בדיון שנערך אתמול (ראשון) בעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח, בדרישה לעדכן את הסיוע בשכר דירה לנזקקים, הורתה השופטת דנה כהן לקח למשרדי השיכון והאוצר להודיע עד ה-3.10 האם יהיו מוכנים לדון ולקבל החלטה מנומקת בשאלת עדכון סכומי הסיוע בשכר דירה לזכאים. במידה והם ישיבו בשלילה, תיתן השופטת פסק דין. משרד הבינוי והשיכון ומשרד האוצר מסרבים לעדכן את הסיוע בשכר דירה שניתן למקבלי הבטחת הכנסה, זאת למרות שכמעט ולא השתנה בעשור האחרון, בזמן שמחירי הדירות נסקו. לטענת המדינה, ההסבר נעוץ בכך שסכום הסיוע אינו נגזרת של מחירי השוק ולא נועד לכסות את גובה דמי השכירות, ולפיכך לא מתעדכן בהתאם לשינויים בשוק השכרת הדירות.

על-פי העתירה, הסיוע בשכר דירה מיועד להבטיח לזכאים מקבוצות מוחלשות מאוד מבחינה כלכלית את האפשרות לשכור דירה בשוק השכירות, וכך להעמיד לעצמם ולבני משפחתם קורת גג נאותה ולממש את הזכות לדיור ולקיום בכבוד. מכיוון שהסיוע לשכר דירה לא התעדכן, הזכאים מקבלים היום את אותו הסיוע שקיבלו לפני למעלה מעשר שנים, וזאת על אף שמחירי השכירות התייקרו בצורה תלולה באותה תקופה, תוך שחיקה של הסיוע.

מבקר המדינה והוועדה למלחמה בעוני המליצו לקבוע מנגנון עדכון ייתחשב בעלייה בשכר הדירה. לפי העותרים, משרד השיכון טוען שוב ושוב כי גם לעמדתו יש מקום לקבוע מנגנון עדכון כזה, אך מעביר את האחריות למשרד האוצר. ההתעלמות מהשינויים בגובה השכירות הופכים את ההחלטה על גובה הסיוע לבלתי סבירה בצורה קיצונית ושרירותית לחלוטין. גובה הסיוע נקבע על בסיס נתונים שחל בהם שינוי קיצוני, בלי שהדבר יקבל ביטוי כלשהו בהחלטות הנוכחיות על גובה הסיוע.

העותר הוא תושב גבעתיים הזכאי לסיוע בשכר דירה כיחיד המקבל הבטחת הכנסה מסוף שנת 2006 בשיעור של 580 שקלים. סיוע זה לא השתנה מאז ועד מועד הגשת עתירה זו – תקופה של 11 שנים. שכר הדירה ששילם העותר עבור דירת חדר היה בזמנו כ-1,600 שקלים. בשנת 2013 שכר הדירה כבר טיפס ליותר מ-2,300 שקלים ולפי הערכת העותר כיום שכר הדירה לאותה דירה עומד על 2,800 שקלים. בשנת 2013, כתוצאה מאי-עדכון הסיוע בשכר הדירה ועליית שכר הדירה, העותר עזב בלית ברירה את הדירה ששכר עד אז ועבר לשכור דירה חלופית. מהלך זה אף הביא לשלילה זמנית של הסיוע שכן נטען שמדובר בהסכם שכירות שלא עומד בתנאי הנוהל, זאת משום שהדירה שייכת לאביו של העותר.

דיור ציבורי (shutterstock)

בעקבות עתירה שהגיש העותר, המשיב חזר בו ואישר קבלת הסיוע, והסיוע הושב לעותר רטרואקטיבית. בדירתו הנוכחית שכר הדירה עומד על 2,000 שקלים, אבל הוא נושא בעצמו בעלויות התחזוקה. אם לא יוכל להמשיך ולשכור דירה זו, העותר יתקשה למצוא דירה חלופית בעירו שיוכל לעמוד בתשלום שכר הדירה עבורה, עקב העלייה החדה במחירי השכירות בעיר. נכון לשנת 2016, כ-149 אלף משקי בית מקבלים סיוע בתשלום שכר דירה חודשי עבור דירות ששכרו בשוק הפרטי.

הסיוע לשכר דירה לזכאים לא עוגן בחקיקה ראשית, והוא מתבסס על נוהל פנימי של משרד השיכון. הנוהל קובע תנאי סף לקבלת סיוע בשכר דירה, ובכלל זה היעדר בעלות על דירה. הנוהל מגדיר את תנאי הזכאות ואופן הטיפול בבקשות לסיוע. לצד הנוהל נקבעים סכומי הסיוע בהתאם לקטגוריות של זכאים. מימוש הסיוע מותנה בשכירת דירה בפועל, והסיוע בכל מקרה לא יעלה על 95% מגובה שכר הדירה.

