נבחרת הנשים של ישראל בכדורשער תחל במוצאי יום כיפור (רביעי) את הופעותיה באליפות אירופה. ישראל היא אחת הנבחרות הטובות בעולם ומועמדת בכירה לזכייה במדליה. האליפות משמשת לקביעת קריטריון למשחקים הפראלימפיים בטוקיו 2020 והנבחרת מצפה להבטיח את הכרטיס המיוחל. פגשנו את הסנטרית הצעירה של הנבחרת, רוני אוחיון, לראיון לקראת האליפות. "אנו צריכות להגיע לפודיום העליון. שינינו את צורת החשיבה שלנו במהלך האימונים, היינו קבוצה התקפית והיום אנו קבוצה הרבה יותר הגנתית, כי זה באמת מה שמביא את הניצחון ורואים את התוצאות לפי זה".
למי שלא שמע עד היום על הכדורשער: זהו ענף ספורט המיועד לשחקניות ושחקניות עם לקויות ראייה שונות, העוטים על עיניהם כיסוי מיוחד כדי ליצור נקודת פתיחה שווה. המשחק מתקיים באולם סגור (על מנת שיהיה יותר קל לשמוע את הפעמונים שבכדור) ודורש שקט מוחלט. אורך המגרש 18 מטרים ורוחבו כגודל השער – 9 מטרים. כל קבוצה מונה 3 שחקנים, ולכל קבוצה שער באורך 9 מטרים ובגובה של 1.5 מטרים. המשחק מתנהל בשכיבה על הרצפה ועל השחקנים לחבוט בכדור ולהכניס אותו לשער הקבוצה היריבה.
בשלב הבתים של אליפות אירופה, נבחרת ישראל תתמודד על הכרטיס לרבע הגמר מול נבחרת גרמניה המארחת, האלופה האולימפית טורקיה ונבחרות בריטניה והולנד. נבחרות רוסיה וטורקיה הן הנבחרות החזקות בעולם ושתי הנבחרות כבר הבטיחו את מקומן במשחקים בטוקיו דרך אליפות העולם שנערכה בשנה שעברה בשבדיה. באליפות יחולק הכרטיס האחרון בין מדינות אירופה ולכן ישראל חייבת לסיים במקום הכי גבוה בין הנבחרות שלא הבטיחו את מקומן באליפות.
רוני אוחיון בת ה-20 נולדה עם מספר לקויות ראייה במקביל. בעין שמאל היא לא רואה בכלל, היא מתקשה לראות למרחק בעין ימין, מתקשה לראות באור ועוד. אוחיון תמיד אהבה לעסוק בספורט, בהתחלה עסקה במקצועות האתלטיקה והתעמלות קרקע ללקויי ראייה. למרות שנהנתה מהספורט המותאם לבעלי לקויות ראייה, הענפים הללו אינם מפותחים מספיק בישראל ולכן נאלצה להפסיק ולחכות עד כיתה ד' בשביל שייפתח לראשונה בעיר מגוריה, באר שבע, ענף הכדורשער שהפך למרכזי כל כך בחייה. "בתור ילדה הייתי הולכת בכל יום ראשון למרכז לעיוור בב"ש. כאשר הייתי בכיתה ד', פתחו קבוצת כדורשער, החלו לפתח את ענף הספורט בארץ. התחלתי להתאמן שם, אחרי חצי שנה המאמן עזב לקנדה וסגרו את הקבוצה. בכיתה ח' פתחו אותה מחדש, וכמובן מיד הצטרפתי".
כיום אוחיון היא אחת מהשחקניות הבכירות בנבחרת ישראל, ומי שמחזיקה בתפקיד כנראה החשוב ביותר במגרש – ה'סנטרית' שעומדת במרכז השלישייה ואחראית על התיאום והתקשורת של השחקניות. "בתפקיד הסנטר את מרכזת את המשחק, את אחראית בעצם על העברת תקשורת והעברת מידע בתוך המגרש. לאן הכדור נזרק, לאגד את הקבוצה, לנסות לזהות דברים ותנועות ולתת התראות אם צריך, אם שחקנית קרובה לזה (לכדור שנזרק ע"י הקבוצה היריבה – ל.ב). יש לך הרבה דברים שאת צריכה לעשות תוך שניות מעטות".
אוחיון מסבירה את החשיבות של התפקיד שלה במשחק והניסיון הרב שנדרש כדי להפוך לסנטרית טובה. למרות היותה שחקנית צעירה. "יש הרבה טקטיקות במשחק. זהו התפקיד הכי חשוב והמסובך במשחק. ברגע שיש לך סנטר טוב, יש קבוצה טובה. סנטר זה תפקיד שדורש ניסיון של המון שנים, גם היום אין לי מספיק שנים בסנטר. יש שחקניות שצריכות 7-8 שנים בתפקיד סנטר, כדי להגיע ליכולות טובות".
למרות שהיא שחקנית צעירה, אוחיון נחשבת לסנטרית מצויינת שמנהלת בצורה איכותית את המשחק של נבחרת ישראל. "יש כל מיני אפשרויות בתקשורת, יש קבוצות שנוח להן שהסנטר אומר איפה הכדור נמצא במהלך הגנה או במהלכי התקפה. אני מוסרת נגיד לשחקנית בכנף שמאל ואז אני אומרת לה, אנחנו מחלקות את השער לתשעה מטרים ואני אומרת לה הגעת ל-9. הכל לפי שמיעה. לפעמים את מדוייקת ולפעמים לא. את זאת שמעבירה את המידע לשחקנית ושנייה אחרי זה את צריכה להתרכז בהגנה".
