כחול לבן

יו"ר 'כחול לבן', בני גנץ, שירת מרבית חייו הבוגרים בצה"ל והתקדם עד לתפקיד הרמטכ"ל. לאחר שחרורו היה יו"ר ודירקטור בגופים עסקיים שונים. מס' 2 ברשימה, יאיר לפיד, עבד כעיתונאי, עורך ובעל טור בעיתונים שונים, וכן כמגיש תכניות טלוויזיה ושחקן בסרטי קולנוע. מס' 3, משה יעלון שירת אף הוא בצה"ל שנים ארוכות עד שמונה לרמטכ"ל, אך בין שירותו הסדיר לגיוסו לקבע הוא עבד כרפתן ומפעיל דחפור בקיבוצו, גרופית. מס' 4, גבי אשכנזי, שירת בצה"ל במשך שלושה עשורים עד שמונה לרמטכ"ל, ובדרך, לתקופה קצרה, היה מנכ"ל משרד הבטחון. עם יציאתו לחיים האזרחיים הוא מונה ליו"ר חברת 'שמן קידוחי נפט וגז'. מס' 5, אבי ניסנקורן, הקים משרד עורכי דין שעסק ביחסי עבודה, קופות גמל ופנסיה, עד שהצטרף להסתדרות שם היה ראש הלשכה המשפטית באגף לאיגוד מקצועי, ובהמשך יו"ר האגף לאיגוד מקצועי ויו"ר ההסתדרות.

מס' 6, מאיר כהן, עבד כמורה לשל"ח ומחנך, ובהמשך ניהל בית הספר 'זינמן' בדימונה, כיהן כראש העיר דימונה. מס' 7, מיקי חיימוביץ', עבדה בתחילת דרכה כדיילת באל-על, ובהמשך כתחקירנית, מגישה ועורכת בתכניות טלוויזיה שונות, שהמפורסמות ביניהן הן מהדורות החדשות בערוצים 2 ו-10. מס' 8, עפר שלח, עבד ככתב, סגן עורך ופרשן בכלי תקשורת שונים. מס' 9, יועז הנדל, עבד כחוקר וכמרצה במוסדות אקדמיים, שימש כראש מערך ההסברה הלאומית שימש וכן כפובליציסט ב'ידיעות אחרונות'. מס' 10, אורנה ברביבאי, שירתה בצה"ל עד לתפקיד ראשת אכ"א. לאחר שחרורה עבדה כמנכ"לית הקרן הפילנתרופית למיזמים לאומיים וכמרצה במספר מוסדות אקדמיים והיתה חברה בדירקטוריונים של גופים ציבוריים שונים.

מס' 11 ב'כחול לבן', מיכאל ביטון, עבד כמנהל מתנ"ס בירוחם, כמדריך ומנהל מרכז לימודי שדה של החברה להגנת הטבע בירוחם ובנתיבות, עד שנבחר לראשות העיר ירוחם. מס' 12, חילי טרופר, עבד כמדריך חבורות רחוב, הועסק בתפקידים שונים בעמותת 'אחרי' עד שמונה לסמנכ"ל החינוך שלה, וכמנהל בית הספר 'ברנקו וייס' ברמלה. מס' 13, יעל גרמן, הקימה וניהלה את בית הספר למבוגרים 'תהיל"ה' בהרצליה, עבדה כמנהלת מפעל אלקטרוניקה וכמנכ"לית בחברת ייעוץ תקשורתי, עד שנבחרה לראשות העיר הרצליה. מס' 14, צבי האוזר, עבד כעוזר למנכ"ל משרד העבודה והרווחה, כדובר ויועץ תקשורת, כעורך דין וכיו"ר גופים ציבוריים שונים. מס' 15, אורית פרקש-הכהן, עבדה כעורכת דין במגזר הפרטי וברשות להגבלים עסקיים, והיתה גם יו"ר רשות החשמל.

