מערכת החינוך הישראלית מציגה שיפורים משמעותיים במדדים רבים, אך עדיין נמצאת מאחורי המדינות המפותחות בהשקעה לתלמיד – כך עולה מדו"ח 'מבט לחינוך 2019' שפרסם היום (שלישי) ארגון ה-OECD. לפי הדו"ח ישראל רשמה שיפור משמעותי בהיקף הילדים הנמצאים במסגרות לגיל הרך וגם עלייה במשכורות המורים, שמתקרבות לממוצע במדינות OECD. ישראל ממשיכה להוביל את ארצות ה-OECD בשיעור הסטודנטים המסיימים את לימודיהם האקדמיים. התחום בו ישראל עדיין לא הצליחה עדיין לייצר שיפור משמעותי הוא הצפיפות בכיתות.

לפי הדו"ח, שיעור ההוצאה על חינוך בישראל (ציבורית ופרטית כאחד) מתוך התוצר המקומי הגולמי הוא השלישי בגודלו ב-OECD, אחרי נורווגיה וניו-זילנד, ועומד על 6%. נתון זה גדל משמעותית בישראל בשנים האחרונות, ומתחילת העשור גדל שיעור ההוצאה על חינוך בישראל ב-8% – הגידול הגבוה ביותר בכל ארצות ה-OECD. ההוצאה על מערכת החינוך עד גיל 18 עומדת על 4.5% מהתמ"ג, בעוד הממוצע ב-OECD עומד על 3.5%. מתוך ההוצאה הכוללת בישראל על חינוך (לא כולל לימודים אקדמיים), 89% היא הוצאה ציבורית – קצת פחות מממוצע ה-OECD, העומד על 90%.

הבעיה היא ששיעור ההוצאה הגבוה על חינוך בישראל אינו מיתרגם להוצאה גבוהה לתלמיד, מכיוון ששיעור הילדים בישראל מכלל האוכלוסייה גבוה בהרבה מכלל ארצות ה-OECD, ואף גדל ב-14% מתחילת העשור הנוכחי, בעוד ברוב ארצות ה-OECD הוא לא גדל כלל. בהוצאה לתלמיד, ישראל נמצאת הרחק מממוצע המדינות המפותחות: כ-8900 דולר בשנה, לעומת ממוצע של 10,500 דולר ב-OECD. הדו"ח מציין שרק המשך קצב הגידול הנוכחי בתקציב החינוך (42% מתחילת העשור – לעומת כ-5% בממוצע OECD) יאפשר להדביק את הפער בהוצאה לתלמיד של ישראל משאר מדינות ה-OECD.

ההוצאה בישראל על סטודנטים (ציבורית ופרטית) נמוכה משמעותית מממוצע ה-OECD, ועומדת על 11,153 דולר בשנה מול 15,556 דולר. בתחום זה בולט היעדר ההשקעה הציבורית: הדו"ח מציין כי ההוצאה וההשקעה הפרטית על חינוך אקדמי בישראל היא מהגבוהות ב-OECD ועומדת על  מסך 44% ההשקעה בחינוך הזה לעומת 32% ממוצע ב-OECD.

לפי הדו"ח, ישראל ממשיכה להוביל  את ארצות ה-OECD בכמות הסטודנטים שנכנסים ללימודים אקדמיים ומצליחים לסיים עם תואר בידם, אך למרות ממוצע עקבי גבוה של צעירים הלוקחים חלק בלימודים אקדמיים בו ישראל הצטיינה במשך שנים, בשנה האחרונה היא התחילה לאבד את מקומה וכיום היא ממוקמת רק 4% מעל ממוצע ה-OECD; מתחת לליטא, אירלנד ובריטניה, בעשור האחרון קצב הצמיחה הממוצע של צעירים מקבלי התארים הגבוהים ב-OECD היה גבוה מהישראלי (9% מול 6% בהתאמה).

לפי הדו"ח, 60% מהסטודנטים הישראלים מסיימים את התואר הראשון בתום שנות הלימודים האקדמיות, ו-23% נוספים מהסטודנטים מסיימים אותו שלוש שנים לאחר מכן. נתון זה מציב את ישראל בחזית בוגרי האקדמיה בעולם עם 83% בוגרים, בעוד ממוצע ה-OECD עומד על 67%. בישראל, כמו ברוב העולם, קיים פער בין אחוז הגברים שמסיימים תואר בהצלחה לבין נשים והוא עומד על מספר משמעותי יחסית של 10% בממוצע לטובת הנשים (87% מהנשים מסיימות תואר שני לעומת 79% מהגברים). עם זאת, ההובלה של ישראל בשיעור מחזיקי התארים נשחקת: בשנת 2018 החזיקו 48% מבני ה55-64 בישראל בתואר אקדמי כלשהו, לעומת ממוצע של 27% ב-OECD. שיעור דומה של מחזיקי תארים נרשם בישראל גם בגילאי 25-34, אך ממוצע ה-OECD להחזקת תארים בגילאים אלו עומד על 44%.

