עשרות אלפי הישראלים והתיירים שמטיילים מדי שבוע בשמורות הטבע ובגנים הלאומיים בישראל זוכים להיכנס למשך כמה ימים או שעות לעולם אחר שבו הפרחים, העצים וחיות הבר מחליפים את הבטון והאספלט שמקיפים אותנו ביום יום. מי שאחראים לקיומו ולשמירתו של העולם הזה הם העובדים והעובדות של רשות הטבע והגנים, שבעבודה מאומצת, ברובה הרחק מעין הציבור, שומרים על החי והצומח עבור כולנו. "רשות הטבע והגנים זה ארגון שגם פוגש קהל ומחייך, וגם רודף אחרי פורעי חוק", מסביר אביתר כהן, מנהל מרחב ירושלים ברשות, "זה שילוב מסובך, רגע לחייך לאנשים ורגע לחקור. רגע אחד אתה עוסק במורשת והסברה, רגע אחר כך בביוב, בלעצור קבלן מלזרוק פסולת או בצבי שירו בו סתם כי בא למישהו. יש פה חבורה שלמה של אנשים שעובדים בתנאים קשים – כשקר וכשחם, כשיורד גשם ושלג, וגם כשזורקים עליהם דברים."

למרות הקשיים והמורכבות, הפקחים עמם שוחחנו מספרים על סיפוק גדול, שמגיע מהמפגש היום יומי עם הטבע, ובעיקר מהיכולת להוביל שינויים תרבותיים בשמירה עליו.

כך הפך הגיהנום לגן עדן

אביתר כהן (61) מתאר איך רגע אחד של התעקשות לפני כמעט עשרים שנה הוביל לשינוי פניו של אזור שלם. "בקיץ של שנת 2000, שלושה חודשים אחרי שהתחלתי לעבוד ברשות הטבע והגנים בירושלים, אני יוצא מישיבת לילה בעיר דוד ומתלבט אם לנסוע לביתי בעופרה, ולהיות תוך חצי שעה בבית, או לעבור בדרך בגיא בן הינום (עמק הנמצא מדרום לעיר העתיקה – י.א.). בתקופה ההיא, גיא בן הינום היה דומה לשמו – גיהנום. כולם היה זורקים את הפסולת שלהם לשם והביוב זרם. ידעתי שאם אני עובר שם, אני אתקל במישהו מהמזיקים".

אביתר כהן, מנהל מרחב ירושלים ברשות הטבע והגנים. (צילום באדיבות המצולם)

כהן בחר לעבור דרך גיא בן הינום, ונקלע לסצינה שלא תבייש סרט מתח. "תוך כדי נסיעה אני מזהה אורות מעל המצוק, איפה שיש קבורה מימי בית ראשון ובית שני. אני מעדכן את המנהל שלי במתרחש והוא מגבה אותי. העמדתי את האוטו, ואני רואה טרקטור חופר בכניסה למנהרה. הצגתי את עצמי: 'אני פקח רשות שמורות הטבע והגנים'. זה לקח רק כשתי דקות עד שמתחילים להתגודד סביבי למעלה מעשרה אנשים. מבחינתם, הם בהלם שמגיע מישהו מעולם האכיפה לשם, ועוד מישהו שאמר להם 'אסור'. מהר מאוד מדיון מנומס אני מבין שהם מתכוונים או לזרוק אותי מהצוק עם האוטו, או לזרוק אותי מהצוק בלעדיו. הזעקתי משטרה. המשטרה מתעכבת. אני מתקשר שוב, והם אומרים שהם לא מגיעים לשם בלי משמר הגבול. הסיפור נמשך ונמשך, כל דקה נראית כמו נצח. אני נחוש בדעתי. בסוף הגיעו שוטרי משמר הגבול, ושם נרשם האירוע הראשון של האכיפה בגיא בן הינום".