מס' 16, קארין אלהרר, עבדה כעורכת דין בקליניקות המשפטיות באוניברסיטת בר אילן וניהלה מיזמים חברתיים שונים. מס' 17, מירב כהן, עבדה כדוברת הכלכלית-חברתית של משרד ראש הממשלה בתקופת אריאל שרון, וכמנכ"לית ארגון 'אמון הציבור'. מס' 18, יואל רזבוזוב, היה ג'ודוקא ואלוף ישראל בג'ודו. מס' 19, אסף זמיר, לפני שירותו בעיריית תל אביב במשך שנים ארוכות, במסגרתם אף היה סגן ראש העיר, עבד כמתמחה במשרד עורכי דין וכאחמ"ש בבית קפה. מס' 20, יזהר שי, עבד כיזם ומנכ"ל חברות היי-טק שונות.

מס' 21 ב'כחול לבן', אלעזר שטרן, שירת מרבית חייו הבוגרים בצה"ל, עד לתפקיד ראש אכ"א. מס' 22, מיקי לוי, שירת בתפקדים בכירים במשטרה, והיה מנכ"ל חברת אגד תעבורה. מס' 23, עמר ינקלביץ', עבדה כמורה וכמחנכת בבתי ספר, ולאחר מכן כעורכת דין, כראשת המטה של מנכ"ל המשרד לשוויון חברתי וכמנכ"לית חברת ייעוץ אסטרטגי. מס' 24, פנינה תמנו-שטה, עבדה כמדריכת נוער בסיכון, עורכת דין ועיתונאית. מס' 25, ר'דיר כמאל מריח, עבדה כטכנאית אולטרה סאונד כלי דם, ולאחר מכן כמגישת טלוויזיה.

חברת הכנסת ר'דאר מריח. עבדה כטכנאית אולטרסאונד כלי דם, וכמגישת טלוויזיה (צילום באדיבות תאגיד השידור הישראלי, מתוך ויקימדיה)

מס' 26, רם בן ברק, שירת שנים ארוכות במוסד עד לתפקיד המשנה לראש המוסד, ולאחר מכן היה נשיא של חברות עסקיות שונות. מס' 27, אלון שוסטר, עבד בבית חינוך שער הנגב כרכז חברתי, מחנך כיתות י"א וי"ב וסגן מנהל בית הספר, ובהמשך נבחר ליו"ר המועצה האזורית שער הנגב. מס' 28, יואב סגלוביץ, שירת במשטרה עד לתפקיד מפקד אגף חקירות ומודיעין. מס' 29, רם שפע, עבד בחקלאות במושב עין יהב בערבה, ובהמשך בעמותת 'אחריי'. לאחר מכן כיהן כיו"ר התאחדות הסטודנטים. מס' 30, בועז טופורובסקי, עבד כיועץ בכיר לשר הרווחה, וכיהן כיו"ר התאחדות הסטודנטים וכיו"ר דירקטוריון איסתא ליינס. מס' 31, אורלי פרומן, היתה מנכ"לית משרד התרבות והספורט, עבדה כמדריכת של"ח בבתי ספר ובהמשך מילאה תפקידי ניהול בתחום החינוך. מס' 32, איתן גינזבורג, היה יועץ לסגן שר הביטחון, ומילא תפקידים שונים בעיריית רעננה עד שנבחר לראשות העיר. מס' 33, גדי יברקן, היה מדריך בפנימיית מקווה ישראל, לוביסט וראש מכינה קדם צבאית.

