יום ראשון, תחילת חודש נובמבר. אניית המכולות 'טנג'ריקמרס' עוגנת בנמל חיפה, וברציף הכרמל עוסקים בפריקה ובהעמסה. משאיות המובילות מכולות עוצרות במדויק תחת העגורן, שמוריד באמצעות גלגלות וכבלי פלדה את תפס ה-Twin Spreader, שמחזיק שתי מכולות במקביל. המכולות מונפות אל על, ומובאות במדויק אל בטן האנייה. למטה, על הרציף, הסוור והאתת לירון בן חיים מקבל הוראות איזה 'ברזלים' לחבר. הברזלים האוטומטיים קושרים את המכולות אלו לאלו, כך שיינעלו אחת על השנייה ולא יזוזו.

לירון (42) מהמושב מגדים שבחוף הכרמל עובד בנמל כסוור כבר 15 שנים. "הכי קשה זה לשמור על ערנות כל הזמן, כי אנחנו עובדים בסיכון גבוה", הוא מספר על האתגר בעבודה, "פה לא שוברים יד, אלא מתרסקים – מהמשקלים, מהעוצמה, מהעומס, מהציוד". לצידו במחלקה עובד יוסי נוימן (35), שמתאר את הקשיים וגם את הסיפוק בעבודה: "זו עבודה מאתגרת ולא שגרתית. היום עובדים בברזל בניין, למחרת במכולות. כל יום סוג אחר של מטען ואתגר חדש. זו עבודה פיזית קשה, מסוכנת, חורף וקיץ, שמש וגשם. הכי גרוע כשיורד מבול ויש רוח והגשם חודר, אבל אתה ממשיך לתת שירות".

נמל חיפה (צילום: גילעד שרים)

אחת ולתמיד: מה זה סוור?

135 הסוורים בנמל חיפה פורקים את הסחורה מהאניות המגיעות לנמל ומטעינים אותן בסחורה. העבודה מתבצעת בעזרת מגוון כלים וציוד מכני כגון שרשראות, חופנים, חגורות ומנופים וכן הרמת מטען בתפזורת. הסוור נדרש לתפעל ציוד טכני מסוגים שונים, לעבוד בגובה ולעיתים להפעיל כוח פיזי רב. המילה המתארת את המקצוע, 'סַוָּר', נמצאת בשימוש בעיקר בנמלי הים של ישראל. "מקור המילה 'סוור' הוא מהמילה הארמית סְְוָאר", מסביר הבלשן וחוקר הלשון ד"ר רוביק רוזנטל, "היא מופיעה במשנה, במסכת אוהלות ג' ז', ופירושה ערימה של עצים או חבילות. זה מזכיר מאוד את 'צָבַר', מלשון לצבור. המילה הייתה בסיס ליצירת שם של מקצוע, כי הסוור מעביר את הערימות ממקום למקום".

הסוורים עובדים כל ימות השנה בשלוש משמרות סביב השעון, ובכל סוגי מזג האוויר. משמרת הבוקר מתחילה בשעה 06:30 ומסתיימת ב-14:30, משמרת הצהריים-ערב נמשכת מהשעה 15:00 ועד השעה 22:00, ואז מתחילה משמרת הלילה עד שעות הבוקר. כל סוור משובץ לסירוגין לשבוע של משמרות בוקר ושבוע של משמרת צהריים-ערב, ופעם בחודש לשבוע של משמרות לילה בלבד. לירון מספר כי לעתים מבצעים הסוורים משמרת כפולה, על פי בקשתם, כדי להעלות את המשכורת החודשית.

משמרות כפולות, עבודה בשבתות וחגים, שכר בסיס נמוך

עובדי הנמלים הם בין הציבורים המושמצים ביותר בתקשורת הישראלית, ומואשמים חדשות לבקרים כי הם זוכים למשכורות 'גבוהות מדי' בזכות כוחם הארגוני. שיחה קצרה עם הסוורים על תנאי ההעסקה שלהם מגלה מציאות מורכבת בהרבה: שכר הבסיס של הסוורים בנמל הוא כ-6,500 ₪ ברוטו בחודש בלבד. באמצעות השעות הנוספות והפרמיות יכול שכר הסוור להגיע גם ל-13-14 אלף ₪ בחודש, אך חשוב לזכור שהסכום הזה אינו מגולם בהפרשות לפנסיה ולביטוח הלאומי ובתנאי הפרישה של העובד.

