בית המשפט המחוזי מרכז סירב לבקשת אישה להכיר בה כאם ילדיה של בת זוגה, בנוסף לאביהם הביולוגי של הילדים. לצד התנגדותו של האב, הסיבה המרכזית לסירוב היא התנגדות עקרונית לעיגון חוקי של הורות משולשת, שהובעה גם על ידי היועץ המשפטי לממשלה. השופט צבי ויצמן כתב בפסק הדין כי "המחוקק הישראלי ביקש לצמצם את התא המשפחתי באופן שיהיו בו לכל היותר שני הורים", וקרא להסדרה בחקיקה של גבולות המשפחה.

אם הילדים התקשרה עם גבר בהסכם הורות, והם הביאו יחד שני ילדים בהורות משותפת, בהליך הפריה חוץ גופית. לאחרונה ביקשה בת הזוג של האם ביקשה להירשם גם היא כאמם של הילדים. האב התנגד לכך, ולהתנגדות הצטרף גם היועץ המשפטי לממשלה. באוגוסט האחרון דחה בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה את בקשת בת הזוג. עתה דחה גם בית המשפט המחוזי מרכז את ערעור הנשים, והבהיר כי על המחוקק להסדיר את סוגיית גדרי המשפחה וגבולותיה בחקיקה סדורה.

הסכם ההורות המקורי הגדיר את מעמד בת זוגה של האם

בהסכם ההורות ציינו האם והאב שהם מעוניינים להביא לעולם ילדים ביחד ולשמש להם "כאם וכאב" תוך הבטחת שלומם, טובתם ורווחתם. האם והאב ציינו שהם לא מתכוונים לנהל משק בית משותף אלא להתנהל בתאים משפחתיים נפרדים ובצד הורותם המשותפת כל אחד מהם רשאי לקיים מערכות יחסים זוגיות עם בני זוג אחריםבמסגרת ההסכם הובהר כי האם מתחייבת להצהיר על אבהותו של האב לגבי כל הילדים המשותפים ולוודא כי הוא יירשם כאביהם בתעודות הלידה. בנוסף, הסכימו הצדדים כי המשמורת על הקטין שייוולד תהא בשנתיים הראשונות ברשות האם ולאחר מכן תהא משותפת. כמו כן הם הסכימו על ויתור הדדי לתשלום מזונות ועל הפרדת רכוש ביניהם.

בנוסף, הובהר בהסכם כי האם מנהלת מערכת יחסים ארוכת שנים עם בת הזוג וכי, "ההורים קובעים כי רק ההורים עצמם ובת זוגתה של האם יהיו רשאים לקבל החלטות לגבי הילדים המשותפים ולקבוע את מסגרות חייהם". בנוסף "כל ההחלטות הנוגעות לחינוכם וגידולם של הילדים המשותפים, לרבות טיפולים רפואיים ואחרים להם יזקקו, החלטות באשר למוסדות החינוכיים בהם ילמדו, החלטות בענייני כספים ורכוש הנוגעות לילדים – יתקבלו ע"י שני ההורים ובת זוגתה של האם במשותף לאחר התייעצות בניהם, והכל תוך שמירה על טובת הילדים". לגבי השנתיים הראשונות הוגדר כי "זוגתו, הורי האב ובני משפחתו מדרגה ראשונה יהיו רשאים במהלך השנתיים הראשונות לחיי הילדים לבקר את הילדים בבית אימם לפחות פעמיים בשבוע בתיאום מראש עם האם".

אמא ומאמא

לטענת האם הביולוגית ובת זוגה בערעורן, הורותם של הקטינים באה לעולם מתוך רצונן המשותף להרחיב את התא המשפחתי שלהן והדבר נעשה על דעתם ובהסכמתם של כלל הצדדים, בכלל זה האב, מתוך הבנה ברורה כי התובעות הן בנות זוג נשואות אשר יגדלו את הקטינים יחד עם האב כמשפחה בת שתי אימהות ואבא אחד. מתוך שכך אף הוסכם מפורשות בהסכם ההורות כי האם, בת זוגה והאב "יהיו רשאים לקבל החלטות לגבי הילדים המשותפים ולקבוע את מסגרות חייהם".

לטענת המערערות, הקטינים רואים בבת הזוג הורה לכל דבר ועניין והיא מהווה עבורם "הורה פסיכולוגי ופונקציונלי" משמעותי בחייהם. לדוגמה, מכנים הקטינים את בת הזוג בכינוי "אמא" ואת האם בכינוי "מאמא". המערערות טענו שאין מניעה בדין הישראלי להכרה במשפחה בת יותר משני הורים, והדבר הוכר בדרך ישירה או במשתמע מתוך הדין הנוהג בהליכי אימוץ, פונדקאות, צווי הורות פסיקתיים וכו'. לטענתן, בנסיבות המתאימות, כמו זו, "הכרה בהורות משולשת מהווה צורך והכרח הן מתוך טובתם של הקטינים והן מתוך זכות יסודית של ה'הורה המגדל' שהורתה בכבוד האדם וחירותו". לטענת המערערות, ראוי להכיר בבת הזוג כהורה לקטינים מכוח "זיקה לזיקה" בהיותה בת זוגתה של ההורה הביולוגי, האֵם, באשר הורתם של הקטינים נעשתה בהחלטתן המשותפת וכן בהתייחס לגישה ההולכת ומתפתחת בעולם, דוגמת במספר מדינות בארה"ב, של הרחבת התא המשפחתי למספר הורים כאשר הורה שאינו ביולוגי מוכר כ"הורה למעשה". עוד נטען כי דחית דרישת בת הזוג יוצרת חוסר שוויון ואפליה ביחס לזוגות שהחליטו על הפריה מתורם אנונימי, לגביהם יש הכרה בדין הנוהג באשר להורותו של ההורה שאינו ההורה הביולוגי, לכאלו שהחליטו על הפריה מתורם מזוהה ומוכר.

