לרובנו אין נקודה ברורה בחיים שבה מלמדים אותנו איך נכון להתנהל עם כסף. התוצאה מתבטאת לעתים קרובות בניהול לא נכון של הכלכלה האישית, שמובילה לשימוש יתר בכסף, או לחלופין להוצאות מצומצמות במיוחד. האם ניתן לפתח תפיסה כלכלית נבונה כבר מגיל צעיר? בעמותת 'פעמונים – לשינוי התנהגות כלכלית" שמסייעת לאנשים לנהל את כספם במטרה ליצור חוסן אישי וחברתי, טוענים שכן. לדבריהם, אחת הדרכים היעילות לעצב לטובה את יחסם של ילדים לכסף מגיל צעיר היא לתת להם דמי כיס.

"אנחנו יודעים ממחקרים שאחד הדברים שהכי משפיעים על התנהלות כלכלית נכונה זה מה שרואים בבית", מסבירה שרון לוין, רכזת ההדרכה בעמותה. את מה שהילד רואה בבית מכנה לוין 'סוציאליזציה פיננסית': "לדוגמה, האם בכלל מדברים על כסף בבית ועל כל מה שקשור אליו." לוין מסבירה כי בין אם הילדים נחשפים לשיח כלכלי בבית ובין אם לאו, מדובר בדבר שישפיע על דפוס ההתנהגות הפיננסי שלהם בתור מבוגרים. "אנחנו מאמינים שדמי כיס הם כלי שדרכו אפשר ללמוד הרבה דברים מעבר לשימוש בכסף כמו ההבדל בין 'צריך' ו'רוצה'. זה מלמד על דחיית סיפוקים, ועל כך שאם אין לי מספיק כסף, שווה לחסוך. לא מלמדים את זה בבית הספר בדרך כלל, אנשים מגיעים לצבא ויוצאים לעצמאות ואין להם מושג איך להתנהל."

ילדה בחנות ממתקים. אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)

שלום כיתה א'

לוין ממליצה להתחיל לתת לילדים דמי כיס כבר בכיתה א'. את דמי הכיס עדיף לתת באופן קבוע, כמו משכורת, ועדיף פעם בשבוע, ביום ראשון. יש להחליט על סכום קבוע, כאשר המומחים ממליצים לקבוע את גובה דמי הכיס בהתאם לגילו של הילד, כך שילד בן 10 למשל, יקבל 10 שקלים בכל שבוע. בגילאי חטיבת הביניים והתיכון אפשר להגדיל את הסכום ולתת את דמי הכיס לנער או לנערה פעם בחודש.

ומה לגבי 'תשלום' לילד על עזרה בעבודות הבית? לוין אומרת שאפשר לתת תוספת לדמי הכיס תמורת עזרה כזו, אבל רק במקרה שמדובר בפעולה שבעל מקצוע היה עושה, ולא פעולה שגרתית כמו סידור החדר.

מה כלול בדמי הכיס?

לדבריה של לוין, יש לקבל החלטה טרם נתינת דמי הכיס מהם גבולות השימוש בכסף. למשל, אסור טלוויזיה בחדר, או אסור אוכל מסוים וכו'.

לוין מציעה לבחון את השימוש בכסף גם בסיטואציות חינוכיות מורכבות, כמו קנייה בסופרמרקט. "אם יש יכולת הורית וסמכות הורית נחושה, אנחנו ממליצים לתת לילדים תקציב איתו יוכלו לקנות מה שהם רוצים. אם יש פער – לא להשלים אותו עבורם. המוטו של פעמונים הוא 'לחיות ממה שיש לי', וזה מגיע גם מההורים. צריך ללמוד להסתדר עם מה שיש".

