חמש שנים מאז אותו היום, 7 בספטמבר 2014, כמה ימים אחרי שהסתיים מבצע 'צוק איתן', בו חצה אברה מנגיסטו את הגבול לעזה באזור זיקים, ומאז אין משפחתו יודעת מה עלה בגורלו ומה מצבו. מאות חניכי תנועות הנוער, בני משפחה ופעילים הגיעו הערב לרחבת מוזיאון ת"א, בתקווה להעלאת המודעות של הדור הצעיר, לישראלי בן העדה האתיופית שבקרוב יעבור את הזמן בו היה שבוי גלעד שליט בידי חמאס.
"כל שנה שחולפת, הכאב של המשפחה מתעצם", אמר ל'דבר' אילן מנגיסטו, אחיו הבכור של אברה לקראת האירוע. "באירוע היום עם בני הנוער, נקיים מעגלי שיח על הצלת חיי אדם. לבני הנוער יש כח להשפעה על המרחב הציבורי, וננסה לרתום אותם למאבק של המשפחה להמשך הדרך. ההורים, הפעילים והקייסים שעושים להעלאות את הנושא לשיח הציבורי, ידברו על אברה, על האח שהוא היה ועל כמה אור הביא הביתה. החסרון של אברה מלווה את המשפחה בכל יום. היה עם שמחת חיים, היה מקרין אהבה בבית. החסרון מלווה אותנו כל יום, במיוחד את ההורים."
"אנחנו למודי אכזבות מהפוליטיקאים, אבל לצערי חוץ מהבטחות לא ראינו מעשים בפועל", אומר אילן בכאב. "רק התמיכה של הציבור, של בני הנוער יכולה לסייע. ברגע שיראו שיש תמיכה למשפחה, אז אולי יעשו הכל כדי להציל את אחי. שום ח"כ או שר לא לקח את הנושא של אברה ברצינות, חוץ מהבטחות שהמשפחה שבעה מהן."
"לשמחתי, הצלחנו להעלאות את המודעות של השבי של אברה, וזו התקדמות טובה. אבל זה לא מספיק, עד שהוא יהיה בבית". בין המשתתפים, צפויים להיות כ-100 חניכות ומדריכים מתנועת 'הנוער העובד והלומד'. יעקב קסה, רכז מהתנועה וממארגני האירוע: "אני לא יודע מה הפתרון שיחזיר את אברה הביתה, אני לא איש אסטרטגיה, לא פוליטיקאי או מדינאי. אבל אני כן יודע להגיד בביטחון –הסיפור של אברה הוא סיפור כואב ועצוב, היום מי שמספר אותו הוא בעיקר הקהילה האתיופית, ואנחנו מתייצבים היום חניכים ומדריכים מתנועות הנוער, מכל הצבעים, מכל המוצאים והעדות, כדי להגיד – הכאב של המשפחה הוא הכאב של כולנו! יש מבחינתי שתי מטרות לאירוע. הראשונה, שכולם יכירו את הסיפור של אברה מנגיסטו וידעו שהוא כבר חמש שנים לא נמצא בחיק משפחתו אלא בשבי החמאס, והשנייה – להביע סולידריות, תמיכה, הזדהות עם המשפחה."