ההתנגדות: מנוגד לחקיקה הקיימת

בקשת האם ובת זוגה נתקלה בהתנגדות מצדו של האב, וכן בהתנגדות עקרונית מטעם היועץ המשפטי לממשלה. האב טען שאין כל בסיס נורמטיבי בדין הישראלי לקביעת הורה לקטינים בנוסף לשני הורים ביולוגיים. לטענתו, "מתן הצו המבוקש משמעותו יצירת קשר הורות חדש, יש מאין, לילדים שלהם שני הורים ביולוגיים, מתפקדים, וזאת מבלי שנותקה הזיקה של אחד מההורים הביולוגים לקטינים, בניגוד לחקיקה הקיימת בענייני אימוץ ופונדקאות ובניגוד לנוהל הקיים בעניין צווי הורות פסיקתיים". בנוסף האב טוען שהצדדים קבעו בהסכם ההורות שרק הם ישמשו כהורי הילדים ואם היו מעוניינים להכיר בבת הזוג כהורה נוסף הם היו מציינים זאת בהסכם. האב טען שהאם יזמה את התביעה כנקמה בעקבות סכסוך שפרץ ביניהם בסוגיית המשמורת וחלוקת זמני השהייה. לטענת האב, לקבלת התביעה יש השלכות עצומות בתחום החברתי, המוסרי והכלכלי ויהא בכך לשנות את צורתו של התא המשפחתי מקצה לקצה מבלי שנבחן האם הדבר תואם וראוי לחברה בכללותה ולחברה הישראלית לגווניה בפרט. קבלת בקשה להכרה בהורה שלישי מכוח "זיקה לזיקה" תביא גם להכרה בהורה רביעי מאותן הסיבות.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה הייתה שאין לקבל התביעה מתוך כך שהדין הישראלי אינו מכיר באפשרות של שלושה הורים, וכל הוראות הדין, דוגמת חוק האפוטרופסות, חוק השמות וחוק אימוץ ילדים מתייחסות לשני הורים בלבד, כאשר אין מדובר בלאקונה אלא בכוונת מכוון. שינוי הגדרתו של התא המשפחתי על השלכות הרוחב העצומות שיש לו – ולו מהפן החברתי והכלכלי, מחייב כי עניין זה הוא עניין למחוקק לעסוק בו ולא לבתי המשפט להכריע בו. 

היועץ המשפטי לממשלה טען שגם בקשת המערערות לקביעת בת הזוג כאפוטרופוס לקטינים, בנוסף להורים הביולוגיים, צריכה להידחות בהתאם להוראות בחוק האפוטרופסות. לטענת היועמ"ש, "לקטינים יש אפוטרופוסים טבעיים, אימם ואביהם הביולוגיים, אשר לא הוכח כי אינם ממלאים חובותיהם כלפי הקטינים, ממילא אין כל עילה בדין למינוי אפוטרופוס נוסף לילדים. זאת ועוד, החוק הישראלי אינו מאפשר יצירת הורות באמצעות הסכם פרטי כשם שאינו מאפשר יצירת אפוטרופסות בהסכם שכזה. העובדה שיש מספר מדינות בהן מצא המחוקק לאפשר התקשרות פרטית לצורך קביעת הורות ואפוטרופסות אין בה ללמד כי יש לאמץ גישה זו ע"י בתי המשפט בארץ טרם שהמחוקק נתן דעתו למכלול השלכותיה ולהרכב החברה המיוחד בארצנו".

"המשפחה הביולוגית – תא בסיס של החברה האנושית"

השופטים צבי ויצמן, מיכל ברנט וורדה פלאוט מבית המשפט המחוזי מרכז דחו את הערעור. השופט ויצמן כתב בפסק הדין כי "מכל מקום, נראה כי יהא זה נכון לומר כי רוב מערכות המשפט, דתיות וחילוניות כאחד וכן רבות מתרבויות העולם תופסות את המשפחה הביולוגית כתא בסיס של החברה האנושית". בפסק הדין התייחסו השופטים לסוגיית מספר ההורים וכתבו, "בניגוד לעמדת באי כח המערערות, עיון במסכת החקיקה הישראלית יש בו ללמד כי המחוקק הישראלי ביקש לצמצם את התא המשפחתי באופן שיהיו בו לכל היותר שני הורים, וכי אין מדובר בהתייחסות הנובעת מצורתו השגרתית והרגילה של התא המשפחתי, בגדר 'דיבר המחוקק בלשון בני אדם' אלא מתוך קביעה פוזיטיבית באשר לכמות ההורים בתא משפחתי או מספר ההורים האפשרי לילד".

השופט ויצמן ציין בפסיקתו כי מקומה של ההכרעה העקרונית בשאלת ריבוי הורים היא הכנסת ולא בתי המשפט: "הכרעה בסוגיית ההכרה בהורה שלישי כמו גם במינוי אפוטרופוס שלישי לילד אשר לו שני אפוטרופוסים טיבעיים, הם ענינים אשר נוכח מורכובתם והשלכותיהם החברתיות, מוסריות וכלכליות הם עניין למחוקק לענות בו". בהקשר זה ציין ויצמן כי בכנסת העשרים עלתה הצעת חוק להכרה ביותר משני הורים לילד אחד, ונדחתה בקריאה טרומית.