אלה אמינוב | 57 | אמא לשלושה ילדים | מתפרת א.א | ביאליק 51, רמת גן
"אני פה כבר כמעט 17 שנה. אני באה מחולון בכל בוקר ומסיימת סביב השעה 18:00.
אני עושה כל מיני תיקונים, קיצורים לשמלות, למכנסיים, הרחבות והצרות של בגדים, תיקון מעילים, החלפות ביטנה, שדרוג שמלות, אפילו שמלות כלה אני עושה. הכל הכל הכל, כמו שצריך. אני ממש אוהבת את העבודה שלי. אני מרוצה. יש לי סיפוק, אני יודעת מה אני עושה, אני יודעת איך כל דבר יצא בסוף ואיך ייראה הגימור שלו. אנשים מכירים אותי פה ובאים אלי מכל קצוות המדינה. יש לי לקוחות קבועים – מהיום הראשון, איך שפתחתי, התגבש חוג הלקוחות.
"אני אוהבת שמביאים לי פרוייקטים מיוחדים. בדיוק ביום שישי מישהו לקח עבודה שעשיתי, הוא הביא לי ז'קט בלי ביטנה ואני פשוט הוספתי לו כמו חולצה בפנים, עם השרוולים והכל. תפירה זה כמו ניתוח של בן אדם. פותחים, מתקנים את הבגד ומחזירים הכל בחזרה. כל תפר ותפר. גלוי ונסתר.
"אני תדמיתנית בוגרת שנקר, אז אני גם תופרת בעצמי. יש לי בבית בגדים שתפרתי לעצמי ולילדים. פעם עבדתי בסלוני כלות אז אני יודעת את העבודה, איך לתפור בגד ואיך לעבוד. כשאני הולכת לחנויות בגדים לחפש בגד לעצמי, אני רואה כל תפר. יש דברים שלא תפורים נכון וזה מרגיז אותי. אני אומרת, איך מוכרים דבר כזה. אם זה היה בידיים שלי הייתי משנה את זה.
"לפעמים אני לא יכולה לראות בגדים. לפעמים די! נמאס לי. אבל אני הולכת הביתה וחוזרת למחרת לעבודה שלי. זה מה שאני יודעת לעשות הכי טוב.
"החלום שלי היה להיות מעצבת פנים. אני אוהבת לעצב דברים ואני מאד יצירתית, אבל זה לא הסתדר לי בחיים. טוב, אבל אף פעם זה לא מאוחר. תמיד אפשר ללכת ללמוד. אולי לעצמי, אעשה בהמשך איזה שינוי בחיים."
