי להדגמות רחבות היקף של תחבורה, מים ואנרגיה נקיים בחיים של אזרחי ישראל.