המתמודד לראשות המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, אנדרו יאנג, רוצה להעניק לכל אמריקני כסף מזומן בכל חודש. סוזי גרזה מעולם לא שמעה על יאנג אולם מאז פברואר היא מקבלת בכל חודש 500 דולר מארגון פילנטרופי בעיר סטוקטון שבמדינת קליפורניה כחלק מניסוי המציע משהו לא שגרתי: הרצת בדיקה של הבטחת בחירות המדגישה את היתרונות והאתגרים בזמן אמיתי.

גרזה יכולה להשתמש בכסף באיזה אופן שהיא רוצה. היא משתמשת ב-150 דולר לממן את חשבון הסלולר שלה ו-100 נוספים לחשבונות אצל הווטרינר על טיפולים עבור כלבה האהוב. עם יתר הכסף היא יכולה להרשות לעצמה כעת לקנות מתנות יום הולדת לנכדיה ו"לפנק" אותם מעת לעת בחטיף בחנות הנוחות.

סוזי גרזה וכרטיס החיוב הטעון ב-500$ שהיא מקבלת בכל חודש (AP Photo/Rich Pedroncelli)

"אף פעם לא יכולתי לעשות דברים כאלה קודם. חשבתי שזה ממש מגניב", אמרה גרזה, מובטלת ומכורה לשעבר לסמים שלדבריה נקייה כבר 18 שנה אחרי מפגש קצר עם הכלא. "אני אוהבת את זה כי אני מרגישה יותר עצמאית, כאילו אני זאת שאחראית. יש לי משהו שהוא ממש שלי", סיפרה.

גרזה היא חלק מניסוי הבוחן את ההשפעה של "הכנסה בסיסית לכל", רעיון ישן שזכה לחיים חדשים הודות למרוץ הנשיאותי לקראת הבחירות ב-2020, אולם יש לציין כי הניסוי בסטוקטון הינו ניסוי עצמאי ולא קשור ישירות לאף מועמד.

יאנג, יזם היי-טק, מנסה לבסס את התמודדותו הקלושה יחסית בסיכוייה עם הצעה להעניק 1,000 דולר לכל אמריקני באומרו כי התשלומים יגנו על עובדים מנזקי השינויים שיעבור שוק העבודה ואובדן עבודות בשל אוטומציה. הרעיון סייע לו לזכות בתמיכה לא צפויה ואף להביס כמה מועמדים מוכרים יותר בשלבי הדיבייט השונים. הצעתו לא כה שונה מזו של הסנאטורית קמלה האריס, אחת המתמודדות המובילות להיות מועמדת המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, שהציעה להעניק 500 דולר בכל חודש לכל משפחה עובדת.

המתמודד להנהגת המפלגה הדמוקרטית, אנדרו יאנג (צילום: lev radin / Shutterstock.com)

סטוקטון, שבעבר הייתה מוכרת כבירת עיקולי הבתים של קליפורניה וכאחת הערים פושטות הרגל הגדולות ביותר בארה"ב, מובילה בצעד על-פני שני המתמודדים. בפברואר השיקה העיר את "הדגמת ההעצמה הכלכלית של סטוקטון", פיילוט בהובלת ראש העיר החדש שממומנת בחלקה על-ידי כריס יוז, מי שהיה שותף להקמה של פייסבוק. העיר בחרה 125 אנשים המשתכרים סביב או מתחת לשכר החציוני העירוני העומד על כ-46 אלף דולר בשנה למשק בית. הם מקבלים את הכסף טעון בכרטיס חיוב ב-15 בכל חודש.

"אני חושב שעוני איננו מוסרית אני סבור שהוא מיושן ולדעתי אסור לו להתקיים", אמר מייקל טאבס, ראש העיר הדמוקרטי בן ה-29 של סטוקטון. סיפורו האישי של טאבס כולל בן-דוד שנהרג, אבא בכלא ואמא שהחזיקה מספר עבודות בשביל לגדל אותו מאז הייתה נערה. טאבס מצא את דרכו לאוניברסיטת סטנפורד ולשירות הציבורי שם הצליח לשכנע את תושבי עירו למודת המכות הכלכליות להסכים לרעיון חדש ונועז: כסף ביד.