אביתר כהן, מנהל מחוז ירושלים על שיקום גיא בן הינום: "צריך להיות עקשנים עם מוטיבציה. היה צריך מישהו שיקפוץ למים, ויהיה עם המודעות והרצון כדי להגיד 'אני לא מפחד, זה מספיק חשוב"

אחרי אותו אירוע הובילו כהן ופקחי הרשות מאמץ שיטתי להגברת האכיפה באזור, שבסופו של דבר שינה את פניו. "בסוף תהליך ארוך, הגענו למצב שהמקום משוקם", מספר כהן, "פינו משם אלפי קוב של פסולת, בעיקר פסולת בניה. זה היה בשיתוף גופים נוספים, אבל כולם כבר היו מיואשים ולא נגעו באזור הזה, ואנחנו באנו והבאנו את התובנה שאין דבר כזה, וצריך להיות עקשנים עם מוטיבציה. היה צריך מישהו שיקפוץ למים, ויהיה עם המודעות והרצון כדי להגיד 'אני לא מפחד, זה מספיק חשוב'. צריך ארגון שהוא עקשן – גם שאומרים לפקח 'לך מפה' הוא לא הולך. אם יורדים לשם היום, מבינים שגיא בן הינום הוא חלק מישראל ומירושלים בירת ישראל. השטח נראה מדהים, הוא חלק משביל ירושלים שמקיף את העיר וכולל מסלול אופניים."

גיא בן הנום (אבי דרור / ויקמדיה קומונס)

"פעם הדייגים קיללו אותנו, היום שותים קפה יחד"

גיא לוין (29) מרמת השרון, עובד מזה כשנה כמנהל מרחב ים במחוז מרכז ברשות. הוא אחראי על שמירת המרקם האקולוגי הימי בכל השטח הימי שבין חדרה לעזה, תוך מאבק בדיג לא-חוקי. "אנחנו עובדים מסביב לשעון. אין משמרות ואין לו"ז קבוע", מספר לוין, "בשבוע שעבר, באזור אחת בלילה, סירה של השיטור הימי זיהתה סירה מול חופי נתניה, ובסמוך אליה עם שני צוללים עם ציוד צלילה בתוך המים. כשהם ניגשו לבדיקת רשיונות הם ראו שיש שם דגים. בישראל אסור לדוג עם מיכלים ורובה, אלא רק בצלילה חופשית", הוא מסביר.

גיא לוין, מנהל מרחב ים במחוז מרכז ברשות הטבע והגנים. (צילום: נוי שפירא)

"השיטור הימי התקשרו אלינו ודיווחו על הסירה. ביקשתי מהם שיסמנו במכ"ם את הנקודה. השוטרים ליוו את החשודים לחוף, וצוות שלנו הגיע לשם לחקור אותם. העניין הוא שהם הגיעו לחוף בלי דגים ורובה, והכחישו שדגו בכלל. לא ויתרנו. למחרת בבוקר יצאנו לנקודה שהמשטרה סימנה במכ"ם. צללנו שם וחיפשנו תוך כדי הצלילה את הציוד שחשדנו שהושאר מתחת למים. שנייה לפני שנגמר לנו האוויר במיכלים מצאנו משקולות וציוד נוסף. בעצם תפסנו את 'האקדח המעשן', הראיות המפלילות של האירוע, וקישרנו את החשודים לשיטת הדייג האסורה".

גיא לוין, מנהל מרחב ים במחוז מרכז: "דרך הסברה במפגשים אישיים אנחנו מצליחים שהדייגים ידעו את החוקים, מה מותר ומה אסור ולמה כל חוק קיים"

"פעם אנשים התפרנסו משיטת הדיג ההרסנית הזו, שפוגעת בטבע", מסביר לוין, "אנחנו, יחידה שאחראית על שמורות טבע ימיות, קיבלנו את האחריות גם על פיקוח הדיג. שמנו לנו למטרה למגר את התופעה, והיא הצטמצמה משמעותית. אני יכול לעשות את העבודה שלי בכל המים בישראל, וזה נותן לנו עוד כוח לשמור על הטבע".