הליכוד

יו"ר הליכוד בנימין נתניהו ציין מכבר עשר שנים רצופות לכהונה ושורה של תפקידים בהנהגת המדינה. בשנות השבעים עבד בחברה לייעוץ עסקי, "בוסטון קונסלטינג גרופ" ("BCG")ובתחילת שנות ה-80 כמנהל שיווק של מוצרי ריהוט. לאחר מכן עבד בתפקידים שונים בשירות החוץ. מספר 2 בליכוד, יואל (יולי) אדלשטיין, מוכר כיו"ר הכנסת למעלה מ-6 שנים וכאסיר ציון, אך בעודו בברית המועצות כמסורב עלייה לימד בסתר עברית ועבד כמודל ציור. מספר 3, ישראל כ"ץ, עבד בשנות ה-80 כעוזרו של שר התעשייה והמסחר אריאל שרון. מספר 4, גלעד ארדן, התמחה בעריכת דין במשרדו של דב וייסגלס ושימש עוזרו הפרלמנטרי של אריאל שרון. מספר 5, משה כחלון, עבד במשך 15 שנים כעצמאי בתחום ייבוא אביזרי הרכב.

מספר 6, גדעון סער, החל את דרכו העצמאית ככתב במגזין 'העולם הזה'. מספר 7, מירי רגב, שירתה תקופה ארוכה בצה"ל והיתה הצנזורית צבאית הראשית ודוברת צה"ל. מספר 8, יריב לוין, עבד כעורך דין בתחום המסחרי-אזרחי. מספר 9, יואב גלנט שירת תקופה ארוכה בצה"ל עד לתפקיד מפקד פיקוד הדרום. לאחר שחרורו התמנה למנכ"ל בחברת נמקס אויל אנד גז. מספר 10, ניר ברקת, לשעבר ראש עיריית ירושלים היה ממקימי קבוצת ההיי-טק BRM.

לא רבים יודעים כי מספר 11 בליכוד גילה גמליאל, בנוסף לפעילותה בהתאחדות הסטודנטים הארצית בה שימשה כיו"ר, הייתה בעברה נהגת מונית. מספר 12, אבי דיכטר, היה ראש השב"כ ולאחר מכן לתקופה של כמה חודשים היה עמית מחקר במכון ברוקינגס. מספר 13, זאב אלקין, היה מזכ"ל בני עקיבא בברית המועצות, ולאחר עלייתו דוקטורנט באוניברסיטה העברית ומרצה בחוג להיסטוריה של עם ישראל. מספר 14, חיים כץ, ניהל מחלקה בתעשייה האווירית ולאחר מכן התמנה למזכיר הארגון הארצי של עובדי התעשייה האווירית. מספר 15, אלי כהן, שירת בקבע בחיל האוויר, וכשהשתחרר היה מנכ"ל הכשרת היישוב.

מספר 16, צחי הנגבי, היה עיתונאי בגלי צה"ל. מספר 17, אופיר אקוניס, עבד באגף ההסברה בליכוד והיה יועץ התקשורת של בנימין נתניהו בתפקידיו כראש הממשלה ושר האוצר. מספר 18, יובל שטייניץ, היה מרצה בכיר לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה. מספר 19, ציפי חוטובלי הייתה עורכת דין. מספר 20, דודי אמסלם, היה כלכלן ברשות המיסים ובמוסד לביטוח לאומי. לאחר מכן עבד כמנהל אגף שיפור פני העיר בעיריית ירושלים.

ח"כ יואב קיש. עבד כטייס באל על (ארכיון. צילום: מרים אלסטר פלאש 90).

מספר 21 בליכוד, אמיר אוחנה שירת בשב"כ ולאחר מכן עבד כעורך דין פרטי. מספר 22 אופיר כץ עבד בעבודה מועדפת בפס ייצור לחמאה ב'תנובה', ולאחר מכן עבד בלשכתו של בנימין נתניהו כשהיה יו"ר האופוזיציה, ולאחר מכן כיועץ לשרת התרבות והספורט לימור לבנת וכראש המטה של השר גלעד ארדן במשרד הפנים ובמשרד לבטחון פנים. מספר 23, חוה עטיה עבדה כראש לשכת מזכיר ארגון העובדים הארצי של התעשייה האווירית. מספר 24 יואב קיש עבד כטייס באל-על. מספר 25, דוד ביטן, היה עורך דין לפני שהחל את הקריירה הפוליטית שלו בעיריית ראשון לציון.