יוסי נוימן: "הייתי שמח אם הסטיגמה על עובדי הנמלים תשתנה. הסיפורים על מלגזן או אתת שמרוויחים 50 אלף – הלוואי עלי. אנחנו עובדים מאוד קשה לפרנסה שלנו, שישה ימים בשבוע, בכל שעה משעות היממה"

לירון בן חיים סוור ואתת בנמל חיפה (צילום: גילעד שרים)

"יחסית למקומות אחרים, השכר מספק אותי", מספר לירון, "אבל אני תורם מעצמי הרבה בשביל להגיע לשכר כזה. אצלנו אין באמת שעות נוספות. כדי להרוויח טוב אני צריך לעשות עבודה של יומיים ביום אחד, וזה בנוסף לעבודה בשבתות, חגים, לילות ובכל מזג אוויר. אולי השכר בסדר, אבל היום, אחרי 15 שנה, אני מתחיל להרגיש את השחיקה. לעבוד לילות זה לא נעים".

"הייתי שמח אם הסטיגמה על עובדי הנמלים תשתנה", מוסיף יוסי, שעובד בנמל משנת 2006, "מה שהיה לפני חמישים שנה זה לא מה שקורה היום. הסיפורים על מלגזן או אתת שמרוויחים 50 אלף – הלוואי עלי. אנחנו עובדים מאוד קשה לפרנסה שלנו, שישה ימים בשבוע, בכל שעה משעות היממה, וגם בשבתות ובחגים בזמן שאחרים נמצאים עם המשפחות שלהם. באים ונותנים שירות".

לירון מספר על החשש המתמיד מהשחיקה הפיזית בעבודה. "רוב האנשים כאן מסיימים לעבוד כשהם לא בריאים. אני עוד לא שם, אבל זה מה שקורה לרוב האנשים שסביבי. עם כל האהבה שלי למקום, השאיפה שלי היא לא להגיע לגיל פרישה, אני מקווה שאצא לפני וגם בריא, שאוכל ליהנות מהפנסיה. אני מעריך שיותר מ-50% מהעובדים כבר מוגבלים פיזית. פריצות דיסק, פריצות צוואר, כאבי גב וגם בעיות בעיניים. רובנו כבר לא צעירים."

יוסי נוימן, סוור בנמל חיפה (צילום: גילעד שרים)

 

לירון בן חיים: עם כל האהבה שלי למקום, השאיפה שלי היא לא להגיע לגיל פרישה, אני מקווה שאצא לפני וגם בריא, שאוכל ליהנות מהפנסיה. אני מעריך שיותר מ-50% מהעובדים כבר מוגבלים פיזית

סלינגים מתעופפים באוויר

השיחה עם יוסי נערכת בזמן שהוא פורק עם חבריו מטעני ברזל מאניית קרגו. מדובר באנייה מאתגרת במיוחד לפריקה, שיכולה לשאת בין 3,000 ל-35 אלף טון ברזל. הברזל באוניה מאוגד ב'סלינגים' (חבילות) שכל אחת מהן שוקלת מספר טונות. פריקת המטען מתבצעת על ידי מנוף חוף עם שרשראות (גנצ'יטוס) שמרים בכל פעם סלינג. הצוות משחיל ווים בלולאות שקושרות את המוטות, והמנוף מרים אותם מעט. לאחר מכן מעביר הצוות מתחת לכל סלינג שרשראות נוספות, חזקות יותר, באמצעותן המנוף מרים את האגודה מחוץ לאניה. "העבודה הזו מאוד מסוכנת, וחברים שלנו נפצעו פציעות לא קלות ברגליים ובגב. גם היו כאלה שישבו בבית חודשים על חודשים", אומר יוסי.

מה אתה אוהב בעבודה הזו, שאלנו את יוסי. "קודם כל ההווי והגיבוש פה עם החברים", אומר יוסי, "לצאת מהאנייה ולתת שירות לסוכן של החברה. לסיים את האנייה ולפנות לרציף, ללקוח הבא. זו העבודה שלנו, לתת שירות ללקוחות הנמל שסומכים עלינו. לתת להם מענה."

מנופים בנמל חיפה (צילום: גילעד שרים)

לא רק המכולות: גם התיירים באים בהמוניהם

נכון לשנת 2018, נמל חיפה הוא הנמל בעל תעבורת המטענים הגדולה בישראל. מתוך 58 מיליון טון של סחורות שנפרקו והוטענו בנמלי ישראל בשנה שעברה, 29.5 מיליון טון עברו בנמל חיפה. לפי נתוני רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה, 939,824 מכולות נכנסו ויצאו מנמל חיפה במהלך שנת 2018 (מספר המכולות רשם עלייה ממוצעת של כ-2.8% בשנה מאז שנת 2008). בסך הכל, שהו בנמל 13,709 מכולות בממוצע בכל יום. דרך הנמל יובאו לישראל 453 אלף טון מתכות, כ-3 מיליון טון תבואות ו-49,268 כלי רכב. במקביל, יוצאו 82 אלף טון גרוטאות מתכת.

