החרדים זוכים בשנים האחרונות לתשומת לב רבה. זו לא רק הפוליטיקה הנמוכה של אביגדור ליברמן ויאיר לפיד, שהפכו אותם לסמל האנטי-ישראליות כדי לקושש עוד כמה קולות, אלא גם עוד ועוד מחקרים, יצירות תרבותיות, סקרים וכתבות שמנסות לפענח את החברה הגדולה והגדלה הזו, שיש הרואים בה איום דמוגרפי קיומי על העולם שבו הם חיים.

המשותף לרוב השיח המתרחב סביב החרדים, גם אם לא כולו, הוא התמקדות ב'שינויים בחברה החרדית' – אלו שמתרחשים בפועל ואלו שצפויים, לכאורה, מעבר לפינה: שינוי מעמד האישה, חזרה בשאלה, התגייסות לצבא והצטרפות לעולם העבודה. התהליכים שמעניינים אותנו, הלא-חרדים, הם התהליכים שיהפכו אותם לדומים יותר לנו.

"מלכויות של מטה" (באדיבות כאן 11)

אולי זה טבעי, מכיוון תהליכי שינוי הם דבר מעניין. אבל בהתמקדות דווקא בהם יש גם יסוד עמוק יותר, יסוד של אי הכרה באחרות העמוקה של החברה החרדית – חברה שמבוססת באמת ובתמים על עולם רעיוני אחר. וברובד אחר, לפונדמנטליזם של השוק החופשי יש חוסר סבילות מוחלט למי שאינו משחק לפי כלליו. העובדה שהחרדים מסרבים לציווי הקטגורי שלו – חיים לשם הגברת הצריכה – הופכת אותם ואת האחרות שלהם לבלתי נסבלת, ואת הלחץ להיטמעות שלהם בחברה הכללית לבלתי נמנע.

הרקע הזה מבליט עוד יותר את ההישג יוצא הדופן שבסדרה "חסידויות של מטה" שכתב וביים אורי רוזנווקס ומשודרת בימים אלה ב'כאן'. ראשית כי זו לא סדרה על 'חרדים', קטגוריה חילונית שמשטחת לתוכה מגוון גדול של ציבורים, אלא על התנועה החסידית, החולקת קווי אופי מהותיים משותפים. למרות שהיא מיועדת באופן מובהק לציבור החילוני והדתי (החרדים ממילא לא צופים כמעט בטלוויזיה), הסדרה אינה נכנעת להגיון של 'מה מעניין חילונים לדעת', אלא פשוט מספרת את סיפורה של החברה החסידית.

"מלכויות של מטה" (באדיבות כאן 11)

משאת נפשה של גיטי, המופיעה בפרק השלישי, היא שבנה יהיה תלמיד חכם. היא מכירה את העולם, יודעת מה זה קריירה, בעלה הוא עורך דין, אבל היא גם חיה בציוויליזציה בה עולם הרוח התורני חשוב יותר מעולם העבודה הגשמי. סנדר פריד, חסיד בעלז שברח מהנאצים וזכה להקים משפחה בישראל, חווה את תחייתה ושגשוגה של החסידות שלו, שכמעט נכחדה, כנס. אברהם יעקב זילברשלג חווה הצפה רגשית כשהוא מגיע לחצר אדמו"רי סדיגורה ומדמיין את העולם שנכחד שם. האדריכל אהרון אסטרייכר מספר בפשטות כיצד חתניו "עשו את הסוויץ'" וממלאים גם את תפקיד האם במשפחה כשצריך, כדי שבנותיו יעבדו עמו.

העובדה שהחרדים מסרבים לציווי הקפיטליסטי של חיים לשם הגברת הצריכה הופכת אותם ואת האחרות שלהם לבלתי נסבלת, ואת הלחץ להיטמעות שלהם בחברה הכללית לבלתי נמנע

השליחות ההיסטורית שמרגישים האברכים ביחס לקיומו של עולם רוחני בו יצירות התלמוד והמשנה עדיין חיות היא אמיתית. הם לא 'סתם משתמטים' או שונאים לעבוד: אמות המידה שלהם למימוש עצמי ולאחריות על החברה שונות מאד מאלו של החברה המקיפה אותם.

בדומה לשתי סדרות קודמות שיצר רוזנווקס, 'הנשר הגדול' על הרמב"ם ו'אמונה, אדמה ואדם' על ישעיהו לייבוביץ', מתבססת הסדרה על ראיונות ערוכים היטב, ללא קריינות ועם נוכחות מועטה של מספר. מובן שכדי להגיע לדיאלוג פתוח עם המרואיינים הוא היה מוכרח ליצור עימם קשר מורכב של אמון, אך המפגש הזה נשאר מחוץ לסדרה ומשאיר למרואיינים את הבמה. גם המוסיקה היפה שהלחין אבי בללי, קטעי האנימציה והצילומים המרשימים, מוקדשים כולם כדי לשרת את הסיפור ולא כדי לנכס אותו. מי שמוביל את הסדרה הם החסידים עצמם, וההסברים שניתנים מידי פעם מספיקים בדיוק בשביל לתת רקע הכרחי והקשר לדבריהם. מי שצופה בסדרה לא ידע לעומק את ההבדל בין חסידות סאטמר לחסידות בעל"ז, אך יוכל אולי יבין מדוע יצאו אלפים לרחובות ביום לווייתו של האדמו"ר מקאליב.

"מלכויות של מטה" (באדיבות כאן 11)

ההישג הגדול ביותר של הסדרה הוא שאינה 'אקטואלית'. היא לא מנסה לפצח את 'סוד עתידה' של החברה החרדית, לבחון כמה חרדים חוזרים בשאלה, או איך הם מתמודדים עם הסמארטפונים ועם השינויים בעולם העבודה. היא גם לא מחפשת את הסדקים בחברה החרדית. 'מלכויות של מטה' פשוט מספרת על עולם מקביל, שונה משלנו הצופים, המבוסס על אמות מידה אחרות, מושגים אחרים של הצלחה וכישלון, היסטוריה קצת אחרת ומטרות אחרות. ציוויליזציה שונה, עם עומק וגם יופי.

אפשר להתווכח האם רעיון חברת הלומדים יכול להתאים למגזר שעתיד להפוך לרבע מהחברה הישראלית בעשורים הבאים. ראוי לבקר את היחס לנשים, את המחיר הגבוה שמשלמים אנשים על השמרנות המגדרית והתרבותית, את המחנק והדיכוי שנוצר בחיים בקהילה כל כך קונפורמיסטית. חשוב גם להפנות זרקור לתופעות של אלימות והסתרה שמתרחשות בחצר האחורית. אבל לפני הכול, צריך רגע להקשיב. יש שם חיים.​