מספר 26, קרן ברק, הייתה בעלת חברה לייעוץ אסטרטגי וקשרי ממשל. מספר 27, שלמה קרעי, היה מרצה בכיר באוניברסיטת בר אילן והוא דוקטור להנדסת תעשיה וניהול. מספר 28 מיקי זוהר עסק בתחום הנדל"ן ועבד כמתמחה במשרד עורכי דין. מספר 29, יפעת שאשא ביטון, עבדה כמורה בבתי ספר בקריית שמונה, ובהמשך כסגנית נשיא במכללת אוהלו. מספר 30 שרן השכל עבדה במלצרות, היתה אחות וטרינרית באוסטרליה, ומנהלת שיווק במפעל הדפסות. מספר 31, מיכל שיר הייתה דוברת בוועדת הכנסת, יועצת בלשכת בנימין נתניהו ויועצת לגדעון סער. ב-2009 הקימה את המרכז הישראלי להכשרה פוליטית וניהלה אותו. מספר 32, קטי שיטרית, עסקה בהוראה והייתה סמנכ"לית פיתוח עסקי בחברת BRM.

הרשימה המשותפת

יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה עבד כמנהל פרויקטים בעמותת 'סיכוי'. מס' 2, אמטאנס שחאדה, היה חוקר במרכז מדה אל כרמל. מס' 3, אחמד טיבי, עבד כרופא מתמחה בגינקולוגיה בבי"ח הדסה הר הצופים, וכן כיועצו לענייני ישראל של יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת. מס' 4, מנסור עבאס, עבד כרופא שיניים. מס' 5, עאידה תומא-סלימאן, עבדה בנערותה בתפירה יחד עם אמה. בבגרותה עבדה כמנכ"לית עמותת 'נשים נגד אלימות' אותה ייסדה וכעורכת הראשית של יומון המפלגה הקומוניסטית 'אל-איתיחאד'.

חבר הכנסת מנסור עבאס. עבד כרופא שיניים (צילום מתוך אתר הכנסת)

מס' 6 ברשימה המשותפת, ווליד טאהא, היה מורה ומנהל בבית ספר ברמלה ואחר כך מנהל אגף החינוך בכפר קאסם. מס' 7, עופר כסיף, היה מרצה למדעי המדינה וממשל באוניברסיטה העברית. מס' 8, היבא יזבק, היתה דוקטורנטית בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. מס' 9, אוסאמה סעדי, עבד כעורך דין. מס' 10, יוסף ג'בארין, היה מרצה למשפטים. מס' 11, סעיד אלחרומי, היה מורה לפיסיקה. מס' 12, ג'אבר עסאקלה, היה סמנכ"ל ארגון שתיל, ובהמשך מנכ"ל שותף בעמותת סיכוי. מס' 13, סמי אבו שחאדה היה מנכ"ל עמותת 'תנועת צעירי יפו' ומדריך תיירות.

חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. עבדה כקצינת כח אדם במשטרת אוקראינה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

ישראל ביתנו

יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, היה מאבטח, דירקטור בחברות, סבל בנמל התעופה בן גוריון ומזכיר סניף ירושלים של ההסתדרות הלאומית. בהמשך מונה למנכ"ל הליכוד ומנכ"ל משרד ראש הממשלה. מס' 2 ברשימה, עודד פורר, עבד כיועץ פוליטי, מזכיר המועצה הישראלית לתרבות ואמנות ובהמשך הקים חברת ייעוץ אסטרטגי ועבד כמנכ"ל משרד הקליטה. מס' 3, יבגני סובה, היה כתב, תחקירן ומגיש בכלי תקשורת שונים. מס' 4, אלי אבידר, מילא שורת תפקידים בשירות החוץ, ובהמשך ניהל את מכון היהלומים הישראלי ובורסת היהלומים הישראלית והיה סגן נשיא קונפדרציית התכשיטים העולמית CIBJO. מס' 5, יוליה מלינובסקי, עבדה כקצינת כוח אדם במשטרת אוקראינה, ולאחר עלייתה לארץ כגזברית באיגוד ערים לכבאות חולון-בת ים-אזור.