עוד מסבירה לוין כי יש להחליט מראש מה נכלל בהוצאות שלי כהורה למענה על צרכיו של הילד, ומה נכלל בדמי הכיס שלו. ייתכן שברכישת מוצרים מסוימים יידרש שילוב בין השניים: "אנחנו מספקים את צורכי הילדים, אבל אם הילד שלי בן ה-16 צריך חולצה והוא רוצה מותג יקר, אני אומרת לו שלי יש סכום כסף מסוים שאני מוכנה להוציא על חולצה, ושאם הוא רוצה מותג יקר הוא יצטרך להוסיף מהכסף שלו. צריך להגיע להסכם בין ההורים לילדים בדברים האלה."

לעשות טעויות וללמוד מהן

בחיים הבוגרים, טעויות כלכליות עולות ביוקר. בדמי הכיס, טעויות מלמדות אותנו שיעור חשוב לחיים. "הילד רוצה לקנות צעצועים זולים, ואני יודעת כאמא שזה יישבר עוד מעט. אני יכולה להסביר לו שזה צעצוע שלא יחזיק להרבה זמן, ועדיין לאפשר לו לקנות. צריך לתת לילד את החוויה של לטעות. קניתי משהו וזה לא היה שווה, ואני לומד מזה שיש משמעות לאיכות. כהורה אני צריכה לקחת צעד אחורה ולתת לילדים להתנסות, זה נותן תחושת עצמאות. הילד ירגיש: 'אני קניתי את מה שרציתי ולא את מה שאמא הכתיבה לי, ואני אשלם את המחיר של זה לטוב ולרע'".

שיתוף זה חשוב

דבר נוסף שלוין ממליצה עליו הוא שיתוף הילדים בחשיבה על כלכלת הבית. "השיתוף הוא כלי שיכול לעזור בחינוך פיננסי. לדוגמה, יש מבצע של חיסכון בחשמל לעומת השנה הקודמת, אפשר לשתף את הילדים בביצוע פעולות של חיסכון בחשמל, או לתת לילדים להיות אחראים על מחזור הבקבוקים ולחסוך כסף עבור דברים שהם רוצים או עבור דברים משותפים לטובת המשפחה".

בין צריך לרוצה

סוגיית דמי הכיס היא סבוכה וממש כמו אצל המבוגרים, יש טשטוש בין צרכים לרצונות. תרבות הצריכה משכנעת אותנו שאנחנו צריכים דברים שבהחלט ניתן לחיות בשלום בלעדיהם. חשבו על כמות הפעמים בהן רכשתם חפצים שלא השתמשתם בהם או שלא הייתם צריכים באמת. גם במקרה הזה, דמי הכיס מאפשרים להתנסות בחוויה המורכבת שבין 'צריך' ל'רוצה'.

"אצל ילדים חשוב לשאול האם אנחנו באמת צריכים עוד צעצוע בבית, או שזה משהו שאנחנו רוצים. זה משהו שעושה סדר ונותן מבט יותר נכון על הדברים. אני רואה שיש עשר זוגות נעליים, אז אולי לא באמת צריך אחד נוסף. אנחנו צריכים להיות מודעים למה גורם לי לרצות יותר ממה שיש לי".

כדי להסביר את סוגיית הצרכים משתמשת לוין בפירמידת הצרכים של מאסלו, ואומרת שישנם צרכים בסיסים לכל אדם – מים, אוכל, ביגוד, קורת גג, ואחר כך יוקרה, כבוד ומימוש עצמי, אך גם כאן, סיפוק הצרכים הוא עניין מבלבל. "אם אני רעבה, יש לי צורך במזון. אבל אני לא חייבת לאכול סושי במסעדה. אני יכולה לספק את הצורך במשהו שהוא יותר זול. אבל צרכים וסיפוקם זה עניין חברתי עם הרבה לחצים: איך נראים כיום אירועי בת מצווה, כמה כסף להביא לחתונה, אני רואה את הג'יפ של השכן החדש וזה מעיד על הרכב שלי. יש לחץ לעמוד בסטנדרטים חברתיים שלא אני קבעתי אותם". בעולם הצריכה התפתחו גם מגמות שונות שמשפיעות: "היום יש טרנד שחוזר למשהו צנוע יותר כמו מיחזור, ויד שנייה וזה יותר בשיח כמו חתונות חברתיות.