לצד תנועת המכולות, גם תנועת התיירים בנמל חיפה הולכת וגדלה: אם בשנת 2018 עמד מספר התיירים שעבר בנמל על כ-135 אלף, מינואר עד אוקטובר 2019 עברו בנמל כ-180 אלף נוסעים. הסיבה לזינוק קשורה להכנסת ספינת ה'קראון איריס' של מנו ספנות, שהכפילה בגודלה את אניית התיירים. הסוורים פורקים ומטעינים גם את מזוודות הנוסעים הבאים והיוצאים מהנמל.

נמל חיפה (צילום: גילעד שרים)

אתגר הוועד: לצמצם פערים

עובדי הנמל בכלל והסוורים בפרט יודעים שיש להם על מי לסמוך, וכי ועד העובדים יודע לבוא בדרישות גם כלפי ההנהלה, וכשצריך, גם להביא את דרישות ההנהלה לעובדים. "הוועד עושה את העבודה על הצד הטוב ביותר", אומר יוסי ומוסיף, "גם אם יש דרישות מההנהלה שאנחנו לא אוהבים והוא צריך להביא לנו אותן. הועד גם דואג לשמור על הצרכים שלנו ושנקבל את הכל. לפעמים יש בעיות אישיות והוועד יודע לעזור לנו. בסערות של החורף למשל, הוועד דואג לנו שיהיה לנו ציוד מתאים. אם הציוד בלוי ולא תקין, יש לנו מומחים שיפסלו, אבל הועד דואג לנו לציוד חדיש". לירון אומר שוועד העובדים מורגש מאוד ביום יום: "תמיד יש משחקי כוחות בעבודה. ההנהלה כל הזמן מנסה לצמצם מהעובדים, והוועדים צריכים להיות עם האצבע על הדופק. לפעמים זה גם ברמה של לדאוג למים לשתייה".

יו"ר ועד הסוורים, אילן לסרי: "לא פעם ולא פעמיים שבתנו, אבל מעולם לא הסכמתי לפגוע בתוצרת חקלאית כמו פרחים, הדרים וגם לא תרופות. יש קווים אדומים גם בשביתות"

אילן לסרי (45), יו"ר ועד הסוורים בנמל, במקור מקרית חיים, החל לעבוד כסוור בנמל בשנת 2002. מזה שמונה שנים שהוא חבר בוועד העובדים, והוא נמצא באמצע הקדנציה השלישית שלו כיו"ר. "פעם היו עובדים רק בידיים. כך היו פורקים פירות, ירקות, בשר", אומר לסרי כשמולנו תנועה ערה של עגורנים, משאיות ומכולות. עם זאת, הוא מציין כי למרות ההתקדמות הטכנולוגית, משהו ממסורת העבר נשאר כמעט ללא שינוי: "שפת הדיבור הנמלית היא יוונית", הוא אומר, ומציין כי על אף שהנמלית היא שפה בינלאומית, יורדי הים הסלוניקאים הם אלה שהביאו אותה. "וירה זה להרים, מיינה להוריד, קוצ'ה זה לקשור, צ'רגה זה להזיז הצידה את המטען".

יו"ר ועד הסוורים בנמל חיפה, אילן לסרי (צילום: גילעד שרים)

אחד האתגרים איתם מתמודד אילן כיו"ר הוועד הוא ה'דורות' בהסכמי השכר בנמל, שמייצרים ריבוד של שכר וזכויות בין העובדים. הוותיקים ביותר, עובדי דור א' שנכנסו לעבודה עד שנת 2000, מוגנים מפני פיטורים אלא באישור יו"ר ההסתדרות והוועד, ועולים בדירוג כל שנתיים. אחריהם 'דור ב' מייסד', שנכנסו ב-2002-2003, מוגנים אף הם פיטורים אבל עם מתח דרגות איטי יותר של חצי דרגה כל שנתיים. לשאר העובדים בדור ב', אלו שנקלטו לעבודה מ-2004 ועד היום אין כל הגנה מפיטורים ומתח הדרגות שלהם זהה לדור ב' מייסד. מבין הסוורים בנמל כיום כארבעים עובדים שייכים לדור א', כשישים לדור ב' מייסד, והיתר – כ-35 עובדים, הם דור ב' ללא קביעות.