מס' 6, חמד עמאר, עבד כעוזר לשר התחבורה ושר התשתיות הלאומיות, ובהמשך ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים. מס' 7, אלכסנדר קושניר, שירת בתפקידי שטח בשב"כ, עבד בתפקידי ניהול שונים במגזר העסקי וכן כמנכ"ל משרד העלייה והקליטה. מס' 8, מרק איפראימוב, עבד כרכז נוער בעמותת על"ם לנוער בסיכון, ניהל עמותה לצעירי יהודי קווקז וריכז את תחום מניעת פשיעה וחברה בקרב קהילות העולים במשרד לבטחון פנים.

שר החינוך, הרב רפי פרץ. בתקופת לימודיו בישיבה עבד כצלם חתונות (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ימינה

יו"ר מפלגת 'ימינה', איילת שקד, מוכרת בציבור בעיקר בזכות עבודתה כמנהלת לשכתו של בנימין נתניהו בימיו כראש האופוזיציה, וכמייסדת תנועת 'ישראל שלי'. אך בטרם כניסתה לעולם הפוליטי, שקד עבדה כמהנדסת מחשבים וכמנהלת שיווק מוצר בסניף הישראלי של טקסס אינסטרומנטס, חברה המייצרת מוצרי מחשוב בתחום המוליכים למחצה. מספר 2 ב'ימינה' ויו"ר הבית היהודי, הרב רפי פרץ, שירת בצה"ל כטייס, הקים את המכינה הקדם צבאית 'עוצם', וחזר לשרת בצה"ל כרב הצבאי הראשי. עובדה פחות ידועה היא שבמהלך לימודיו בישיבת מרכז הרב היה צלם חתונות. מספר 3 ב'ימינה', יו"ר האיחוד הלאומי בצלאל סמוטריץ', עבד בטרם כניסתו לפוליטיקה כמנהל הפעילות של עמותת 'רגבים' העוסקת בהתיישבות. בילדותו, סיפר, הוא עבד בחופשים בבנייה. מספר 4 ברשימה, נפתלי בנט, הקים חברות סטארט אפ בתחום המחשבים. לפני כן עבד בעבודה זמנית בגננות. מספר 5 ברשימה, מוטי יוגב, שירת בצבא הקבע עד לתפקיד מפקד חטיבת אפרים. בשנות השמונים, בהפסקה מהשירות הצבאי ללימודים במרכז הרב, התפרנס מגינון והדרכת חוגי סיור. מספר 6 ברשימה, אופיר סופר, עבד כמנהל פרויקטים במשרד לפיתוח הנגב והגליל לאחר שהשתחרר מצבא הקבע. את הרשימה סוגר מתן כהנא, שלאחר שחרורו מצה"ל ב-2018 שימש כהנא כמנהל מיזם התפוצות במרכז לטכנולוגיה חינוכית.

ח"כ יינון אזולאי. חובש ויו"ר סניף איחוד הצלה (צילום: מוטי כהן, ויקימדיה)

ש"ס

יו"ר מפלגת ש"ס, שר הפנים אריה דרעי ניהל ישיבה, הווה מזכיר ביישוב מעלה עמוס וניהל חברת אופנה שהקים. מספר 2 ברשימה, איציק כהן, ריכז את רשת החינוך של ש"ס 'מעיין החינוך התורני'. מספר 3, משולם נהרי, היה משנה למנכ"ל רשת מעיין החינוך התורני. מספר 4, יעקב מרגי, היה יו"ר המועצה הדתית בבאר שבע ומנכ"ל תנועת ש"ס. מספר 5, יואב בן צור, ניהל את פנימיית "אור חדש" ברכסים. מספר 6, מיכאל מלכיאלי, כיהן בר"מ בישיבת תפארת צבי, היה חבר מועצת העיר בירושלים
ולפני זה יו"ר מינהל קהילתי בנווה יעקב. מספר 7, משה ארבל, היה מנכ"ל מכון 'כתר שלום' המוציא לאור את כתבי הרב משאש, עורך דין וראש מטה שר הפנים. מספר 8, ינון אזולאי, היה חובש וראש סניף איחוד והצלה לכיש, ולאחר מכן יועץ לשר אריה דרעי. מספר 9, משה אבוטבול, היה שדרן רדיו ברדיו 10, תחנת רדיו פיראטית חרדית, שיחק במספר סרטים לציבור החרדי ומילא תפקידים שונים בעיריית בית שמש.

