אסיר שעתר נגד שב"ס בשל העלות הגבוהה של שיחות טלפון מבית הכלא משך היום (רביעי) את העתירה, וזאת לאחר הודעת המדינה כי הנושא יוסדר במכרז חדש שיצא בקרוב. בקשת הערעור לבית המשפט העליון הגיעה לאחר שבית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה עתירה של אייל בן משה, אסיר פלילי המרצה עונש מאסר בן 61 חודשים ושוהה באגף השמור בבית הכלא "אשל". את האסיר מייצג עורך הדין מוטי אזולאי. טענת האסיר הייתה שהוא משלם מאות שקלים בחודש לקיים שיחות טלפון מהכלא. בדיון שהתקיים הבוקר (רביעי) בבית המשפט העליון על רשות לערעור טענו נציגי שירות בתי הסוהר כי ממילא ייפתח המכרז חדש בעוד כשנה.
השופטת דפנה ברק-ארז כתבה בהחלטתה כי "לאחר ששמענו את טענות הצדדים ובהמלצתנו חזר בו המבקש מבקשתו לאחר שנשמעה עמדת המדינה בעניין. המדינה הבהירה כי עם תום תקופת המכרז הנוכחי שמסדיר את שיחות הטלפון של האסירים, יפורסם מכרז חדש שתנאיו יביאו בחשבון את התעריפים העדכניים בשוק התקשורת (כמובן, בהתאם למכלול הנתונים המייחדים שירותי שיחות לאסירים)". לצידה של ברק-ארז ישבו בהרכב השופטים ג'ורג' קרא ודוד מינץ.
"בדיון שהתקיים היום הובהר על ידי שב"ס ובית המשפט ציין זאת בהחלטתו כי במסגרת פתיחת המכרז החדש יילקחו בחשבון מחירי השוק הנוגעים לעלות שיחות טלפון כפי שהם כיום" אמר עו"ד מוטי אזולאי בהתייחסו להחלטה. "מבחינתי, אין מדובר בסוף פסוק, ואני מתכוון לפנות לשב"ס ולגורמים נוספים, כבר היום, על מנת לוודא כי במכרז הבא לא יתאפשר חוסר הצדק המשווע, לפיו, אסירים יממנו מכיסם את הקמת המערכת, תפעולה והרווחים של חברת בינת ושב"ס (אשר משלשל לכיסו בחסות המכרז הישן מיליוני שקלים חרף קבלת תקציב של מיליארדים מהמדינה) וכי עלות השימוש בטלפון לאסירים תהיה מקבילה לעלויות של אזרחי ישראל או סוהרים".
לעתירה שנדחתה שני חלקים מרכזיים: הראשון הוא עצם השיטה בה מימון מערכת הטלפונים מבוסס על תשלומי האסירים לשיחות הטלפון, והשני הוא התעריף הגבוה של השיחות.
ביחס למימון של המערכת הטלפונית מבוסס על תשלומי האסירים לשיחות הטלפון נכתב בעתירה כי, "מחוזה ההתקשרות עולה כי מימון מערכת 'שחף' על שלל יכולותיה נעשה במודל לפיו, תשלומי האסירים עבור דקות השימוש במערכת הם המממנים את הקמתה והפעלתה של המערכת למשך 10 שנים ואף את רווחיה של חברת בינת (אשר הינה חברה פרטית)…תשלומי האסירים עבור שימושיהם במערכת אף יותיר בידי המשיב ממון רב, ולא פחות מ- 16 מיליוני ש"ח, במסגרת חלוקת הרווחים עם חברת בינת מהפעלתה של המערכת, כאשר סכום זה נגבה כולו מתשלומי האסירים ובכללם תשלומי העותר".
מבחינת התעריף עולה מהעתירה כי "עלות כרטיס שיחות שחף הינו 50 ש"ח ל- 6 שעות שיחה, קרי מידי יום העותר משוחח 3 שעות בעלות בסך של 25 ש"ח כאשר העלות לקיום שיחות בחודש, לעותר שהינו אסיר באגף שמור, הינה בסך של 750 ש"ח. לעומת העותר, סוהר אשר משתמש בטלפון כ- 3 שעות ביום משלם את הסך של 13 ש"ח לחודש".
שירותי הטלפון בשב"ס ניתנים על ידי חברת "בינת", שזכתה במכרז להפעלת השירותים לפני כשש שנים. העלות הגבוהה של שירותי הטלפון בבתי הכלא פורסמה לפני שלוש שנים בתחקיר שפורסם אצלנו בעיתון 'דבר'. בשנת 2013 הוכנסה לשירות בתי הסוהר מערכת טלפונים חדשה שהחליפה את מערכת הטלפונים הציבוריים של בזק. המערכת נקראת "שחף" ומופעלת ע"י חברת בינת, אחת מחברות התקשורת הגדולות בישראל, הנמצאת בשליטת חלוצי ההיי-טק הישראלי – יהודה וזוהר זיסאפל.
הייחוד של המערכת אותה ביקשו בשב"ס היא ביכולת הזיהוי הקולי של האסירים, שתאפשר מעקב והקלטה של שיחות שונות, בעיקר על מנת למנוע ביצוע מעשי פשע – אם זה במתן הנחיות אל מחוץ לכלא, ואם זה בניסיונות איום של עבריינים על נפגעי העבירות או עדים כנגדם. יתכן שההתמודדות עם הצורך הביטחוני הזה נדרשת, אך בעבר כבר הועלו שאלות לגבי מידת החוקיות של השימוש במערכת כה מתוחכמת, הנסמכת על דגימות קול של האסירים. סוגיה זו דורשת דיון נפרד.
עד 2013 אסירים תקשרו עם העולם החיצוני באמצעות כרטיסי טלכרט שנקנו בקנטינה בכלא. מחיר הכרטיסים היה מפוקח והתעריף נקבע במסגרת תקנות התקשורת. אך במערכת החדשה "שחף" התעריף גבוה באופן משמעותי ואינו מפוקח. כך, לדוגמה: אסיר המבקש לדבר כ-2,000 דקות שיחה ישלם כ-278 ש"ח. במערכת הטלפונים הציבוריים היה עליו לשלם כ-110 ש"ח, אילו היה מדבר בזמן "שפל", כלומר כאשר עלות השיחה נמוכה. כלומר התעריף הנוכחי גבוה ב-153% ממה שהיה עליו לשלם לפני השינוי. ההשוואה לעלות חבילת תקשורת סלולרית מקובלת, אשר עולה כיום, כאמור, כ-70 ש"ח לחודש, מדגישה עוד יותר את העלות הגבוהה עבור האסיר.