לוין מסביר כי ההצלחה לאכוף את החוק בתחום שהיה 'פרוץ' במשך שנים ארוכות טמונה גם בהסברה ובפעולה חינוכית. "כשנכנסים לתחום אכיפה שכמעט שלא נגעו בו במשך שבעים שנה כמובן שיש סיבוכים, במיוחד כשאתה מגיע לאנשים שאתה פוגע להם בפרנסה. עד שהתחלנו לפעול, הדייגים המקצועיים כמעט לא נתקלו באכיפת חוקי הדיג. לטווח הארוך זה לטובתם שיהיו יותר דגים בים, אבל בטווח הקצר הם מרגישים פגיעה. היו הרבה מפגשים של קללות ואיומים, ואפילו אלימות. אבל בסך הכל משמח לראות את השינוי, כי אנחנו מצליחים דרך הסברה במפגשים אישיים שהדייגים ידעו את החוקים, מה מותר ומה אסור ולמה כל חוק קיים. אנחנו מרגישים שינוי ביחס של הדייגים אלינו, והם מעריכים יותר את העבודה שאנחנו עושים בשביל הדיג בארץ. אנשים שפעם קיללו אותנו יושבים איתנו היום לקפה ומדווחים על מפגעים. קשה להגיד בוודאות, אך יש גם תחושה שכמות הדגים גדלה".

האהבה של לוין לים התחילה בגיל צעיר, והתפקיד מאפשר לממש אותה. "בין כל העבודה הקשה של פיקוח נתקלים בבעלי חיים כמו להקות דולפינים, צבי ים, ציפורי ים, דברים שלאף אחד לא יוצא לראות. רואים זריחות בוקר ושקיעות, וכל הצוות מורכב מאנשים אוהבי ים וטבע ועושים זאת מכל הלב. זה מספק מאוד".

האיש שחי בטבע ומקדיש את חייו לשמירת הטבע

ג'אמיל אלאטרש (38) חי בטבע גם מחוץ לעבודתו כפקח אזורי של דרום מדבר יהודה ברשות הטבע והגנים. הוא מתגורר עם משפחתו בסמוך ליישוב הקבע הבדואי מולדה שבנגב, המאוכלס על ידי שבט אלאטרש. "התחלתי לעבוד ברשות כמאבטח בשמורת עין גדי, נחשפתי לטבע המדהים ואהבתי מאוד את העבודה, ומשם דילגתי למעלה. אני גר בטבע, בתוך שבט בדואי, אבל לעבוד ברשות הטבע זה אחרת. אתה נחשף להרבה דברים שלא רואים מבחוץ, לעשייה של הרשות למען הטבע."

ג'אמיל אלאטרש, פקח אזורי של דרום מדבר יהודה ברשות הטבע והגנים. (תמונה באדיבות המצולם)

אחד האתגרים שג'אמיל לקח על עצמו הוא הובלת שינוי בגישה וביחס לטבע בחברה הבדואית. "בתור מישהו שגדל בשבט, לצערי המודעות של שמירת הטבע דלה", הוא מספר, "אמנם חיים את הטבע, אבל לא מתייחסים למפגעים מבחינת אשפה וציד. בפעילויות מרכז ההדרכה של רשות הטבע והגנים אני הולך בעיקר לבתי ספר בדואים ומדריך אותם על חיות הבר והטבע. מדהים לראות שילדים משתפים פעולה ושמחים לראות מישהו מהמגזר שלהם. אני מראה להם מצגות ומסביר, זה אחד הדברים הכי מרגשים בעבודה".