על-פי העתירה, משרד השיכון פועל לפי מודל שבו סכומי הסיוע נקבעים באופן אחיד ולא לפי מבחן פרטני. כל זכאי מסווג לקטגוריה מסוימת של זכאים, וממנה נגזר גובה הסיוע בשכר דירה שיהיה זכאי לקבל. הקטגוריות השונות שקבע המשרד מסווגות את הזכאים בהתאם למצבם המשפחתי, מוגבלות פיזית, גיל והכנסה. בכל קטגוריה ישנה הבחנה בין אזור עדיפות לאומית א' ו-ב' שהם על-פי רוב בפריפריה, לבין אזור עדיפות לאומית ג'. מכיוון שמחירי השכירות במרכז גבוהים משמעותית ממחיר השכירות בפריפריה, ניתנת תוספת מסוימת לזכאים המתגוררים במרכז.

עם זאת, אין למשרד מנגנון עדכון קבוע לגובה הסיוע, המתחשב בעלייה בשכר הדירה. מהעתירה עולה כי המשרד נוהג לעדכן את סכומי הסיוע באופן שרירותי. העדכון לא חל באופן אחיד על כלל הזכאים ומשתנה מקטגוריה לקטגוריה. העדכון אינו מחושב בהתאם לעליות מחירי השכירות או הוצאות דיור אחרות והוא נעשה ללא כל הסבר או נימוק ענייניים.

מחירי הדיור. צילום: TaxRebate.org.uk / flickr.com

השינויים בשכר הדירה לעומת השינויים בסיוע

בשנים האחרונות זינקו מחירי השכירות בישראל בעשרות אחוזים, עם זאת, גובה הסיוע בשכר הדירה לא עודכן בהתאמה לעליית המחירים. מסקר מחירי שכירות ממוצעים שעורך משרד הבינוי והשיכון עולה כי בשנת 2000 היה מחיר השכירות הממוצע 2,168 שקלים לחודש. בשמונה השנים הבאות חלה עלייה מתונה במחירים ובשנת 2008 עמד מחיר השכירות הממוצע על 2,330 שקלים. מאז זינק המחיר ובשנת 2015 עמד על 3,740 שקלים לחודש בממוצע ארצי – עלייה של 60.5% בתוך שבע שנים. מנתוני הלמ"ס עולה כי בסוף שנת 2016 הממוצע הארצי נותר דומה – 3,713 שקלים.

בתל אביב בשנת 2000 מחיר השכירות הממוצע עמד על 2,749 שקלים לחודש. והגיע ב-2008 ל-3,277 שקלים. ב-2015 המחיר עמד על 5,671 שקלים לחודש בממוצע. מדובר בעלייה של 73% בתוך שבע שנים. בסוף 2016 מחיר השכירות הממוצע בתל אביב נותר די דומה, עם ירידה קלה – 5,481 שקלים. בירושלים בשנת 2000 הייתה השכירות הממוצעת 2,552 שקלים. ב-2008 השכירות הייתה 2,688 שקלים וב-2015 היא עמדה על 4,116 שקלים. זו עלייה של 53% בתוך שבע שנים. בסוף 2016 השכירות הממוצעת נותרה באותה רמה – 4,110 שקלים.

כפי שניתן לראות, העלייה במחירי השכירות בשנים האחרונות חדה ותלולה. על-פי העתירה, במקביל לעלייה התלולה במחירי השכירות, במרבית הקטגוריות שקבע המשרד גובה הסיוע בשכר דירה הועלה בצורה פחותה מהעלייה בגובה מחירי השכירות או לא הועלה כלל. הנתונים נמסרו לאגודה לזכויות האזרח על-ידי המשיב במענה לבקשת חופש מידע. ליחיד מעל גיל 55, הקטגוריה בה מסווג העותר, לא השתנה גובה הסיוע בשכר דירה כלל במשך למעלה מעשור והוא היה ונותר 580 שקלים בחודש. העותרים מציינים כי באותה תקופה עדכן המשרד את גובה הסיוע בחלק מהקטגוריות, אבל רוב הזכאים מקבלים היום סיוע שגדל בשיעורים פחותים משיעור העלייה בשכר הדירה. למשל, גובה הסיוע לזוג נכים עלה משנת 2007 ועד היום ב-9% בלבד באזורי ביקוש, ובאזורי עדיפות לאומית לא עלה כלל. ליחיד מעל גיל 55 בפריפריה אף ירדה הקצבה בשיעור של 8%. רק במספר מצומצם ביותר של קטגוריות הסיוע עודכן ברמה הדומה לעלייה במחירי השכירות או למעלה מזה.