תושבי סטוקטון, שבחרו ראשי עיר רפובליקנים ב-16 מתוך 22 השנים האחרונות, היו סקפטיים ומודאגים שהדבר יעודד אנשים לא לעבוד. טאבס סיפר שהרגיע אותם בכך שהכסף מגיע מתרומות פרטיות ולא מכספי משלם המיסים. "נהגתי כל הזמן לומר לאנשים שהיו מאוכזבים או שהתקשרו כועסים שאני כועס בדיוק כמוהם, אבל אני כועס על הבעיה ולא על הפתרונות האפשריים".

סטוקטון, בירת עיקולי הבתים של קליפורניה. התכנית להכנסה בסיסית אוניברסלית באה להתמודד עם המציאות הכלכלית העגומה של העיר (AP Photo/Ben Margot, File)

צוות חוקרים עוקב אחר מצבם של המשתתפים בתוכנית ועיקר העניין שלהם הוא לא בפן הכלכלי אלא בפן תחושת הערך העצמי. הם משתמשים במדד שבעברית ניתן לתרגמו למד "שינוי", תשובה לשאלה "מה זה משנה?", לגבי קיומם והשפעתו על החברה. "האם אנשים מבחינים בקיומך? יש מתאם בין זה לבין בריאותם ושְלוֹמוּתם (Well being – המערכת)", אמרה סטיישה מרטין-ווסט, חוקרת באוניברסיטת טנסי העובדת על התכנית לצידה של איימי קסטרו-בייקר מאוניברסיטת פנסילבניה.

הכסף הפך את ג'ובן בראוו למאושר יותר. יליד סטוקטון בן ה-31 העובד בבניין נשוי ויש לו שלושה ילדים בני 13, 8 ו-4. לדבריו הוא לא ראה מספיק את ילדיו כשעבר שישה ימים בשבוע כדי לשלם את החשבונות. זה השתנה כשהחל לקבל 500 דולר בכל חודש וכעת הוא עובד רק חמישה ימים בשבוע ובשבת רק פעם בחודש. הוא מנצל את ימי השבת שהתפנו לו כדי לקחת את ילדיו לגן השעשועים ולרכב עמם על אופניים בפארק. "זה עשה שינוי עצום", הוא מספר. "רק להצליח לבלות יותר זמן עם אשתי והילדים, זה ממש קירב בינינו".

מייקל טאבס, ראש העיר בן ה-29 של סטוקטון, רוצה להעניק לכל אזרח 500$ בחודש "עוני הוא דבר לא מוסרי" (AP Photo/Rich Pedroncelli)

עובדי סטוקטון לא מפרסמים את שמות המשתתפים בתכנית והם מארגנים ראיונות עם התקשורת רק לאלה מתוכם המתנדבים לספר על חוויותיהם. הרעיון של הכנסה בסיסית מובטחת עלה לראשונה כבר במאה ה-18 ועבר דרך מחנות אידיאולוגיה כלכלית מנוגדים ודרך תרבויות שונות. בשנות ה-60 וה-70 הרפובליקנים דונלד ראמספלד ודיק צ'ייני פיקחו ברחבי ארה"ב על ארבעה ניסויים שונים בהכנסה בסיסית מובטחת. ראמספלד, בהמשך שר ההגנה האמריקני, היה מנהל המשרד להזדמנויות כלכליות בממשלו של הנשיא ניקסון וצ'ייני, שלימים היה סגן הנשיא, היה סגנו. בתכנית של ראמספלד וצ'ייני היו כמה מהמורות, כולל אישה שהוציאה את כל הכסף שקיבלה על אלכוהול ואדם אחר שנכנס לחובות בשל רכישת ריהוט יקר לדירת הדיור הציבורי שזכה לה, כך דיווח הניו-יורק טיימס ב-1970. אך בשורה התחתונה קבע הניסוי שאנשים לא הפסיקו לעבוד בשל הכסף שקיבלו, דבר שהביא את ניקסון להציע את הרחבתו של הניסוי – דבר שלא יצא לפועל בשל התפטרותו.

