אחרי שש שנים של ניסיונות, חברת הביטוח הישראלית 'הפניקס' וחברת אקסלנס פנסיה וגמל יימכרו לשתי קרנות השקעה זרות – סנטרברידג' וגלטין. קבוצת דלק, שהחזיקה בפניקס, קיבלה את אישור רשות שוק ההון למכור את אחזקותיה בחברה תמורת 1.57 מיליארד שקל. מדובר בפעם הראשונה שבה חברת ביטוח ישראלית נמצאת בשליטה של קרנות זרות, ובאירוע המשקף שינוי עמוק שעובר על מבנה השליטה של שוק ההון הישראלי בשנים האחרונות, שמרכזו – פירוק פירמידות השליטה המקומיות והחלפתן בקרנות ובבעלי הון מעבר לים. למרות שמדובר במהפכה במבנה השליטה של המשק הישראלי הנובע מתפיסה אידיאולוגית ספציפית, הוא כמעט שאינו זוכה לדיון ציבורי של ממש.
למה מוכרים את הפניקס?
מכירת הפניקס נקבעה למעשה כבר בשנת 2013. 'החוק לצמצום הריכוזיות' שנחקק באותה השנה קבע שיצחק תשובה, הבעלים של חברת דלק, יאלץ למכור את חברת הביטוח, וזאת סביב הטענה שהוא נמצא בניגוד אינטרסים – מצד אחד הבעלים של חברה ריאלית שלווה כספים, ומצד שני בעלים של חברה פיננסית מלווה. החוק הורה על תשובה למכור את הפניקס כדי למנוע מצב שבוא הוא עושה שימוש בבעלות על חברת הביטוח כדי להעניק לחברות שלו הלוואות בתנאים מקלים.
לכאורה, תשובה היה יכול למכור את החברה לקבוצת משקיעים ישראלית, אבל במשך שנים לא הצליח בעל ההון הישראלי למצוא קונה. אין מדובר בחוסר מזל או מקריות – בישראל לא מסתובב הון בסדרי גודל כאלה. מי שכן היה מעוניין ברכישת החברה היו משקיעים מחו"ל. בשנים האחרונות התקיימו מגעים עם מספר משקיעים, ביניהם שתי קבוצות סיניות ומספר קבוצות משקיעים אמריקאים, אבל העסקאות לא הצליחו לקבל את אישורה של רשות שוק ההון.
מדובר בשינוי עמוק שעובר על שוק ההון הישראלי בעשור האחרון. החוקים לעידוד התחרות בשוק ההון הביאו לכך שמספר חברות פיננסיות עצומות יעמדו למכירה, עם תוצאות דומות לפניקס. 'חוק שטרום' קבע בשנת 2016 שיש להפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, ודרש להעמיד את ישראכרט ולאומי קארד למכירה. הבנקים עמדו בפני בעיה דומה לזו של תשובה – לא נמצאו רוכשים שמעוניינים בחברות. בסופו של דבר נמכרה חברת לאומי קארד לקרן ההשקעות האמריקאית ורבורג-פינקוס, וישראכארט הונפקה בבורסה לאחר שלא נמצא לה רוכש.
התוצאה של מהלך זה הוא שחלקים הולכים וגדלים משוק ההון הישראלי עוברים מידיים ישראליות לבעלות זרה. בצמרת ההנהגה הכלכלית בישראל ישנה הסכמה גורפת שמדובר בטובת הציבור הישראלי, שירוויח משוק חופשי ותחרותי יותר. אלא שחשוב להזכיר שמדובר בתפיסת עולם יותר מאשר בשיטה מוכחת ובדוקה. לכאורה, הגברת התחרות עשויה להביא למצב שבו ישתלם לבנקים או חברות הביטוח להוריד את הריביות על האשראי, אבל מדובר רק בתרחיש אפשרי אחד, ואין כל הבטחה שאכן יתממש.
מדובר במהלך התערבות יוצא דופן של מדינת ישראל בשוק ההון, שלא נוסה בשום מקום אחר, ולא קיימת כל הוכחה לכך שאכן ייטיב עם הציבור. למרות תמיכתם הגורפת במהלכים, בבנק ישראל טוענים שאין למעשה כל הבטחה שמהלכים אלו יטיבו עם הצרכנים. אם זה אכן יקרה, טוענים בבנק ישראל, מדובר בבונוס. המטרה לטענתם היא הגברת התחרות, מתוך הנחה ש'יותר תחרות שווה יותר טוב' – בייחוד אם מדובר בשחקנים גדולים עם שם עולמי.