ח"כ משה גפני. עבד כעיתונאי וכראש 'כולל' (יונתן זינדל / פלאש90)

יהדות התורה

מספר 1 ברשימת יהדות התורה, יו"ר אגודת ישראל יעקב ליצמן, היה מנהל בית ספר ובמקביל היה עוזרו הפרלמנטרי של לח"כ שפירא. מספר 2 ברשימה, יו"ר דגל התורה משה גפני, כיהן כראש כולל "זיכרון אליהו" באופקים והיה כתב בעיתון "יתד נאמן". מספר 3 אורי מקלב, היה סגן ראש עיריית ירושלים כחמש עשרה שנה, מטעם סיעת דגל התורה, בין 20 חברי הכנסת הוותיקים, ולפי דוברו "לא יכול להשתחרר מהעול של הציבור שהתרגל אליו בעיריית ירושלים ומרבה לעזור בפניות הפרטניות לציבור". מספר 4, מאיר פרוש, היה מנהל משרדי אגודת ישראל בירושלים. מספר 5, יעקב טסלר, שימש כמנהל פרוייקטים בעיתון 'המודיע'. מספר 6, יעקב אשר, היה ראש עיריית בני ברק, מ"מ ראה"ע בבני ברק  ומנהל אגף חינוך לפני כן מ"מ ראה"ע באלעד. מספר 7, ישראל אייכלר, היה עיתונאי.

ח"כ עומר בר- לב. עבד כאגרונום (צילום: עמר כהן).

העבודה-גשר

יו"ר העבודה-גשר, עמיר פרץ, עבד כחקלאי וגידל שום ופרחים. בהמשך היה ראש המועצה המקומית שדרות. מס' 2, אורלי לוי-אבקסיס, עבדה כדוגמנית ומגישה בטלוויזיה. מס' 3, איציק שמולי, עבד במסעדה ובחברת קייטרינג שהקים יחד עם אביו. בהמשך נבחר ליו"ר התאחדות הסטודנטים. מס' 3, מירב מיכאלי, היתה עיתונאית, מנחת טלוויזיה ושדרנית רדיו. מס' 5, עמר בר לב עבד כאגרונום בתחנת נסיונות חקלאית ביטבתה. וכסמנכ"ל תפעול בחברה לאבטחת תעופה אזרחית. לאחר תקופה בשירות קבע עסק ביזמות בתחום ההיי-טק וניהל חברת דימות רפואי שהקים. מס' 6, רויטל סוויד, עבדה כעורכת דין עצמאית.

ח"כ אילן גילאון. עבד כמתקין אנטנות (צילום: עמית נויברג)

המחנה הדמוקרטי

יו"ר המחנה הדמוקרטי ניצן הורוביץ עבד כעיתונאי, פרשן, מגיש טלוויזיה ורדיו, יוצר דוקומנטרי. מס' 2 ברשימה, סתיו שפיר, עבדה ככתבת ועורכת בכלי תקשורת שונים. מס' 3, יאיר גולן, שירת בצה"ל יד לתפקיד סגן הרמטכ"ל. מס' 4, תמר זנדברג, עבדה  כמרצה למנהל, מדיניות ציבורית ותקשורת במכללת ספיר ובמרכז הבינתחומי. מס' 5, אילן גילאון, עבד כמתקין אנטנות, מילא תפקידים שונים בעיריית אשדוד, וניהל מסעדה שהקים בעיר.