מחקר חדש של מרכז טאוב חושף ירידה עקבית בשיעור הנושרים בקרב תלמידי תיכון. מהמחקר שערכו גיא ינאי, הדס פוקס ונחום בלס עולה כי בקרב תלמידים שסיימו את לימודיהם בשנת 2017 עמד שיעור הנושרים על 7.6%, לעומת 9.9% מקרב התלמידים שסיימו בשנת 2003. פיחות משמעותי בכמות הנושרים נרשם בקרב האוכלוסיות מרקע כלכלי-חברתי חלש יותר. בסך הכל, שיעור הנשירה הגבוה ביותר הוא בקרב אוכלוסיות חלשות כלכלית, בנים ערבים, ועולים חדשים.

לפי המחקר, ב-15 השנים האחרונות ירד שיעור התלמידים הנושרים ממערכת החינוך ב-2.3 נקודות האחוז (בפועל ב23%), הנתונים אופטימיים אף יותר כאשר מחשבים את הנתונים ללא בתי ספר חרדיים, שחלק גדול מהבנים הלומדים בהם עוברים לישיבות שאינן בפיקוח משרד החינוך, אז כמות הנושרים יורדת לכמעט 5.5%. כלומר בחינוך שאינו חרדי, מדובר בצמצום דרמטי של כמעט שליש במספר הנושרים.

לטענת החוקרים, בשנים האחרונות הוקדשה רוב ההתייחסות המחקרית והביקורתית למדידת טיב איכות מערכת החינוך באמצעות מדידת ובחינת נתוני הזכאות לבגרות, כאומדן לסיכויי ההצלחה העתידית באקדמיה ובשוק התעסוקה של נוער בישראל (למרות שרק 60% מכלל שכבות הגיל זכאים היום לבגרות). החוקרים טוענים כי התמקדות בלעדית בזכאות לבגרות מתעלמת ממדד בעל ערך פדגוגי חשוב לא פחות – אחוז הנושרים במערכת החינוך, המצביע על היכולת והכלים שיש למערכת החינוך לשמור על התלמידים היותר מוחלשים שלה.

בחינוך הטכנולוגי נרשמה ירידה גדולה יותר בשיעור הנושרים מאשר בחינוך העיוני. בעוד שבחינוך העיוני ירד שיעור הנשירה ב-3.1 נקודות האחוז – מ-8.3% ב-2003 ל-5.2% ב-2017, בחינוך הטכנולוגי הוא ירד ב-4 נקודות האחוז – : מ-9.5% לכ-5.5%, כמעט מחצית בתוך עשור. עוד נמצא כי מאז אמצע העשור הנוכחי, שיעור הנשירה בחינוך הטכנולוגי כמעט זהה לזה שבחינוך העיוני. לטענת החוקרים, המשמעות היא כי שבניגוד לסטיגמה הרווחת על החינוך הטכנולוגי, החינוך הטכנולוגי מעניק לתלמידיו סיכויי ניעות חברתית דומים לאלה שמעניק החינוך העיוני.

בפילוג בין המסלולים השונים בתוך החינוך הטכנולוגי נרשמה ירידה ניכרת בשיעור הנושרים בחינוך הטכנולוגי הנמוך, מ-28% ל-19% (לא כולל החינוך המקצועי תחת פיקוח משרד העבודה והרווחה). חלק ניכר מתלמידי המסלול נמצאים על סף הנשירה מלכתחילה והמערכת עומלת רבות על השארתם בבתי הספר. במסלול הטכנולוגי הגבוה ירדה הנשירה מכמעט 4.5% בשיא (ב-2006) ל-1.5% בלבד ב-2017, ובמסלול הבינוני ירד שיעור הנשירה מ-11% ל-7%.

בהסתכלות בתוך המגזר החרדי ניכר פער גדול בין הבנות לבנים, המתקיים בעיקר בגלל מעבר של בנים רבים בשלבי החינוך המתקדמים שלהם למוסדות חינוך שלא בפיקוח משרד החינוך. הנשירה בקרב בנות חרדיות נמוכה ושיעוריה דומים לאלו שבקרב בנות בשאר המגזר היהודי. שיעור התלמידים החרדים שלא הגיעו לכיתה י"ב עמד על 35% בשנת  2003, ועל 34% בשנת 2017.

הפערים בין המגזר היהודי לערבי במערכת החינוך ממשיכים להיות גבוהים, והם מתבטאים היטב גם בכמות הנושרים. ע"פ המחקר, שיעור הערבים הנושרים בחינוך העיוני כפול משיעור היהודים הנושרים.  זאת על אף שבמגזר הערבי ניכרת ירידה בשיעור הנשירה, משיעור של מעל 15% לכ-8%. ירידה ניכרת במיוחד נרשמה באוכלוסייה הדרוזית, ששיעורי הנשירה בקרבה מתקרבים לאלה של יהודים לא-חרדים. עם זאת, שיעור הנשירה בקרב תלמידים ערבים בחינוך העיוני כפול מהשיעור בקרב יהודים (9% מול 3.8% בעיוני, ו-7.2% מול 4.7% בטכנולוגי בהתאם).

