נתוני הצמיחה שפורסמו אתמול (ראשון) הפתיעו לטובה רבים בישראל. אחרי קצב צמיחה נמוך יחסית ברבעון השני, מסתמן שברבעון השלישי תעמוד הצמיחה בישראל על 4.1%. על אף העובדה שמדובר בקצב צמיחה יפה, ייתכן שמאחורי הנתונים מסתתרים מספר גורמים מדאיגים, שעלולים להתבטא בהאטה בקצב הצמיחה בעתיד.

גידול במלאי

נתונים יכולים להיות מבלבלים, ולא תמיד משקפים את המצב האמיתי של המציאות שהם מתארים. חלק ניכר מהצמיחה ברבעון זה מגיע לא מפעילות כלכלית מוגברת במשק הישראלי כולו, אלא מעלייה במלאים של העסקים.

במילים אחרות, ברבעון השלישי של שנת 2019 מלאי הסחורות של העסקים בישראל גדל באופן ניכר. על פי הדו"ח, הגדילו עסקים בישראל את מלאי הסחורות שלהם בכ-2.8 מיליארד שקל, לעומת ירידה של 1.4 מיליארד שקל ברבעון הקודם. הגידול במלאי נספר כהשקעה במשק הישראלי, שמחושב לתוך נתון הצמיחה ומעלה אותו למרות שלא מדובר בנתון צריכה. אלא שהדבר נכון גם לגבי סחורה המיובאת מחוץ לארץ וגם לגבי הזמנות סחורה מישראל.

כלומר, הגידול במלאי יכול להיות סימן חיובי או שלילי למשק הישראלי. מצד אחד, הוא יכול להעיד על אמון גבוה של בעלי העסקים בישראל בכך שהביקוש לסחורות ימשיך לצמוח יחד עם המשק בכלל. במקרה כזה, בעלי העסקים צופים כי יצליחו למכור את הסחורה שהם צברו, ואם יתממש התרחיש הם ימכרו אותו. לעומת זאת, יתכן מצב שבו הגידול בסחורות הוא דווקא סימן שלילי בעבור המשק. למשל, אם ההזמנות נעשו מעט לפני האטה כלכלית, עשויים להישאר בעלי העסקים עם מלאי סחורה גדול מבלי יכולת למכור אותו. במקרה כזה יורידו בעלי העסקים את מחירי הסחורות ויספגו את ההפסדים- דבר שעלול להגביר את ההאטה.

הנתון החשוב יותר בנוגע לצבירת המלאי הוא נתון ההמשך. במילים אחרות, מה שמשנה במקרה הזה הוא האם יהיה ביקוש לאותו המלאי, והאם בעלי העסקים יצליחו למכור את הסחורה שלהם.

צריכה פרטית

אחד הנתונים החיוביים שהופיעו בדו"ח הלמ"ס היה הצמיחה בצריכה הפרטית. על פי הלמ"ס, הצריכה הפרטית צמחה ב-2.9% ברבעון השלישי לעומת ירידה של 2.5% ברבעון הקודם. ההערכה היא שהירידה ברבעון השני הייתה תוצאה של ייקור הרכבים בעקבות עליית המס על הייבוא שלהם, אבל מדובר בכל אופן בנתון מעודד.

עם זאת, צמיחה זו עלולה להאט בעקבות הקיצוצים שיעשו השנה בתקציב המדינה. במקרה של הקמת ממשלה מסתמן שיופעל לחץ לטובת קיצוץ תקציבי כדי להפחית את רמת הגירעון שעומד על 3.7% מהתוצר. במקרה של המשך הקיפאון הפוליטי והכרזה כל בחירות במרץ הקרוב, יתנהל תקציב המדינה על בסיס תקציב 1/12. במקרה כזה תישמר מסגרת התקציב של שנת 2019, מבלי לפצות על הגידול באוכלוסיה ושינוים בצרכים התקציביים של המשרדים השונים. לכן, בפועל מדובר בקיצוץ תקציבי.

משמעותו של קיצוץ תקציבי יהיה האטה בקצב הצמיחה. הממשלה היא האחראית לחלק גדול מהפעילות הכלכלית במשק, וקיצוץ בתקציב משרדי הממשלה יוביל להפחתה בפעילות שלה. לכן, ההערכה היא שהפחתת ההוצאות תוביל לירידה בקצב הצמיחה. ירידה בהוצאות הממשלה תוביל לירידה בביקוש לעובדים ולעיכוב העלאות שכר, ולכן עלולה להוביל לירידה ברמת הצריכה הפרטית.

גם עלייה של 4.2% בצריכה הציבורית תרמה לעלייה בקצב הצמיחה, דבר שייפגע במקרה של קיצוץ תקציבי. ההוצאה הציבורית היא ההוצאה השוטפת של המדינה על שכר והתחייבויות. לכן, הקיצוץ עלול להוריד את קצב הצמיחה גם על ידי פגיעה בעלייה בהוצאה הציבורית.

הייצוא והייבוא

הייצוא הישראלי ממשיך להצטמצם. ייצוא הסחורות והשירותים, כאשר מחסירים את חברות ההייטק, ירד ב-3.6% ברבעון השלישי, והייצוא התעשייתי ספג ירידה של 7.4%.

לעומת זאת, יבוא הסחורות והשירותים דווקא עלה ברבעון השלישי ב-1.9%, ירידה קלה משיעור העלייה ברבעון הקודם שעמד על 2.5%. על פי הדו"ח מדובר בעלייה של 6.2% ביבוא שירותי תיירות וב-5.7% בשירותים אחרים. לעומת זאת, ברבעון השלישי חלה ירידה של כמעט 8% בייבוא הסחורות האזרחיות.

מדובר במגמה ארוכת טווח של צמצום בייצוא הישראלי. תהליך זה עלול להשפיע באופן שלילי על הצמיחה בישראל בטווח הארוך. הסיבה לכך היא שייצוא הסחורות הוא אחד מאפיקי הרווח המשמעותיים של התעשייה הישראלית. מפעלים תעשייתיים מספקים מספר עבודות גדול בהרבה למשק הישראלי מאשר עסקי ייבוא. התעשיינים טוענים כבר שנים שפגיעה בתעשייה המקומית תהיה בלתי הפיכה, כי הסיכויים שמפעל שנסגר בישראל יחזור לפעול בה הם קלושים. כך, המשך מגמת הפגיעה בתעשייה עלולה לגבות מחיר קשה וארוך טווח על העובדים בישראל ואפילו על נתוני הצמיחה בעתיד.