הדו:ח מציין כי בישראל כמעט ואין אבטלה לעובדים בעלי השכלה גבוהה, ומציג את שוק העבודה לרוכשי השכלה גבוהה בישראל כשוק 'חם' הזקוק לעובדים. בעלי השכלה גבוהה מרוויחים 56% בממוצע מעל בעלי השכלה על יסודית ובתוך כך בעלי תואר שלישי מרוויחים 102% מבעלי השכלה על יסודית בלבד, לעומת 91% בארצות ה-OECD.

ומה הולכים ללמוד בישראל?

בארצות ה-OECD לימודי משפט ומנהל עסקים נחשבים למקצועות המבוקשים ביותר אך ישראל מתייחדת בביקוש רחב ללימודי תקשורת ומדיה ומדעי החברה. 24% מהסטודנטים בישראל החלו ללמוד במסלולים האלו לעומת 11% ב-OECD . במקביל לכך, 16% מהניגשים ללימודים אקדמאים בוחרים ללמוד חינוך, לעומת 8% ממוצע ה-OECD. הדו"ח מציין שהפער הגדול בביקוש של צעירים ללמוד הוראה יכול להיות קשור להסכמי 'אופק חדש' שנחתמו בין הסתדרות המורים לאוצר בשנת 2009 ותוקפם פג בקיץ האחרון.

ישראל ממשיכה להוביל גם בחינוך לגיל הרך ומטה עם שיעור הגדילה בהשתתפות ילדים במוסדות חינוך מגיל 3 עד ה-5 מהגבוהים ב-OECD (מקום שלישי מתחת לצרפת ובריטניה). מ-2005 עד 2017 שיעור ההשתתפות במוסדות החינוך לגילאים האלו עלת מ-80% ל-100%, עקב הרחבת חוק חינוך חינם לגיל 3 ומעלה. 47% מהפעוטות מתחת לגיל שנתיים נמצאים במסגרות חינוכיות ו/או טיפוליות, בעוד ממוצע ה-OECD עומד על 24% בלבד. "להשתתפות במסגרות חינוכיות ומעונים ובגיל הרך יכול להיות אפקט חיובי על רווחתם של הילדים, תהליכי הלמידה שלהם והתפתחותם בשנים הראשונות לחייהם" מציין הדו"ח ומדגיש את חשיבות ההשקעה של המדינה בגילאים אלו.

השירות בצה"ל שפוגש את מרבית הצעירים היהודים בישראל בין תקופת חייהם בבית הספר לאקדמיה לא פוסח על בוחני הנתונים של ה-OECD, ומציב את ישראל במקום ייחודי במדינות המפותחות: 70% מהצעירים, כמעט כל הצעירים היהודים מחויבי הגיוס והדרוזים, עוזבים את הלימודים בין גיל 18-24. מדובר בנתון הגבוה ביותר בכל ארצות ה-OECD. במקביל לכך, 53% מהם נחשבים למועסקים (בעיקר בגלל שירותם הצבאי) השיעור הגדול ביותר במדינות ה-OECD שהממוצע בו עומד על 33%. בגלל השירות הצבאי, אחוז הצעירים בני 25-29 שלומדים באוניברסיטה הוא מהגבוהים בעולם ועומד על 20% לעומת 16% ממוצע ב-OECD. גם שיעור המובטלים הצעירים בישראל הוא מהנמוכים ב-OECD ועומד על 2.8%.

מחברי הדו"ח מציינים כי לרוב רובן מערכות החינוך ב-OECD צפוי משבר בעשור הקרוב, עקב פרישה צפויה של אחוז משמעותי מהמורים. בישראל לעומת זאת לא צפוי משבר כזה, עקב שיעור גבוה של מורים צעירים, לפחות ביחס ל-OECD. שלושת רבעי המורים בישראל הם מתחת לגיל 50, לעומת 64% בממוצע ה-OECD. מחברי הדוח טוענים שבראש סדר העדיפויות של קובעי המדיניות החינוכית בארצות ה-OECD צריך לעמוד אתגר גיוס מורים חדשים צעירים ואיכותיים שיזכו למערכת הכשרה אקדמית איכותית וליווי בכניסה למקומות העבודה.

הדו"ח מציין לטובה את ההעלאה במשכורתם של מורי ישראל מאז שנת 2005; 56% בחינוך הקדם-יסודי, 40% בחינוך היסודי, 52% בחטיבות הביניים ו-50% בתיכוני. מדובר בקצב גדילה משמעותי מאוד, וגדול בפער ניכר ממוצע ה-OECD העומד בממוצע על 10% בלבד. בזכות רפורמת 'אופק חדש', המיועדת למורות ביסודי והקדם יסודי המאוגדים בהסתדרות המורים, מחנכות בישראל עם ותק של 15 שנה מרוויחות יותר ממורות המלמדות בחטיבות הביניים.