"בהתחשב בשיעורי הנשירה הגבוהים בקרב תלמידים ערבים בחינוך העיוני, מפתיע לגלות ששיעור הנשירה בחינוך הטכנולוגי הערבי דווקא נמוך מזה שבחינוך העברי" כותבים מחברי המחקר "בהיבט המגדרי, שיעור הנשירה של בנים ערבים גבוה יותר מפי שלושה מזה של בנות ערביות". בבדיקה מעמיקה שערכו החוקרים התגלה שגורם המשמעותי ביותר לירידה בנשירה בחינוך הערבי אינה רמת הקושי של מסלול הלימודים, כי אם דווקא הרקע המשפחתי של התלמידים (תלמידים רבים מרקע חברתי-כלכלי חזק יותר במגזר הערבי פונים לחינוך הטכנולוגי הגבוה).

בבדיקה לפי מגדר נמצא כי שיעור הנושרים בקרב בנים ירד בין 2003 ל-2017 מכ-11% לכ-7%, ובקרב בנות מכ-6% לכ-3.5% – ירידה של כ-40% בשני המגדרים. בהשוואה בין-מגזרית, שיעור הנשירה של ערביות עמד ב-2017 על כמעט 5% לעומת כ-3% בקרב יהודיות, ואילו בקרב בנים הפער יותר מכפול: כ-11.5% בקרב ערבים לעומת כ-5% בקרב יהודים.

המחקר מאשר את תוצאותיהם של מחקרים רבים בתחום החינוך אודות הקשר בין רקע כלכלי-חברתי נמוך של תלמיד לסיכויי הצלחה נמוכים יותר במערכת החינוך. לפי הממצאים, היקף הנשירה עולה ככל שמדד הטיפוח של בית הספר גבוה יותר, כלומר ככל שהוא משרת תלמידים מרמה חברתית-כלכלית נמוכה יותר. קשר זה קיים גם במגזר היהודי וגם במגזר הערבי. לצד זאת מציין המחקר שלא קיים פער משמעותי, אם בכלל, בנתוני הנשירה הגאוגרפיים בין בתי ספר בפריפריה החברתית לאלו שבמרכז.

נקודה מעניינת אותה מעלים החוקרים מצביעה על כך שמידת ההצלחה של בתי ספר ברמות טיפוח דומות בחינוך העברי והערבי להביא תלמידים לסיום כיתה י"ב איננה שווה, ויש יתרון בולט למגזר הערבי. בקרב בתי הספר במגזר הערבי מהרקע החזק ביותר שיעור הנשירה עומד על כ-2% בלבד, בעוד שבקרב בתי ספר עבריים בעלי מדד טיפוח דומה הוא עומד על 4.5%.

בבתי ספר יהודים עם הרקע החלש ביותר שיעור הנשירה הוא 8.5% בעוד בקרב תלמידים ערבים עומדת הנשירה על 6% בלבד. לטענת החוקרים שיפור זה בקרב האוכלוסייה הערבית מעיד על כוח החזקה גדול יותר של בתי הספר הערביים המצביע על מערכת הפקת לקחים ושיפור פנימית מתמדת. עוד מעלה המחקר ששיעור הנשירה בקרב עולים הוא גבוה מעל הממוצע ועומד על מעל 9%  לעומת כ-3% בקרב ילידי הארץ. בקרב מי שעלו אחרי גיל 12הוא גבוה במיוחד ועומד על כמעט 20%, כלומר כל נער עולה חדש חמישי נושר ממערכת החינוך. בקרב מי שעלו בגיל צעיר שיעור הנשירה נמצא במגמת ירידה, מכמעט 10% לכ-6%. אם זאת, החוקרים מבקשים לציין שייתכן ששיעורי הנשירה הגבוהים של עולים שעלו אחרי גיל 12 מקורם בעזיבת הארץ או בבחירת מסלולי חינוך אחרים.

"בשנים האחרונות ניכר שיפור בהיקפי הנשירה בחטיבה העליונה" אומרים החוקרים ומציעים מספר אפשרויות להמשך התמודדות מערכת החינוך עם תופעת הנשירה, בהן פיתוח מסגרות חדשניות שיטפלו בנושרים באופן שונה מהמקובל בבתי הספר העל-יסודיים הרגילים ופיתוח מסגרות ייעודיות שיותאמו לעולים ע"י איתור מקדמי מבעוד מועד "הירידה המתמדת של הנשירה בחינוך הטכנולוגי עשויה להעיד שהחינוך שהוא מעניק לתלמידיו שווה ערך לחינוך העיוני מבחינת ההזדמנויות שהוא פותח ללימודים גבוהים ולהשתלבות בשוק העבודה. כדי להמשיך ולהוריד את שיעורי הנשירה"