ג'אמיל אלאטרש, פקח אזור דרום מדבר יהודה: "הגישה לבן אדם זה המפתח לכל הסיפור. אני ניגש לאנשים ומדבר בגובה העיניים. כל המטיילים שמחים לראות מישהו מקומי שמסביר להם, ואני מרגיש את האושר בעיניים שלהם על הסיוע"

ג'אמיל משתף אותנו בפן נוסף ומשמעותי בעבודתו – הצלת חיי מטיילים שנקלעו למצוקה בשמורות הטבע. בנוסף לעבודתו כפקח, הוא מתנדב ביחידת החילוץ עין גדי ערד. "שירתתי בצה"ל כגשש, וההיכרות הטובה שלי עם האיזור בשילוב הידע והעבודה שלי מביאות אותי לקריאות המטיילים הדורשים חילוץ", הוא מספר.

לפעמים גם מסוק עם אמצעים טכנולוגיים לא יכול להחליף היכרות מעמיקה עם השטח. "ערב אחד הייתי במסיבה אצל חברים בעין גדי, וב-23:00 בלילה קיבלתי קריאה שמטיילים בשמורת עין גדי נפצעו ולא יכלו להמשיך לטייל", מספר ג'אמיל, "זה היה לילה אחרי יום חם, והם נתקעו על המצוק. מסוק שהסתובב באוויר במשך שעתיים לא הצליח למצוא אותם, כי הבולדרים בשמורה פולטים חום, ואמצעי החיפוש התרמי של המסוק לא יכול להבדיל בין הבולדרים לבין בני אדם. הפעלתי את חוש הגישוש שלי וניסיתי לעלות על עקבותיהם. אחרי שעה מצאתי אותם בלי מים, במצב לא טוב. קישרתי אותם למסוק וביצענו חילוץ. אלו סיפורים שנוגעים לי בלב. זו הצלת חיי אדם, וזה משהו שכל הזמן יש לי בעבודה".

ג'אמיל מספר שסוד הכוח שלו הוא הגישה החיובית לכל אדם שהוא פוגש. "הגישה שלי כבן אדם זה הדבר הבסיסי. הגישה לבן אדם זה המפתח לכל הסיפור, ניגש לאנשים ומדבר בגובה העיניים. לא נתקלתי בגזענות, אנשים מאוד שמחים לראות אותי. כל המטיילים שמחים לראות מישהו מקומי שמסביר להם, ואני מרגיש את האושר בעיניים שלהם על הסיוע. אני מחלק שקיות זבל שישאירו נקי ואנשים תמיד חיוביים, זה מדהים אותי ומחזק אותי".

"התפקיד המשמעותי ביותר הוא העבודה עם האנשים"

לרונית רוזן (44) מנהלת הגן הלאומי תל אשקלון, חשוב להפריך מיתוס: "יש הרבה אנשים שחושבים שכל היום אני צופה בפרחים ופרפרים", היא אומרת, "אני עובדת מול החוף, אבל פעמים בודדות הגעתי כמבקרת לחוף, כי העבודה מאוד אינטנסיבית ושואבת, עם הרבה מאוד מטלות ותחומי עיסוק. התפקיד המשמעותי ביותר הוא העבודה עם האנשים, 50 עובדים ואלפי מבקרים. יש פה 3000 דונם, שכוללים מדשאות, חולות, חוף ים וגם חניון לילה. זה אומר שיש פה הרבה סוגי עובדים וצוותים שעובדים גם במשמרות ערב ולילה, ומהצד של המבקרים יש מגוון רחב – אלו שמגיעים לחוף, למנגל, או לראות ארכיאולוגיה".

רונית רוזן, מנהלת גן לאומי תל אשקלון: "אם בסוף הדרכה לילדי גן הם יודעים להגיד מי בנה את השער המקושת העתיק בעולם שנמצא כאן, מבחינתי זה מדהים. זה מפתח בהם גאווה, הם מביאים לכאן את ההורים שלהם, ואני יודעת שזהו, עשינו את שלנו"

גן לאומי ציפורי (צילום: רשות הטבע והגנים / מיטל אהרון).