מאז, מחקרים נוספים הניבו תוצאות דומות. מחקר שנערך ב-2018 באלסקה בחן את ההשפעה של שיתוף התושבים ברווחי הנפט של המדינה מאז 1982 ומצא כי כוח העבודה במדינה לא פחת. אותו דבר עלה ממחקר שנערך ב-2010 על-ידי אוניברסיטת UCLA ונערך בצפון קרוליינה שם שבט הצ'רוקי המזרחי זכה לחלקים מרווחי הקזינו שהופעל בשמורה בה חיו באמצע שנות ה-90.

אך הדחיפה האחרונה הגיעה מכיוון תעשיית ההיי-טק המתמודדת עם הדילמות הכרוכות באבדן מקומות עבודה הצפוי עם התרחבות האוטומציה והבינה המלאכותית, מניע שעורר לא מעת ביקורת מצד איגודי עובדים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית החושדים במניעי התעשייה.

׳מה היית עושה אם ההכנסה שלך היתה מטופלת?׳, מפגן שילוט בגרמניה (צילום: Generation Grundeinkommen / flickr).

"אנחנו חושבים שעתיד העבודה צריך להיות מוגדר על-ידי אנשים עובדים ולא על-ידי המיליארדרים של ההיי-טק", אומר סטיב סמית', דובר התאחדות האיגודים בקליפורניה, קבוצה המונה כ-1,200 איגודים ונוהגת לתמוך ברפורמות ליברליות במדינה. "אם אין עבודות, אתה תקוע עם ה-1,000 דולר החודשיים שלך בזמן שמנכ"ל החברה שביטלה את העבודה שלך באמצעות אוטומציה מרוויח מיליארד דולר בשנה".

מבקרים אחרים טוענים כי התכנית עלולה לכרסם ברשת הביטחון החברתית. תכניתו של יאמג דורשת מהמשתתפים לוותר על תלושי מזון ומנגנוני סיוע ממשלתיים אחרים. ישנה כמובן גם השאלה של מקורות המימון לתכנית.

התכנית של סטוקטון, המעניקה ל-125 אנשים 500 דולר בחודש במשך שנה וחצי, תעלה קצת יותר מ-1.1 מיליון דולר. תכניתה של קמלה האריס, הנוגעת למשפחות המרוויחות פחות מ-100 אלף דולר בשנה, תעלה כ-275 מיליארד דולר בכל שנה לפי המרכז לחקר מדיניות המיסוי. כדי לממן זאת, האריס אומרת כי תבטל כמה מהטבות המס שהמפלגה הרפובליקנית העבירה ב-2017 ותטיל מסים חדשים על תאגידים.

תכניתו של יאנג, המבטיחה הכנסה בסיסית לכל אזרח אמריקני בגיר, תעלה כ-2.8 טריליון דולר בשנה. בכוונתו להטיל מסים חדשים על חברות, סחורות ושירותים ולצמצם תכניות ממשלתיות אחרות. דובריהם של שני הפוליטיקאים לא הגיבו לבקשת סוכנות הידיעות AP לראיינם.

התכנית של סטוקטון תסתיים בחודש יולי 2020. החוקרים מקווים לפרסם סבב ראשון מידע מעובד כבר בסתיו הקרוב, שעה שהקמפיינים הנשיאותיים מתכוננים לאסיפות הבחירות (Caucas) והבחירות המקדימות של מדינת איווה.

ראש העיר טאבס אומר כי הוא כבר רואה הצלחה בהפיכת העיר למוקד התעניינות בשיח אודות עתיד הקפיטליזם וכלכלת ארה"ב. אולם משעה שהניסוי יסתיים, הוא לא בטוח מה יקרה בעתיד. לדבריו הכנסה בסיסית מובטחת תצטרך להיות גדולה יותר ובהיקף נרחב יותר על מנת להשפיע באמת.

גם גרזה לא יודעת מה צופן לה העתיד. היא נסמכת על בעלה ברוב התחומים והוא לאחרונה איבד את עבודתו. התוספת של 500 דולר בחודש הייתה כה משמעותית עבורה שהיא תוהה כיצד זכתה לקבל אותה. שאלה שהעלתה שוב ושוב בפני מנהלי הניסוי. "'בגלל שבורכת', הייתה התשובה שקיבלתי וזה מתאים לי", אמרה.