בהרכב של שלושה שופטים פרסם ביום ראשון בית המשפט העליון פסק דין הנוגע לשאלה האם לבית הדין הרבני יש סמכות לדון בענייני מזונות ילדים, כחלק מתביעת גירושין. פסק הדין עסק בבקשת ערעור של אב על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א לפני כשנתיים, שיש לדון בתביעת המזונות בבתי המשפט לענייני משפחה ולא לכרוך אותה בהליך הגירושין שמתנהל בבית הדין הרבני. פסק הדין מגיע אחרי שני פסקי דין, בהם בתי הדין הרבני שללו רכוש מנשים שקיימו מערכות יחסים מחוץ לנישואים.

פסק הדין מאשרר את 'הלכת שרגאי' ומצמצם את סמכויות בית הדין הרבני, ונתמך על ידי חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, לפיה יש להמשיך בהלכה הקיימת. אל מול עמדת היועמ"ש והחלטת בג"צ כתב השופט ניל הנדל, בדעת המיעוט, כשהוא טוען ש'הלכת שרגאי' אינה מפרשת את החוק נכון, ואם טובת הילד נשמרת בהליך הגירושין זה מספיק. למרות שההלכה לא בוטלה, בשנים האחרונות התחילו לטעון בבתי הדין הרבניים כי "נס ליחה" של ההלכה, ושהיא בוטלה בפועל על ידי בית המשפט העליון, עמדה אליה הצטרף השופט הנדל בדעת המיעוט.

בית הדין הרבני האזורי תל אביב (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90).

'הלכת שרגאי' שניתנה בסוף שנות השישים קובעת שאין לכרוך את עניין מזונות הילדים בתביעת גירושין בבתי הדין הרבני, ושלילדים של ההורים המתגרשים יש זכות להגיש תביעה עצמאית למזונות שתידון בבית המשפט לענייני משפחה.

השופט מזוז כתב בפסק הדין, "הלכה זו מצויה עמנו מזה כיובל שנים, ועל פיה נהגו משך כל תקופה זו. הלכה זו לא נס ליחה ולא הועם זוהרה, והיא עודנה שרירה וקיימת, וטוב וראוי שכך. הלכה זו משקפת תפיסה חברתית חשובה של מתן מעמד בכורה לשיקול של טובת הקטין במסגרת סכסוך גירושין; זאת, על ידי קביעת כללים דיוניים ומהותיים שנועדו להבטיח כי בלהט ההתכתשות בין ההורים אגב הגירושין לא ייזנחו ענייניו של הקטין וטובתו. כפי שהעיר בית משפט זה פעמים אין-ספור, הורים המצויים בהליכי גירושין והנאבקים בשאלות של קבלת גט וחלוקת רכוש משותף, עלולים לקפח, במכוון או מבלי משים, את טובתו של הקטין".

השבת הוצאות אינה מזונות

פסק הדין התייחס לנדבך נוסף מ'הלכת שרגאי' והוא 'תביעה להשבת הוצאות'. במקרים מסוימים טענו כי מדובר בעצם בתביעת המזונות בפועל, שנדונה כחלק מתביעת הגירושין. בפסק הדין קובע מזוז ש'השבת הוצאות' היא התחשבנות בין בני הזוג על הוצאות שכבר נעשו, או שיש התחייבות להם ביחס לילדים, והיא איננה תחליף לתביעת המזונות.

"'תביעה להשבת הוצאות' במובן 'הלכת שרגאי' היא תביעה שהצדדים לה הם הורי הקטין, כאשר ההורה שהוציא הוצאות עבור מזונות הילדים בהם חייב ההורה האחר תובע את השבתם", כותב השופט מזוז. "תביעה זו היא תביעה כספית להתחשבנות בין ההורים, בה הילד אינו צד כלל, ואין נקבעים במסגרתה החיובים המהותיים למזונות הילדים. תביעה כזו יכולה להתייחס להוצאות שההורה התובע כבר הוציא עבור מזונות הילדים, או הוצאות ידועות שהוא עומד להוציא בזמן הקרוב, כגון הוצאות קונקרטיות שהוא כבר התחייב או חויב להוציאם נכון לאותה עת. תביעת השבה אינה יכולה להוות מסלול עוקף לתביעת מזונות של הקטין על ידי כריכת תביעת השבה המתייחסת להוצאות עתידיות שאינן תחומות כאמור."

לבסוף מתייחס מזוז בפסק הדין לחשיבות של טובת הילד, "הלכת שרגאי נועדה להבטיח כאמור את התכלית של טובת הילדים, וזאת לצד הגשמת תכליות וערכים נוספים: מניעת שימוש במזונות הילדים כמנוף לחץ לפגיעה בזכויות בן הזוג (לרוב, בת הזוג) אגב הגירושין, ומניעת "מירוץ סמכויות" בין ההורים לעניין זה. חשיבותם של ערכים אלה כולם לא פחתה מאז ניתנה הלכת שרגאי לפני כיובל שנים, והצורך להבטיחם שריר וקיים כיום כביום שניתנה ההלכה".

"לעצור את הסחף"

מ'מרכז רקמן לקידום מעמד האישה' באוניברסיטת בר אילן, נמסר בעקבות פסק הדין: "מדובר בפס"ד חשוב מבית המשפט העליון. הלכת שרגאי הייתה ברורה לכל העוסקות והעוסקים בתחום, ולכל הערכאות, משך עשרות שנים ואולם לפני כחמש שנים החלו לטעון בבתי הדין הרבניים כי נס ליחה של הלכה זו וכי היא בוטלה בפועל על ידי בית המשפט העליון. מתוך הבנה כי מהלך זה הינו שגוי מיסודו וטומן בחובו הרחבה בעייתית של סמכות בית הדין הרבני הוביל מרכז רקמן שני הליכים בפני בית משפט העליון במטרה לעצור את הסחף, ואולם גם לאחריהם טרם ניתנה תשובה חד משמעית לסוגיה. בית המשפט העליון הכריע בצורה ברורה וחד משמעית בסוגיה וקיבל את עמדת מרכז רקמן כי ענייני מזונות ילדים אינם יכולים להיכרך לתביעת הגירושין בבית הדין.

במרכז רקמן הוסיפו כי "אנו תקווה כי בתי המשפט לענייני משפחה, אשר זכו לרוח גבית מבית המשפט העליון, ישכילו להכריע בסוגיה בהתאם לדין ובצורה אשר תמנע קיפוח מי מן הצדדים ותגן על זכויות הילדים אשר נדונים בפניהם".