לעתים העבודה כוללת עימותים עם מבקרים שאינם מכבדים את כללי המקום. "חניון הלילה שלנו הוא חניון שקט, לא מאפשרים גנרטור, מוזיקה וכלבים. ביום שישי האחרון אחראי המשמרת מתקשר אליי ב-22:00 בלילה, ומספר שיש אדם שהכניס גם גנרטור וגם כלב לחניון. אנחנו לא מוותרים, והאדם מתעקש ולא היה מוכן להוציא את הכלב והגנרטור ולהתנהג על פי הכללים. הוא חסם את הכניסה לחניון עם הרכב, ושיקר שהגנרטור הוא לצרכים רפואיים, למרות שכשבדקנו ראינו שמדובר במקרר. עובד הרשות שהיה במקום התקשה להתמודד עם האדם, שהיה גם גדול פיזית והשתמש באיומים. לקח זמן עד שמצאנו את הפקח הרלוונטי שייתן לו דוח ויפנה אותו. זה לקח כמה שעות, וזה מאוד לא נעים גם לעובדים וגם למבקרים שהיו שם. למה לעשות את זה? זה מיותר", היא אומרת.

רוזן גרה במושב חלץ ועובדת 10 שנים ברשות הטבע והגנים. "הגעתי מאהבה לטבע, שזו שריטה משפחתית", סיפרה, "התחלתי כרכזת הדרכה ולאט לאט צמחתי בארגון. עושים כאן דברים חשובים, ומטרות הארגון זו הדרך שלי. הצטרפתי להדרכת גני ילדים באשקלון, ילדים שמקבלים הדרכה, נהנים ולומדים ומחבקים את המדריכה בסוף הפעילות. בשבילי זה הכל, בשביל זה אני כאן. אנחנו מלמדים אותם על הסביבה הביתית שלהם וכמה היא דבר מיוחד שאין לאחרים. אם בסוף ההדרכה הם יודעים להגיד מי בנה את השער המקושת העתיק בעולם שנמצא כאן בגן, מבחינתי זה מדהים. זה מפתח בהם גאווה, הם מביאים לכאן את ההורים שלהם, ואני יודעת שזהו, עשינו את שלנו". השער המקושת, אגב, נבנה על ידי הכנענים בשנת 1850 לפני הספירה.

"הוועד מאפשר לעובדים לעשות את העבודה בצורה ישרה ואמיתית"

רשות הטבע והגנים פועלת במתכונתה הנוכחית משנת 1998, לאחר איחוד של שתי רשויות ותיקות – רשות שמורות הטבע ורשות הגנים הלאומיים. ברשות מועסקים כ-900 עובדים קבועים ועוד 800 עובדים עונתיים באתרי הרשות השונים. 59% מהעובדים הם גברים ו-41% הן נשים. מתוך כלל העובדים, 300 מועסקים כפקחים במגוון תפקידים שאחראים לאכוף את החוקים והתקנות הנוגעים לשמירת הטבע בישראל.

יו"ר ועד העובדים דודי קרן: "מצד אחד הרבה עובדי רשות עובדים מתוך אמונה ואהבה, ומהצד שני אנחנו גוף אכיפתי, 'המשטרה של הטבע'. עצם זה שיש ועד עובדים מאפשר להגן על העובדים מהשפעות חיצוניות שיכולות להיות עליהם"

חתימת הסכם קיבוצי ברשות הטבע והגנים, יוני 2018. יו"ר ועד עובדי רשות הטבע והגנים דודי קרן (מימין), יו"ר הסתדרות המעוף דאז ארנון בר-דוד (כיום יו"ר ההסתדרות) ומנכ"ל רשות הטבע והגנים שאול גולדשטיין, (צילום: דוברות רשות הטבע והגנים)