"אנחנו כהורים צריכים להכיר בזה שגם על הילדים שלנו מופעלים לחצים חברתיים. למה הילד שלי רוצה מותג? כי הוא רוצה להיות חלק מקבוצת השווים. כשהוא אומר לי 'לכולם יש את הטלפון החדש ביותר', אני מבקשת לפרט מי אלו 'כולם' ובסוף מגלה שאלו שניים או שלושה ילדים. שווה לרדת לפרטים כי זה נותן פרספקטיבה".

נער עובד. ארכיון. צילום: משה שי / פלאש 90.

לוין ממליצה על מעורבות הורית שלא רק מגיבה למצב הקיים אלה גם מייצרת אותו, ונותנת דוגמאות: "באסיפת ההורים הראשונה בגן אפשר לקבל החלטה שמסיבת יום הולדת לא חוגגים בבית, ושאפשר לחגוג רק בגן בלי להוציא אלפי שקלים על מפעילים וקוסמים. אפשר לחגוג במשהו משפחתי יותר צנוע. זאת שיחה שיכולה להיות רלוונטית בכל שלב בחיים – בת מצווה, נשף הסיום וכו'". לוין נותנת דוגמה גם מחייה האישיים: "אני אמא לחמישה – הקטן שלי בכיתה ז' וההחלטה של ההורים שלכל בת מצווה כל הילדים נותנים את אותו הסכום – זה משהו שמאוד הקל על כולם. אפשר להיעזר פה בהנהגת ההורים של בית ספר ולנסות לעשות זאת במסגרת כיתתית ולהוביל לשינוי כזה".

שינויים במתבגרים

כאמור, סוגיית דמי הכיס משתנה בגילאים הבוגרים יותר. לדבריה של לוין, בגילאי חטיבת הביניים על סכום דמי הכיס לעמוד על כ-30 שקלים בשבוע. עם הכניסה לעולם העבודה, הסכומים שבני הנוער מחזיקים גדלים, וכך גם הצרכים. "רישיון נהיגה, מסע לפולין ופסיכומטרי – יש שימוש בסכומים גדולים והרבה משפחות עושות מאצ'ינג – אתה תעבוד ותרוויח חצי, ואנחנו נשלים את החצי השני. זה מעודד לעבודה ומחנך לעצמאות ובני הנוער מבינים פתאום כמה עולה שעת עבודה. עבודה בגילאים האלה חשובה לחינוך לניהול תקציב – אני רוצה לצאת לבית קפה, לקנות לחברה מתנה ובלונים ונגיד שזה עולה 200 שקלים, אני צריכה לתרגם את זה לכמה שעות בייבי סיטר זה שווה, וכך גם השיקולים משתנים".

לסיכום, מסמנת לוין שלושה נושאים עיקריים בחינוך פיננסי לילדים: "הראשון זה נושא התקשורת: צריך לדבר על הנושא, גם עם הילדים וגם בין בני הזוג ולגשת לזה אחידים כמו בכל נושא הורי אחר.

"הנושא השני הוא התקציב: לתת את התקציב לפי סכום קבוע, כאשר ברור על מה מוציאים ועל מה לא.

והנושא השלישי הוא לתת מקום לתכנון: אם אין לי מספיק כסף, אני חושב קדימה וחוסך – זה הרגל שחשוב ללמד את הילדים כי זה כלי שהם ישתמשו בו גם בבגרותם."

לוין מאמינה כי את הידע בנושא חינוך פיננסי יש להנגיש, ובאתר עמותת פעמונים יש חומרים לשימוש המשפחה כמו משחק קניות ברשת, תיק תקציב, וסולמות וחבלים, כמו גם מערכי שיעור לבית הספר, וחומרים לישיבות צוות במקומות עבודה.