לאזרחי ישראל לא תהיה יותר אפשרות לרכוש ביטוח סיעודי פרטי עם כיסוי לכל החיים: חברת מגדל הודיעה היום (שני) לסוכני הביטוח על הפסקה מידית של שיווק פוליסות ביטוח סיעודי פרטי. מתוך שבע חברות הביטוח ששיווקו פוליסות סיעודיות פרטיות, מגדל היא החברה השישית שעוזבת את התחום בתוך שבועיים בלבד. החברה שנותרה, הפניקס, משווקת כרגע באופן מוגבל פוליסה סיעודית עם כיסוי של חמש שנים בלבד. זכויותיהם של מבוטחים קיימים יישמרו.

הסיבה ליציאת החברות מהתחום היא התארכות תוחלת החיים, המאריכה גם את משך הזמן שקשישים נזקקים לשירותי סיעוד. לכך מצטרפת גם הריבית הנמוכה במשק, שמקטינה את הרווחיות של התחום עבור החברות. יציאת החברות הפרטיות מחדדת את הבעייתיות שבהיעדר הסדר ביטוח סיעודי ממלכתי בישראל, מאחר שהביטוח הלאומי שבו מחויב כל אזרח, וגם הביטוח המפוקח שמציעות קופות החולים, מספקים כיסוי סיעודי חלקי בלבד.

בהודעה לסוכני הביטוח כתבה מגדל כי "אנו נאלצים להפסיק את שיווקן של פוליסות הסיעוד מכל הסוגים באופן מידי, וזאת לאחר נסיונות למתן מענה לצורכי הציבור, שלצערנו לא הבשילו בשלב זה". עם זאת, רמזה החברה על רצון לקבל אישור מרשות שוק ההון לשווק ביטוח בתנאים טובים פחות למבוטחים. "אנחנו עדיין מקווים כי בעתיד, ובאישור הגורמים הרגולטוריים, נוכל לשוב ולשווק ביטוח סיעודי שייתן מענה לציבור, בפוליסה המאפשרת התמודדות טובה יותר עם השינויים ארוכי הטווח בתוחלת החיים ובסביבת הריבית".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

פצצת זמן ללא פתרון כולל

המדינה וחברות הביטוח מגדירות אדם הנזקק לטיפול סיעודי כאדם שאינו מסוגל לבצע בעצמו שלוש מתוך שש פעולות חיים בסיסיות: לקום ולשכב, להתלבש ולהתפשט, להתרחץ, לאכול ולשתות, לשלוט על הסוגרים (עשיית צרכים) או להתנייד. הפתרון לכך יכול להיות הצמדת מטפל סיעודי לאדם שיסייע לו בחלק משעות היממה או בכולן, או מעבר למגורים במוסד סיעודי. שני הפתרונות האלה עולים לא מעט כסף, ומרבית האנשים אינם יכולים לממן אותם בעצמם.

כאן נכנס לתמונה הביטוח הסיעודי, שמהווה רשת בטחון לאדם שצריך לממן לעצמו טיפול סיעודי. בישראל קיימים נכון להיום שלושה רבדים לביטוח הזה, כאשר רק המינימלי ביותר מביניהם מקיף את כלל הציבור – מה שיוצר פערים בין הקשישים במימוש זכותם לטיפול ראוי.

רובד הבסיס הוא הזכאות לגמלת סיעוד של הביטוח הלאומי, שמעניק מימון ל-9-24 שעות טיפול סיעודי בבית ובקהילה, בהתאם לרמת התפקוד של האדם הסיעודי. מדובר בביטוח ציבורי, אליו זכאים כלל אזרחי המדינה וממומן מדמי הביטוח הלאומי אותם חייב כל אזרח לשלם על פי חוק. זכאות אוניברסלית נוספת היא להשתתפות המדינה בהוצאות אשפוז במוסד סיעודי מכספי סל הבריאות, שמקורם במס הבריאות שכל אזרח מחויב לשלם. ההשתתפות הזו נקבעת בהתאם למצבם הכלכלי של בני המשפחה של המאושפז, שמהם דורש החוק להשתתף במימון האשפוז במידה והם יכולים.

על הכיסוי החלקי שמציעה המדינה לאדם הסיעודי מתווספים שני רבדים ביטוחיים נוספים, שההצטרפות אליהם היא וולונטרית וממומנת מכיסו הפרטי של האזרח: הביטוחים הסיעודיים שמשווקות קופות החולים, והביטוחים הסיעודיים הפרטיים של חברות הביטוח.

בביטוחים הסיעודיים של קופות החולים מבוטחים נכון ל-2018 כ-4.2 מיליון אזרחים. הביטוח הזה מבוצע בפועל על ידי חברות הביטוח, על פי תנאי פוליסה אחידים שקובעת רשות שוק ההון. התשלום עליו נע בין עשרות למאות שקלים בחודש בהתאם לגיל המבוטח, והוא מציע למבוטח השתתפות בסך אלפי שקלים בחודש (בהתאם לגילו) במקרה של צורך בטיפול סיעודי. מדובר בביטוח שהוא למעשה ביטוח קולקטיבי של כלל חברי קופת החולים, עם סייגים מסוימים, למשל יכולת לעבור מקופה לקופה מבלי לאבד את הזכויות. נקודת החולשה המרכזית של הביטוח הזה היא שהכיסוי הסיעודי בו מוגבל לחמש שנים בלבד.

מעל הביטוח הלאומי והביטוח של קופות החולים מתקיים רובד נוסף, שבימים אלו עובר רעידת אדמה – הביטוח הסיעודי הפרטי שמשווקות חברות הביטוח. בניגוד לביטוחים המשווקים על ידי קופות החולים, מדובר במוצר ביטוחי שהכיסוי שלו אינו מוגבל בזמן, ועלותו מן הסתם גבוהה יותר, ותלויה בנתוני המבוטח ובגיל ההצטרפות. לפי נתוני רשות שוק ההון, מספר הפוליסות בביטוח הזה בשנת 2018 עמד על כ-897 אלף.

למעשה, קריסתו של שוק הביטוחים הסיעודיים הפרטיים חושפת את הבעייתיות בתחום כולו – שהיא בראש ובראשונה היעדר מענה מדינתי כולל לתחום הסיעודי, שמנציח חוסר שוויון וכן תלות גבוהה בשוק הפרטי. שני הרבדים העליונים, שאמורים להשלים את הכיסוי החלקי שמציעה המדינה, מותנים בבחירה של האזרח לממן אותם מכיסו. מחירם הוא אחיד, כלומר 'כבד' יותר לבעלי הכנסות הנמוכות שיתקשו לממן אותו. בנוסף, הם מתבססים על חברות ביטוח פרטיות, שכאשר פעילות מסוימת אינה רווחית עבורן, הן יפסיקו לבצע אותה – בניגוד למדינה המחויבת לציבור ולרווחתו.