עובדי הרשות מאוגדים בהסתדרות, ונהנים מהסכם קיבוצי וועד עובדים שמייצג אותם. בוועד העובדים יש שבעה חברים האחראים על כלל העובדים, מדן ועד אילת. בנוסף לפעילותם בוועד, כולם גם ממלאים תפקידים ברשות. יו"ר הוועד, דודי קרן, מסביר כי הוועד מאפשר לעובדי הרשות להתמקד במשימות המורכבות שלהם, ולדעת שיש מי שדואג לתנאי העבודה ולביטחון התעסוקתי. "מצד אחד הרבה עובדי רשות עובדים מתוך אמונה ואהבה, ומהצד שני אנחנו גוף אכיפתי, 'המשטרה של הטבע'. עצם זה שיש ועד עובדים מאפשר להגן על העובדים מהשפעות חיצוניות שיכולות להיות עליהם, והם יכולים לעשות את העבודה שלהם בצורה ישרה ואמיתית". קרן מוסיף כי "העבודה כאן מתבצעת בידיעה שאי אפשר לבצע על העובדים צעדים חד צדדים, ואנחנו יכולים לעשות את עבודתנו נאמנה, ללא לחצים פוליטיים ואחרים."

בואו לטייל, כבדו את האנשים ואת הטבע

לקראת החגים בהם הציבור הישראלי יוצא לטייל בהמוניו, ביקשנו מהפקחים לנסח מסר קצר – למי שמטייל וגם למי שנשאר בבית.

אביתר כהן: "אל תשחית, אל תקלקל ואל תשליך פסולת. אנשים באים ליהנות ולא מבינים מה הם מעוללים. תעזרו לנו לשמור על הטבע, על הנוף, על המורשת. אם כתוב שאסור להדליק מדורות אז אל תדליקו מנגל על שולחן עץ, שולחן שעלה אלפי שקלים ונשרף שאתה עומד עם דמעות בעיניים. מישהו שפך גחלים ליד עץ אגוזי מלך, והעץ מת. מה שאתה לא עושה בבית, בטח שאל תעשה בחוץ. תתנהגו כמו בני תרבות ותעזרו לנו, וככה הטבע ימשיך מחר ומחרתיים, לכם ולילדים. הטבע שייך לכל אזרחי ישראל".

מטיילים בשמורת הטבע עיינות צוקים. (צילום יואב ארי רשות הטבע והגנים)

גיא לוין: "הים עשיר, יש שם המון טבע וחיים וחשוב לשמור עליו. כמעט כל המים שאנחנו שותים היום באים מהים, החמצן מהים, האוכל מהים ושם גם נמצא עתיד המזון. זה הים שלנו ויש לנו רק אחד. שינוי הרגלים קטנים כמו צמצום השימוש בכלים חד פעמיים לדוגמא יכול לשנות הרבה."

"בנוסף, יש מפגעים בים שחשוב לדווח לנו עליהם: 'רשתות רפאים' – רשתות דיג נטושות, שנתקעות בים או נסחפות והופכות למלכודות מוות לדגים. רשת כזו יכולה להרוג המון בעלי חיים, ואנחנו מוציאים אותה. גם ציוד דיג נטוש, עבירות על תקנות הדייג, פסולת ועוד. אפשר לפנות למוקד של רשות הטבע והגנים בטלפון *3639, ויש לנו גם אפליקציה בשם sea watch שמאפשרת דיווח על מפגעים בים"

ג'אמיל אלאטרש: "חלק מהתלונות שאנחנו מקבלים הן על חיות בר שנכנסות ליישובים ולשטחים חקלאיים. יש לכך סיבה – פחי אשפה פתוחים, או אנשים שמרחמים על חתולים וזורקים אוכל עבורם. חיות הבר, במקום להתרגל להסתדר בטבע, מגיעות לאכול את זה, זה לא טבעי ולא טוב. הרבה פעמים התושבים משאירים דברים אחריהם וזורקים עצמות. כששמים משהו בפחים צריך להשאיר אותם סגורים, כשעושים על האש משאירים נקי, ולא לפזר אוכל לחתולים ברחוב".

רונית רוזן: "בואו לטייל, רק תעשו את זה חכם – לא לפגוע באנשים מסביבכם, לא לזרוק זבל, ולכבד גם את האנשים וגם הטבע".