אז מה עם חברת ביטוח נמצאת בשליטה של גורמים זרים, למה זה משנה?
יש מספר נושאים שעלולים להדאיג את האזרח הישראלי במכירת הפניקס לקרן השקעות זרה. ראשית, המגמה של מכירת חלקים הולכים וגדלים של שוק ההון הישראלי לזרים, עלול להשפיע גם על היציבות הפיננסית בישראל. אחת הסיבות שבגללן המערכת הפיננסית הישראלית כמעט ולא ספגה את השפעות המשבר הכלכלי ב-2008 היא הניתוק היחסי שלה משווקי ההון העולמיים. במילים אחרות, דווקא הפשטות וחוסר המעורבות של הבנקים והגופים הפיננסיים הגדולים במערכת הפיננסית הבינלאומית של אז מנעה מהמשבר החמור ביותר מאז השפל הגדול לפגוע גם בישראל.
נוסיף על זה את האופי של החברות שרוכשות את חברות פיננסיות בישראל. מדובר בקרנות השקעה, שעוסקות פעמים רבות בהשקעות ספקולטיביות. על אף השם העולמי שלהן, רצוי לזכור שדווקא חברות עם מוניטין עולמי היו אלו שהביאו לאחד המשברים הכלכליים החמורים ביותר בתולדות הקפיטליזם לפני עשור.
יש להדגיש כי החברות יישארו תחת פיקוח רשות שוק ההון, אבל מדובר בכל זאת בשחקנים פיננסיים עולמיים ולא מוכרים בישראל. הפניקס היא חברת ביטוח גדולה, שמנהלת נכסים של אזרחי ישראל בשווי 200 מיליארד שקל. הבעלים החדשים יוכלו לקבוע את מדיניות ההשקעה של 200 מיליארד השקלים הנמצאים בבעלות אזרחי ישראל, ואת מדיניות הדיבידנדים של החברה. כל זאת, בלי להצטרך לתת דין וחשבון מקיף מדי לבעלי הנכסים בישראל. אחרי הכל, מי בישראל יודע את שמו של הבעלים של קרן סנטרברידג'?
נקודה נוספת נוגעת לאופי הרוכשים של חברת הפניקס. מדובר בשתי חברות המנהלות קרנות השקעה. כספי המשקיעים האם אלו שממנים את הרכישה, ומטרתה של החברה היא להשיא את רווחי המשקיעים. זהותם של המשקיעים לא ידועה לנו, אבל אין כל הבטחה שהאינטרס שלהם יהיה השקעה ארוכת טווח בניהול תקין של החברה. אסטרטגיה נוספת של אותם משקיעים עלולה להיות הפוכה- בעלות קצרת טווח, תוך ניסיון למשוך דיבידנד גדול עד כמה שאפשר מהחברה הישראלית.
עד לשנת 2008 נהוג היה שלא למכור חברות פיננסיות גדולות לקרנות השקעה, מתוך ההנחה שהמכירה לבעל שליטה מזוהה יביא ליציבות גבוהה יותר במקרה של קריסת החברה. ההנחה הייתה שמשקיע שרוכש את החברה באמצעות הכסף שלו ינהל את ההשקעה בזהירות, ובמקרה של מצוקה הוא יהיה הכתובת לפנות אליה לתזרים מזומנים. במקרה של הרוכשים של הפניקס אין אדם כזה, ולא ברור מה יקרה בתרחיש של מצוקה תזרימית.
שתי הקרנות שרכשו את הפניקס פועלות בישראל בפעם הראשונה. קרן גלטין הוקמה בשנת 2016 ומשקיעה בתחום הפיננסים. סנטרברידג' הוקמה בשנת 2005 על ידי שני משקיעים אמריקאים – ג'פרי ארונסון ומארק גלוגליי. החברה מנהלת נכסים בשווי של כ-30 מיליארד דולר, ומחזיקה בקרנות פרייווט אקוויטי וקרנות גידור. הקרן מתמחה ברכישת אג"ח של חברות במצוקה פיננסית, שמחיריהן נמוכים עקב הסיכון הגבוה, במטרה להחזיק בו ולזכות בקרן במועד פקיעתו. על פי החברה, כ-13 מיליארד דולר מתוך נכסי סנטרברידג' מושקעים באג"ח מסוג זה.
