החברה הערבית נמצאת בעיצומה של מחאה יוצאת דופן נגד אדישות המשטרה כלפי האלימות המשתוללת ברחובות היישובים הערביים, בדגש על השימוש בנשק חם. הדרישה המרכזית של המפגינים מהמשטרה היא איסוף נשק בלתי חוקי, שנמצא בידיהם של ארגוני פשע ומעצים גם את כוחם וגם את האלימות עצמה. לטענתם, משטרת ישראל מפגינה אדישות לקיומו של מצבור נשק בלתי חוקי עצום אצל ארגוני פשע במגזר הערבי, והמפגינים דורשים "חברה ללא נשק", כפי שנכתב על אחד השלטים בהפגנות האחרונות.

עם זאת, כמו לכל תופעה חברתית, גם למשבר האלימות בחברה הערבית יש רקע כלכלי. בשבועות האחרונים עלתה מחדש הטענה שמקורה של הרבה מהאלימות הקטלנית בחברה הערבית קשור בעובדה שבחלקים גדולים מהישובים הערביים כמעט ואין לתושבים גישה לשירותים בנקאיים. לכן, פעמים רבות ערבי שזקוק לאשראי יאלץ לפנות לגורמים פליליים כדי לזכות בו. לטענתם, אותם ארגוני פשע שמחזיקים בנשקים הבלתי חוקיים הם אלו שמציעים אשראי כחלופה לבנקים.

במקרה הטוב הוא ייקח הלוואה צרכנית של 100-200 אלף שקל, אבל בזה לא קונים בית. הוא יפנה לשוק השחור, ושם יקבל הלוואה. זה לב הבעיה של האשראי בחברה הערבית

אלא שעל אותם ארגוני פשע אין כל רגולציה, ודרכי גביית התשלומים שלהם הן פעמים רבות אלימות במיוחד. כך, ערבים צעירים רבים נגררים לסכסוכים עם ארגוני פשע, שעלולים לגבות מהם את חובותיהם על-ידי איומים וסחיטות, ולעיתים הדבר מגיע עד לאלימות קטלנית.

אחת הטענות המועלות באופן תדיר ביחס לבעיית האשראי במגזר הערבי היא מיעוט יחסי של פעילות הבנקים בישובים ערביים. היסטורית מדובר בטענה נכונה ובעבר גם בישובים ערביים גדולים לעיתים קרובות לא היה אפילו סניף בנק אחד. אלא שבשנים האחרונות החל גידול דרמטי במספר סניפי הבנקים בישובים הערביים. על-פי נתוני בנק ישראל, בשנים האחרונות חלה מגמה הפוכה בישובים היהודיים והערבים. לעומת האוכלוסייה היהודית, שם יורד בהדרגה מספר סניפי הבנקים, במגזר הערבי הוא דווקא עולה. משנת 2005 ועד 2011 גדל מספר סניפי הבנקים ביישובים הערביים ב-45% ועד 2018 גדל ב-69%. זאת לעומת מספר סניפי בנק בישובים היהודיים שעלה מ-2005 עד 2011 ב-15% בלבד ומאז ועד 2018 ירד בהדרגה עד למספרם ב-2005.

סניף בנק ברהט (הדס פרוש פלאש90)

אלא שלטענת ראיד אבו ריא, מנהל תחום העסקים הקטנים בבנק הפועלים ותושב ג'לג'וליה, הגידול במספר הסניפים לא הביא לפתרון הבעיה. למעשה, קיומם של סניפים רבים יותר לא שינה את הנגישות של החברה הערבית לאשראי. "יש כמה בעיות מרכזיות עם הנגישות לאשראי במגזר הערבי, ורובן קשורות לשוק המשכנתאות" אומר אבו ריא. "הראשונה היא העוני. האוכלוסייה הערבית היא אוכלוסייה עניה. ככזאת, היא מתקשה לעמוד במבחנים של הבנקאות לקבלת משכנתאות. אז לא משנה מה תעשה, יש עדיין בעיה גדולה עם זה שהשכר באוכלוסייה הערבית הוא בדרגות הנמוכות. משמע, הם לא עומדים במבחן ההכנסה הפנויה שהבנק מציב כתנאי לקבלת משכנתא. הקושי הזה קיים בהיקף גדול מאד, וזה לא עוזר שיהיו עוד סניפים אם אתה לא יכול לקבל הלוואה בכל מקרה", הוא מסביר.

אבו ריא טוען שמצבן הכלכלי של משפחות רבות בציבור הערבי דוחף אותן להתקשרות עם ארגוני פשע. לדבריו, בעבר הצליחו משפחות ערביות לחסוך ממשכורות בני הבית  למימון הרחבת הבית כשהילדים התבגרו. עם זאת, היום משפחות ערביות רבות מתקשות לממן את ההון הדרוש להרחבה או לקניית בית. "אני בן 54, ובניתי את הבית שלי על בסיס זה שהמשפחה שלי עבדה וחסכה כל השנים, והם עזרו לי לממן אותו", אומר אבו ריא. "אז ההורים שלי חסכו, הם הצליחו בשנות השישים לחסוך מספיק כדי לעזור לי לבנות בית. לבן שלי לא יהיה את זה".