הקושי לשלב בין אימונים ללימודים
אוחיון הפכה בגיל צעיר מאוד לשחקנית נבחרת הנשים. כבר בכיתה ט' הוזמנה לנבחרת העתודה וחצי שנה מאוחר יותר קודמה לנבחרת הבוגרת. "התאמנתי ממש קשה ובאמצע כיתה ט' הזמינו אותי לנבחרת העתודה. היינו שם שש בנות והיו לנו מחנות אימון כל חודש של יומיים-שלושה, בנוסף לאימוני הכושר ולאימונים בשלוחה המקומית. בגיל 13 וחצי הצטרפתי לנבחרת העתודה. בגיל 14 כבר צירפו אותי לנבחרת הבוגרת. זה היה מאוד מהיר, כי שחקנית אחת פרשה מהנבחרת ואותי ועוד שחקנית משכו ישר מהעתודה לנבחרת ישראל", מספרת אוחיון.
"ברגע שהצטרפנו לנבחרת, האימונים קפצו מ-6 יחידות אימון ל-14 יחידות אימון בשבוע. הייתי צריכה לנסוע לת"א וירושלים. נסעתי לתחרות הראשונה שלי עם הנבחרת במאי 2014, זאת הייתה תחרות הכנה לאליפות העולם וביולי אותה השנה הייתה לנו אליפות עולם. בשתי תחרויות האלו נכנסתי לדקות מעטות כשחקנית חדשה, אבל זה היה מאוד מרגש".
אחד האתגרים הגדולים של ספורטאית צעירה מצטיינת הוא היכולת לשלב בין לימודים בתיכון ובין קריירת ספורט התובענית. כדי להצליח להתמודד עם הדרישות של שתי המסגרות, אוחיון יצרה הסכמות מיוחדות עם בית הספר בו למדה ועברה לסוג של למידה ביתית בשעות ובזמנים בין האימונים, המשחקים והתחרויות. "ברגע שהוזמנתי לנבחרת העתודה הייתי צריך לעשות הסדר עם בית הספר. אם היה לי מבחן שנפל על האימונים, הייתי מדפיסה אותו ועושה מבחן ביתי. מכיתה י' עשיתי הסדר חדש שאני עושה סוג של הום-סקולינג, לא הייתי כמעט עם הכיתה שלי, שלחו לי דברים בעיקר דרך האימייל ולמדתי לבד לבגרויות דרך המחשב. הייתי עושה מתכונות במהלך מחנות ותחרויות בחו"ל והייתי שולחת דרך האימייל".
בית הספר שלה עזר לשלב בין הלימודים והיותה ספורטאית שמייצגת את ישראל בתחרויות ברחבי העולם, אך לצערה במשרד החינוך היו פחות גמישים והקשו מאוד על אוחיון לגשת לבגרות באזרחות שהתקיימה בעת היותה בתחרות בחו"ל עם הנבחרת. "בכיתה י"ב הייתי צריכה לעשות בגרות והייתי בתחרות באותו הזמן, הייתי צריכה לעשות אחרי זה את הבגרות באזרחות באופן פרטני. הייתי צריכה לרדוף אחרי משרד החינוך במשך חודשים עד שהוא אישר לי את זה. הסברתי להם שאני ספורטאית, אני נמצאת בתחרות במשך שלושה שבועות בליטא ובשבדיה ואני לא יכולה לעשות את הבגרות בארץ. התהליך עצמו היה יחסית מעצבן, לא הייתה לי אפשרות לעשות מועד ב'. לקח להם המון זמן עד שהם אישרו לי לעשות אותה".
"אנחנו צריכות להגיע לפודיום"
נבחרת הנשים נתפסת כפייבוריטית לזכות בכרטיס האירופאי האחרון למשחקים הפראלמפיים בטוקיו, הנבחרת עברה תהליך הכנה ארוך שכלל מספר טורנירים בינלאומיים. במהלכו הנבחרת התגבשה ועשתה את ההתאמות הנדרשות כדי להיות קבוצה חזקה יותר. "עכשיו אנחנו במצב ממש טוב חברתית ומקצועית. יש לנו מעטפת וצוות מצוינים. ההתאחדות לספורט נכים נותנת לנו הרבה משאבים ואנחנו עושות את כל מה שצריך. נסענו לתחרויות הכי טובות שיש בשנה האחרונה. אנחנו צריכות להגיע לפודיום העליון, שינינו את צורת החשיבה שלנו במהלך האימונים, היינו קבוצה התקפית והיום אנו קבוצה הרבה יותר הגנתית כי זה באמת מה שמביא את הניצחון ורואים את התוצאות לפי זה. אנחנו קבוצת הגנה לפני שאנחנו קבוצת התקפה".
ישראל סיימה במקום השלישי באליפות אירופה לפני שנתיים והגיעה עד לרבע הגמר במשחקים הפראלימפיים בריו. ישראל מגיעה לאליפות במטרה להבטיח את הכרטיס המיוחל לטוקיו 2020 ובמקביל לתת פייט אמיתי לדומיננטיות של שתי הנבחרות הטובות בעולם בשנים האחרונות.
