מפלגת השמאל בראשות אנטוניו קוסטה זכתה שוב ברוב בפרלמנט, ותרכיב את הממשלה הבאה. הסוציאליסטים הגדילו את מספר המושבים בפרלמנט מ-86 מתוך 230 ל-106 שהם 36% מהקולות, פער משמעותי מהמתחרה מימן שזכתה רק ב -28% מהקולות. מדובר בהתחזקות כוחה של המפלגה ששולטת בפורטוגל מאז שנת 2015, ונחשבת למי שהוציאה אותה בהצלחה מהמיתון, בעקבות המשבר הפיננסי באירופה.

מפלגתו של קוסטה הצליחה לשלוט בפרלמנט בפורטוגל בשנים האחרונות באמצעות גוש חוסם שהוקם עם מספר מפלגות שמאל, שסירבו להצטרף לממשלה עצמה. יחד איתם הצליחה המפלגה הסוציאליסטית להוציא את פורטוגל מהמיתון העמוק שבו ששרה, שבאופן תמוה זוכה לשבחים גם בימין וגם בשמאל האירופי. קוסטה ידוע כמי שהבטיח לקחת את פורטוגל "הלאה מהצנע", ולהוציא אותה מהמיתון באמצעות הגדלת ההוצאה הממשלתית, אבל זכה לתמיכת האיחוד האירופי בזכות התעקשותו שלא להגדיל את החוב הממשלתי.

אזרח פורטוגלי מצביע בבחירות הכלליות בליסבון פורטוגל. 6 באוקטובר 2019 (AP Photo/Armando Franca)

בשנת 2015 זכתה המפלגה הסוציאליסטית בראשות אנטוניו קוסטה בבחירות, והדיחה את מפלגת הימין שהייתה זו שהובילה את פורטוגל דרך המשבר הכלכלי שהחל בשנת 2009, ויישמה את מדיניות האיחוד האירופי. המדיניות, שנכפתה על פורטוגל תמורת חילוץ של 78 מיליארד אירו, כללה העלאת מיסים, הורדות שכר וצמצום דרמטי של הוצאות המדינה.

המהפכה הקוסנטרוקטיבית

ממשלתו של קוסטה ביצעה שינוי מדיניות חד, בניגוד לדרישותיו של האיחוד האירופי. הממשלה הסוציאליסטית העלתה את שכר המינימום, הורידה חזרה את מס ההכנסה, וביצעה שורה של העלאות שכר לעובדי המדינה ובפנסיות. כך קיוותה הממשלה להגביר את הביקושים במשק, ולצאת המיתון הכבד שבו היה המשק הפורטוגלי מאז 2009.

באופן לא מפתיע, המדיניות הזו הביאה לצמיחה מחודשת. הגברת ההוצאות הביאה לעלייה בביקושים, שהצליחו להביא לצמיחה, שהגדילה את הכנסות המדינה ממיסים והביאה לירידה דרסטית באחוז המובטלים משיא של 17% מובטלים בשנת 2013, לרמה של 6.3% היום. מדובר אמנם בשיעור אבטלה משמעותי, אבל הוא נמוך מזה של שאר מדינות המשבר. בשנת 2017 כבר נהנתה פורטוגל מצמיחה של 2.7%- צמיחה גבוהה מאד יחסית לשאר מדינות המשבר. המדיניות של קוסטה משכה אליה משקיעים מרחבי אירופה, שהרחיבו את הצמיחה במשק. מדובר בניגוד גמור למדיניות האיחוד האירופי, שתבעה ממדינות המשבר קיצוצים העלאת מיסי הכנסה וקיצוצים בשכר העובדים.

כך רשמה לעצמה ממשלת קוסטה שם של מהפכנית קונסטרוקטיבית. חלקים גדולים מהשמאל האירופי סימן את קוסטה כמנהיג האירופי האולטימטיבי, שהצליח להפנות את גבו למדיניות הצנע ולהביא לצמיחה, מבלי להביא להתנגשות עם האיחוד האירופי וקרן המטבע.

קוסטה העדיף השקעה מפיתוח

מה שאיפשר לפורטוגל להימנע מגורלה של יוון היא העובדה שלצד הגדלת הפנסיות הציבוריות ושכר עובדי המדינה, הצליחה הממשלה להוריד את הגירעון מרמה של 11% תוצר בשיא המשבר, לרמה כמעט אפסית היום. החוקים הפיסקליים הנוקשים של האיחוד האירופי מנעו ממשלתו של קוסטה ללוות כדי לממן את ההוצאות שהביאו ליציאה מהמשבר הכלכלי. לכן, נאלצה ממשלתו של קוסטה למצוא מקור מימון אחר – תקציב הפיתוח וההשקעה של המדינה.

בשנת 2018 תקציב ההשקעות של פורטוגל היה הנמוך ביותר באירופה. כדי לממן את ההשקעה, קיצצה ממשלתו של קוסטה באופן עקבי בתקציב הפיתוח, ובשנת 2016 עמד תקציב הפיתוח על רמה שלילית. הממשלה העלתה מעט את רמות ההשקעה מאז שנת 2016, אבל לא מספיק. פורטוגל עדיין משקיעה את השיעור הנמוך ביותר מתקציבה בפיתוח תקציב השקעות הון שלה, נמוך יותר מזה של כל מדינות המשבר האחרות.

כך הצליחה המפלגה הסוציאליסטית בפורטוגל להביא לצמיחה באמצעות השקעה, אבל במחיר גבוה. אחד מהפקידים הבכירים בבנק המרכזי של פורטוגל אמר בעבר כי המדינה "מכלה את ההון שלה. אין לנו מספיק הון כדי להחליף את הבלאי, ולא לדאוג לצמיחה בעתיד".

מדובר במלכוד שבו נמצאת ממשלת פורטוגל. מצד אחד, המדיניות הכלכלית שלה הצליחה להחזיר את פורטוגל לצמיחה כלכלית, ומנעה מהמשק הפורטוגלי לשקוע בדשדוש המאפיין את המשק האיטלקי או משבר מוחלט כמו ביוון. מצד שני, הצמיחה מגיעה על חשבון השקעה בעתידו של המשק בפורטוגל. מדובר במלכוד שנובע מהמבנה של האיחוד האירופי. איומם של הכללים הפיסקליים של האיחוד, שאוסרים על ממשלות להחזיק בגירעון גבוה מ-3%, ויחס חוב תוצר גבוה מ-60% דרשה מהממשלה לממן את ההשקעה מקיצוץ בתקציב.

בנוסף, הדבקות של האיחוד האירופי במדדים הפיסקליים כופות על מדינות האיחוד עמידה בהן, בין אם מדובר במדיניות כלכלית נבונה או לא. משקיעים אירופיים נוטים להתרחק ממדינות שמדורגות על ידי האיחוד האירופי כבעלות 'משמעת פיסקלית' נמוכה יותר. משמעותה של הקלות בהעברת הון ממדינה למדינה באיחוד האירופי היא שממשלה שמחליטה להגדיל את ההוצאה מעבר לאות כללים פיסקליים מסתכנת בבריחת הון. הדבר נכון גם בכיוון ההפוך- כדי למשוך משקיעים למדינה, על ממשלות האיחוד להראות שהן מסוגלות לעמוד באותם הכללים, בדרך כלל על ידי קיצוץ מתמשך בתקציב המדינה.