המדינה צריכה לשים פה שניים-שלושה אנשים מרשות מקרקעי ישראל ולהגיד להם שיש להם שנתיים למפות את כל האדמות, לזהות את כל הבעלים ולהכריח את האנשים לבצע רישום. הניירת קיימת, צריך להסדיר אותה. נכון, צריך לשלם מיסים, אבל יהיה מוסדר

"אז מה הוא יעשה? ילך לשוק השחור. במקרה הטוב הוא ייקח מהבנק הלוואה צרכנית של 100-200 אלף שקל, אבל בזה לא קונים בית. הוא יפנה לשוק השחור, ושם יקבל הלוואה. זה לב הבעיה של האשראי בחברה הערבית. הפניה של הצעירים לשוק השחור היא בגלל שאין להם פתרון לקניית בית", אומר אבו ריא. "המחירים במגזר הערבי היום הם לא רחוקים מהמחירים בחברה היהודית. דירה בג'לג'וליה היום יכולה לעלות 900 אלף שקל, וזה בלי השירותים שמקבלים בכפר סבא למשל. אז זה אומר שאתה נכנס לחוב גדול לאנשים שלא כדאי להיות בחוב אליהם".

חלקם של הערבים מתוך כלל נוטלי המשכנתאות בישראל הוא נמוך באופן מיוחד. כשלוקחים בחשבון את דבריו של אבו ריא, הנתון כבר פחות מפתיע. על-פי בנק ישראל, רק 2% מכלל המשכנתאות ניתנות לערבים, זאת בהשוואה לחלקם באוכלוסייה שעומד על 21%. עם זאת, הדרישות מהלווים הערבים שוות פחות או יותר לאלו היהודים. מבדיקה של בנק ישראל עולה כי בשנת 2014 עמדה הריבית הממוצעת על משכנתא בחברה הערבית על 0.1% פחות בממוצע מאשר בחברה היהודית.

אלפים במחאה על האלימות בחברה הערבית, מג'ד אל כרום, 3 באוקטובר 2019 (צילום: דוד כהן/פלאש90)

קושי נוסף העומד בפני שוק המשכנתאות בחברה הערבית הוא רישום הבעלות הלא מוסדר. בחלקים גדולים מהישובים הערביים הבעלות על הבתים לא עומדת בדרישות שמציבים הבנקים לצורך מישכון הבית. לכן, גם במקרה שבו השכר עומד בדרישות ההלוואה, במרבית המקרים לא ניתן יהיה להוציא משכנתא על הדירה.

"רוב הקרקעות במגזר הערבי לא מוסדרות מבחינת בעלות. אני קניתי בג'לג'וליה בית שהרישומים הם על הסבא שנפטר לפני 50 שנה", אומר אבו ריא. "זאת בעיה, וזה גם דוחף הרבה ערבים לפנות לשוק השחור". לטענתו, התמודדות המדינה עם תופעת האלימות עוברת דרך רישום מסודר של הקרקעות במגזר הערבי. "בנושא המשכנתאות המדינה עושה עוול גדול לאוכלוסייה הערבית. המדינה צריכה לשים פה שניים-שלושה אנשים מרשות מקרקעי ישראל ולהגיד להם שיש להם שנתיים למפות את כל האדמות, לזהות את כל הבעלים ולהכריח את האנשים לבצע רישום. הניירת קיימת, צריך להסדיר אותה. נכון, צריך לשלם מיסים, אבל יהיה מוסדר. ואז אני אוכל לקחת משכנתא על בית שאני רוצה לקנות, ואני לא אצטרך ללכת לשוק השחור", הוא אומר.

רק 2% מהמשכנתאות הנלקחות בישראל הן ע"י אזרחים ערבים (צילום אילוסטרציה: Shutterstock).

אבו ריא מעלה בעיה נוספת הנוגעת לשימוש הנרחב במזומן בחברה הערבית. "בגלל ששירותים בנקאיים אינם נפוצים במיוחד בחברה הערבית, אנשים עובדים בעיקר עם מזומן", הוא אומר. "בנושא המזומן, בנק ישראל קפץ מדרגה מאד גבוהה והחברה הערבית עוד לא הסתגלה אליה". אבו ריא טוען שמהלך נרחב של הסדרה בחברה הערבית, בכל התחומים, הוא חלק מרכזי בפתרון משבר האלימות בחברה הערבית. "החוקים האלו הם חשובים, אבל צריך לחשוב איך גורמים להם עזור לחברה הערבית ולא לגרום לבעיות נוספות. כל החוקים של הכלכלה המוסדרת, למשל חוק המזומנים, יכולים להיות דבר מועיל מאד לערבים. אבל צריך לעשות דברים כאלו ככה שאוכלוסיות שלא עובדות נכון להיום ככה יצליחו להתמודד איתם".