התקציב של מדינת ישראל לשנים 2017-18 עליו עומלים בימים אלה במשרד האוצר, צפוי לעמוד בסימן צימצום יחסי של החוב הלאומי של מדינת ישראל.

אז רגע לפני שמסבירים לנו שוב שחייבים לקצץ, כמה עובדות על החוב:

עובדה 1: יחס החוב-תוצר של ישראל נמוך ביחס לממוצע הכלכלות המפותחות

יחס החוב-תוצר של ישראל בסוף 2015 עמד על 64.6%. לשם השוואה, יחס החוב-תוצר הממוצע של המדינות המפותחות הוא 105.2%. יחס החוב-תוצר של ארצות הברית הוא 104.9%, ושל בריטניה 88.9%. מדינת ישראל היא אחת המדינות הבודדות שהורידו את יחס החוב-תוצר שלהן באופן עקבי בשנים האחרונות. למעשה היא רושמת שיא של הורדת היחס הזה בשמונה השנים האחרונות, עם ירידה של 7.3% בין 2008 ל 2015. באותה תקופה רוב מדינות העולם בחרו דווקא להעלות את יחס החוב-תוצר שלהן, כשהממוצע של העלאת יחס החוב-תוצר במדינות המפותחות עומדת על 6.4%.

עובדה 2: רק 13% מהחוב הממשלתי נקוב במטבע חוץ

רוב החוב הממשלתי בישראל מונפק בשקלים ומיועד לשוק המקומי. למעשה, מתוך חוב ממשלתי של כ-706 מיליארד שקל, 609.7 מיליארד נמצאים בידי אזרחי מדינת ישראל, בנקים ישראלים וחברות ישראליות. משמעות הדבר היא כי הנהנים המרכזיים מהריבית המשולמת ע"י הממשלה למחזיקי החוב שלה הם אזרחי ישראל. זהו מצב טוב מאד יחסית לעולם, ו-ודאי פנימית, שמאפשר גמישות רבה – בניגוד לקו ההסברה של האוצר. כאשר באוצר מסבירים שחייבים לקצץ את ההוצאה על אזרחי ישראל, כדי להחזיר את החוב, הם לא מזכירים שבעלי החוב הם בעצם אזרחי ישראל בעתיד.

עובדה 3: 71.6% מהחוב הממשלתי נמצא בידיהן של קרנות הפנסיה, קופות הגמל, קרנות הנאמנות וחברות הביטוח

החוב של ממשלת ישראל מחולק לחוב סחיר ולחוב לא סחיר. החוב הלא סחיר (189.9 מיליארד ₪) מונפק באגרות חוב מיועדות. מיועדות למה? מיועדות לקופות הפנסיה ולחברות הביטוח. החוק מחייב את קרנות הפנסיה וחברות הביטוח להחזיק 30% מהחסכונות של הציבור בקרנות מיועדות. זאת על מנת להגן עליהן ולהבטיח תשואה בחסות הממשלה. לאגרות החוב הללו הממשלה נותנת ריבית גבוהה יחסית. כך הממשלה בעצם מסבסדת את התשואה על החיסכון הפנסיוני של אזרחיה. מעבר לאגרות החוב המיועדות, הגופים הפיננסים נוהגים לרכוש גם אגרות חוב ממשלתיות סחירות. זאת על מנת ליצור תמהיל השקעות סולידי יחסית לחוסכים.

עובדה 4: ארגון הבונדס מחזיק 18% מהחוב החיצוני של ישראל

כאמור ממשלת ישראל נוהגת באופן מסורתי להחזיק את רוב החוב שלה בישראל ולהגביל את החוב החיצוני שלה. המדיניות הזו מתבטאת גם בכך שחלק מהחוב החיצוני של ישראל מוחזק בידי ארגון הבונדס, ארגון יהודי שהוקם בשנות החמישים על מנת לאפשר למדינת ישראל הצעירה ללוות כספים מיהודי העולם בתנאים נוחים יחסית. אגרות החוב המוחזקות בידי הבונדס מהוות מימוש מסויים של הערבות של יהודי התפוצות לקיומה ולחוסנה הכלכלי של ישראל. זהו עוד היבט במצבו החיובי של החוב הלאומי – בניגוד לדאגות המושמעות בדבר החוב חדשות לבקרים.

עובדה 5: לישראל אגרות חוב בערבויות אמריקאיות בסך 38.6 מליארד ₪

הממשל האמריקאי נותן ערבות לחלק מאגרות החוב של מדינת ישראל. הערבות האמריקאית מאפשרת לישראל להנפיק אגרות חוב בריבית הקרובה לריבית שהממשלה האמריקאית משלמת. את אגרות החוב בערבות אמריקאית שומרת מדינת ישראל למקרה שבו ישראל תאלץ לגייס כסף רב בזמן קצר. הערבות האמריקאית מבטיחה לישראל כי גם במצב של משבר כלכלי בישראל, המדינה תוכל לגייס כסף זול.

עובדה 6: מדינת ישראל הנפיקה ב 2015 איגרות חוב בערך של 33 מליארד ₪. מתוכם 24 מליארד ₪ באג"ח מיועדות לא סחירות לקרנות הפנסיה וחברות הביטוח

ככל שמדינת ישראל מנסה להקטין את יחס החוב-תוצר שלה, החלק של האג"ח המיועדות מתוך כל אגרות החוב עולה. כך נוצר מצב בו יותר משני שליש מאגרות החוב שהנפיקה המדינה ב 2015 נועדו לשמור על כספי הפנסיה של האזרחים יותר ממה שהן נועדו לאפשר לממשלה להגדיל את הוצאותיה. וכאן נקודה שחשוב להדגיש – לאחרונה נשמעות טענות על כך שישראל אינה מנפיקה מספיק אגרות חוב, ודוחקת את "הר הכסף" הישראלי, ובעיקר את קרנות הפנסיה, להשקיע באגרות חוב של ממשלות זרות ובנכסים בחו"ל. במקום שהחיסכון הישראלי ישמש להתנעת המשק הוא נדחק החוצה, וזו בעיה.

עובדה 7: החוב הממשלתי מנוהל ע"י 24 עובדי יחידת החוב הממשלתי במשרד האוצר.

 

עובדה 8: מדינת ישראל מנפיקה אג"ח במטבע חוץ על מנת לאפשר באנצ'מארק לחברות ישראליות

חברות מסחריות מגייסות הון על ידי הנפקת אגרות חוב. לאגרות החוב של החברות המסחריות יש באנצ'מארק המהווה נקודת יחוס לאיכותן של אגרות החוב. הבאנצ'מארק נגזר מדירוג האשראי והריבית של אגרות החוב הממשלתיות. אם מדינת ישראל לא הייתה מנפיקה אגרות חוב במט"ח (חוב חיצוני), היא הייתה פוגעת ביכולתן של חברות ישראליות לגייס הון.