מהליך משפטי המתנהל בימים אלה, עולה כי נשים אסירות אינן מקבלות טמפונים ותחבושות הגייניות, כמויות מספיקות של שמפו ומרכך המתאימות לשיער ארוך, כמות מספיקה של ניר טואלט ואף כמות מספיקה של סידן. התובעות טוענות שבשל העובדה שהן לא מקבלות את המוצרים בצורה מספקת, הן נאלצות להשלים אותם בקנייה בקנטינה.
הטענות עלו בבקשה שהגיש עו"ד גלעד ברנע במסגרת הליך תביעה ייצוגית, שבו הוסכם כי החברה שהפעילה שירותי קנטינה בבית הסוהר תפצה את כלל האסירים על הפקעת מחירים. הבקשה שהגיש ברנע בשם מספר אסירים דורשת לחלק את הפיצויים שאופן שיתחשב באפליית האסירות בחלוקת מוצרים.
בבקשה נטען כי שב"ס אינו מספק לאסירות תחבושות היגייניות וטמפונים. רק לאסירות נזקקות מסופקות תחבושות היגייניות פשוטות בכמות מוגבלת (2 חב' לחודש). כפועל יוצא מכך נאלצות האסירות לרכוש פריטים אלו בקנטינה. נשים בעלות שיער ארוך נזקקות למוצרי טיפוח שיער (שמפו ומרכך) בכמויות משמעותיות יותר מגברים. ככל הידוע, שב"ס לא מספק לאסירות כמויות מספקות לצורך זה, כיון שכך אסירות נאלצות לרכוש מוצרים אלו בקנטינה.
מנתונים של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, נשים נזקקות לכמויות גדולות יותר של ניר טואלט, אך לא ברור עד כמה שב"ס נותן מענה לצורך זה. המשמעות היא כי שככל שצורך זה לא מקבל מענה מצד שב"ס, האסירות נאלצות לרכוש ניר טואלט בקנטינה, ואכן, נייר טואלט הוא אחד המוצרים הנמכרים שם. בנוסף, נשים נזקקות למזון עשיר בסידן. בבקשה מצוין כי סביר להניח שהמחיר הגבוה של החלב העמיד, מושא התובענה פגע בהן באופן חמור יותר, שהרי חלב הוא מקור זמין ופשוט לסידן.
מדוברות שב"ס נמסר בתגובה לפניית 'דבר' כי "שירות בתי הסוהר מנפק לכל אסיר/ה ועצור/ה, עם קליטתם במתקן הכליאה, סל סדקית המכיל מוצרי צריכה בסיסיים. אין שום הפליה בין אסירים על רקע מגדרי או כל רקע אחר. במידה ולאסיר/ה חסר מוצר בסיסי, הוא יקבל אותו מסגל בית הסוהר. לא מוכרות לנו שום תלונות של אסירות מבית הסוהר ״נווה תרצה״ על מחסור מוצרים בסל הסידקית".
"התועלת השולית הפוחתת"
הרקע להליך הוא הסכם פשרה בתביעה ייצוגית על הפקעת מכירים בקנטינה בבתי הכלא, בה קבעה השופטת אסתר שטמר פיצוי בגובה 1.8 מיליון ש"ח לאסירים (הצדדים הגיעו לפשרה במסגרת הסכם שלפיו החברה תפצה אסירים במוצרים שונים בסכום בשווי 1.8 מיליון שקלים, זאת מבלי להודות בטענות כתב התביעה). בעקבות ההחלטה הוגשה התנגדות על חלוקת הכסף של הפיצויים. בהתנגדות מבקשים שני אסירים, סעיד אוולאד מוחמד ומחמוד ראיק מגאדבה לחלק את הפיצויים באופן אחר, שכן יש שלוש קבוצות אסירים שהפקעת מחירי הקנטינה פגעה בהם יותר מבשאר האסירים.
מההתנגדות עולה כי נשים נאלצות לרכוש בקנטינה מוצרי היגיינה בסיסיים מכיוון שאלה לא מסופקים לטענת המתנגדים על ידי שב"ס. בהליך ביקשה השופטת מהמדינה, שהיא צד בהליך, להתייחס לטענות המתנגדים לחלוקת הפיצויים, וזו לא התנגדה לטענות הנשים. ההתנגדות כוללת עוד שתי קבוצות של אסירים: מעוטי יכולת וקטינים שהטענה לגביהם מבוססת על עיקרון "התועלת השולית הפוחתת" – ביחס לכל שקל ששימש לרכישה בקנטינה. "ערכו של כל שקל נוסף בידי אדם עני ומועט אמצעים גבוה בהרבה מערכו בידי מי שאמצעיו עולים עליו", מתוך בג"צ משה אלחנתי נגד שר האוצר נתניהו. מה שנובע מכך הוא שהנזק הכלכלי של מי שחבר בשלוש הקבוצות היה גבוה יותר באופן יחסי.
לבקשתנו משב"ס לפרט מהי הכמות שכל אסירה מקבלת מהמוצרים האלה לא התקבלה תגובה.
