הערב (ראשון) יתקיים האירוע המרכזי של האסיפה הישראלית בכיכר רבין בתל אביב, לציון יום הזיכרון לרצח הראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. באסיפה, הנערכת זו השנה הרביעית, אנשים ונשים מכל החברה הישראלית יתכנסו לשוחח במעגלי שיח מודרכים על גבולות השיח הציבורי והמאבק באלימות. אירוע זה יסכם שבוע פעילות של האסיפה במהלכו התכנסו אסיפות של בני נוער ומבוגרים בערים נוספות ברחבי הארץ, בהפקת קואליציית 'זוכרים את הרצח – נאבקים על הדמוקרטיה' המורכבת מתנועות נוער וארגונים חברתיים.

למעגלי השיח בתל אביב יצטרפו אנשי תקשורת, אמנים ופעילים חברתיים שיספרו כיצד הם חווים באופן אישי את המתח בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית. לקראת האסיפה שוחחנו עם שניים ממנחי מעגלי השיח – העיתונאי נזיר מג'לי, ואיש החינוך עלי זחאלקה.

בשיחה עם 'דבר' הדגישו מג'לי וזחאלקה את חשיבותו של רבין כמנהיג שקידם את הקיום המשותף והשלום בתוך מדינת ישראל, ובינה לבין שכנותיה. "אני מאמין שמנהיג אמיתי למדינת ישראל הוא זה שיעשה שלום וילך בדרך של רבין", אמר מג'לי, "על המנהיג להאמין כי הערבים הם חלק ממדינת ישראל, חלק אינטגרלי, שאי אפשר לגדוע אותו מהמדינה". לצד הסלידה מהשיח הפוליטי העכשווי, הדגיש מג'לי את החשיבות של הפוליטיקה ושל המעשה הפוליטי בעיצוב המציאות במדינה. "הפוליטיקה היא חשובה וטובה ויפה. אך יש לנו כיום פוליטיקה רעה שמחבלת לנו במרקם החיים שלנו, ואת זה צריך לתקן".

עלי זחאלקה נואם בעצרת הזיכרון לרצח רבין, 2014 (זוכרים את הרצח נאבקים על הדמוקרטיה)

לצד האתגר הפוליטי, מעלה זחאלקה את חשיבות הפעולה והשיח בחברה. "בסוף נכדינו יחיו יחד. בבתי חולים, בצוותים הרפואיים בבתי המרקחת, בכל מקום ערבים ויהודים חיים ומתפקדים יחד. צריך להתעלם מהפוליטיקה הקטנה של ההסתה, זה יחלוף מהעולם. אני מאוד אופטימי, אנחנו נחיה יחד במדינת ישראל". לדעת זחאלקה, האסיפה הישראלית היא המשך ואמצעי לשינוי הנדרש.

הם אינם מתעלמים ממצבה של החברה הערבית וממיקומה היחסי בתוך החברה הישראלית בכלל. לדברי זחאלקה, "החברה הערבית היא חברה שמנסה לגשר על פערים כלכליים ומנטליים עצומים בינה ובין החברה הכללית. יש הרבה נושאים שלא מתאימים למאה ה-21. לדור הצעיר אין אחיזה ערכית בכאוס הכללי. החברה עדיין סוחבת איתה מרכיבים שלא מתאימים לימינו". לדבריו, כדי לשנות את המצב נדרשת פעולה משמעותית של המדינה, וגם של הציבור הערבי עצמו: "צריך לעשות המון במערכת החינוך שלנו כדי לסגור את הפערים הללו. המשטרה צריכה לפעול בצורה קשה נגד הדברים הללו. צעירים מתוך הקהילה צריכים  להתגייס במסגרת שירות לאומי או בכל מסגרת אחרת למשטרה, כי הם ישרתו את הקהילה שלהם ויסייעו לשיפור איכות החיים שלנו בחברה הערבית".

לצד ההתמודדות עם האתגרים הפנימיים, מג'לי מייחד לחברה הערבית תפקיד בתוך החברה הישראלית. "יש לנו תפקיד ואנו לא ממלאים אותו, לצערי הרב. אני הולך לעצרת הזיכרון ואני רואה מעט ערבים, פחות מחלקם באוכלוסיה. אני חושב שהערבים יכולים לתרום רבות ליחסים בין ערבים ליהודים בישראל. אמנם אנו קורבן למדיניות אפליה גזענית במדינת ישראל אבל לפעמים גם אנחנו תורמים למדיניות הזו, אם זה בשיח פוליטי מתלהם וקיצוני ואם זה בהצהרות לא אחראיות. אז בוודאי אנחנו יכולים לעשות רבות כדי שהציבור היהודי ילמד לדעת מי אנחנו ומה אנחנו, ויבין שאנו יכולים להוות את הדוגמה הכי טובה, הכי יפה והכי אמיתית ליחסים של שלום. הרי אם לא נצליח לעשות חיים משותפים, מי יאמין שישראל יכולה לעשות שלום עם עם אחר? לכן יש לנו לא רק תפקיד, אלא אחריות גדולה. אנחנו לא כל כך מתעסקים איתה, ועל כך יש לי בקורת רבה".

האסיפה הישראלית מזמנת שיחה פנים אל פנים בין קבוצות שונות ולעתים אף עוינות בחברה הישראלית. בהתחשב באווירה ובשיח הפוליטיים הנוכחיים, היומרה הזו יכולה לעורר ספקות לגבי היתכנותה ומשמעותה ארוכת הטווח. לדעת מג'לי, שינוי המצב צריך להתבסס על שינוי השיח בחברה הישראלית. "הכל מטושטש אצלנו, העקרונות האנושיים, ההומניים, לא ברורים. אני רוצה לכבד את האחר ולהיות אתו במקום אחד וזה לא קל, אבל יש לנו אחריות לשנות. בנוסף לזה שאני נלחם בגזענות ובאפליה, אני צריך לחשוב ולמצוא דרכים להסביר לציבור שאלו תפיסות שגויות. אני מאמין שיש הרבה אנשים טובים גם בימין, שאם ישמעו את האמת אז הם ישתנו. זה תפקיד חשוב. המורשת של רבין יכולה להיות בסיס טוב כדי להמשיך לשנות".