אילן מקפיד שכל הסכם שכר שנחתם בנמל יצמצם מעט את הפערים שבין העובדים. "הסכם השכר האחרון היה דיפרנציאלי, ותגמל את עובדי דור ב' יותר מיתר העובדים כדי לצמצם את הפערים", הוא מסביר, "גם בשנת 2016 נחתמו הסכמי שכר משותפים לכל ועדי העובדים בנמל. תוספת השכר לדור א' הייתה 5.25%, לדור ב מייסד – 7.75 ולדור ב לא מייסד כ-14.95% תוספת.

האם כיו"ר ועד יש דברים שלא תהיה מוכן שהעובדים יעשו, שאלנו. "בעבר היו מטענים חיים של עגלים וכבשים, כבר הרבה זמן שהם מגיעים רק לנמל מספנות ישראל ולא אלינו, זה קשור למחאה של ארגוני זכויות בעלי החיים".

אילן לסרי: "שפת הדיבור הנמלית היא יוונית, יורדי הים הסלוניקאים הם אלה שהביאו אותה. וירה זה להרים, מיינה להוריד, קוצ'ה זה לקשור, צ'רגה זה להזיז הצידה את המטען"

גם בשביתות יש לאילן קווים אדומים. "לא פעם ולא פעמיים שבתנו, אבל מעולם לא הסכמתי לפגוע בתוצרת חקלאית כמו פרחים, הדרים וגם לא תרופות. יש קווים אדומים גם בשביתות. בשביתה הגדולה ב-2017 הורדנו צוותים לפרוק תוצרת חקלאית, תרופות ונוסעים".

רפורמה ואי-ודאות: מחכים להסכם

בשנים האחרונות הולך ונבנה בסמוך לנמל חיפה רציף חדשני למכולות גדולות של 'נמל המפרץ' – נמל פרטי שיחל לפעול ב-2021 על ידי החברה הסינית SIPG – Shanghai International (Group) Co. הנמל החדש מוקם כחלק מרפורמה שמובילה הממשלה בעשור האחרון, במסגרתה מוקמים נמלי ים שיופעלו על ידי חברות פרטיות לצד נמלי חיפה ואשדוד הוותיקים, המופעלים כיום בידי חברות ממשלתיות. במפרץ חיפה יפעלו שלושה נמלים – נמל חיפה הוותיק, נמל פרטי קטן בבעלות 'מספנות ישראל' הפועל כבר מ-2003, ונמל המפרץ.

"הנמל עומד כרגע בפני שינוי", אמר יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד בסיור בנמל חיפה באוקטובר האחרון, "אנו עומדים בפני חתימה על הסכם היסטורי שיצטרף לכמה הסכמים משמעןתיים נוספים באיגוד התחבורה״

בחודשים האחרונים מנהלת ההסתדרות מו"מ אינטנסיבי עם הנהלת נמל חיפה וגורמי הממשלה במטרה לחתום על הסכם קיבוצי חדש. "הנמל עומד כרגע בפני שינוי", אמר יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד בסיור בנמל חיפה באוקטובר האחרון, "אנו עומדים בפני חתימה על הסכם היסטורי, המצטרף לכמה הסכמים משמעותיים נוספים באיגוד התחבורה. ההסתדרות בראשותי, יחד עם יו"ר איגוד התחבורה אבי אדרי ויו"ר מרחב חיפה משה מזרחי תיתן את כל הגיבוי על מנת שהמקום הזה יצליח".

באוגוסט השנה נחתם הסכם ראשון מסוגו בין ההסתדרות לחברת נמלי ישראל המעגן את מעמדם של הנתבים בנמל חיפה, האחראים על השטת הספינות המגיעות לנמל אל תוך הרציפים. בהסכם נקבע כי המדינה תקים חברה ממשלתית שתעניק שירותי ים לשלושת הנמלים שבמפרץ חיפה. עובדי החברה יהיו הנתבים העובדים כיום בנמל חיפה, ושכרם, תנאיהם וביטחונם התעסוקתי יישמרו.

נמל חיפה (צילום: גילעד שרים)

למרות החששות של עובדים רבים מהשינוי, יוסי מבטא ביטחון ביכולות העובדים לעמוד באתגר התחרות מול הנמל הפרטי החדש. "אני בעד תחרות ולא מפחד ממנה. נמל חיפה הוא הכי טוב. גם ששומעים את הסוכנים ונהגי המשאיות, הם משבחים את השירות והאנשים ומעריכים את העבודה".

ה"אמא" של המחלקה שמנהלת גם ארגון צדקה

אחת הדמויות המשמעותיות בחיי הסוורים היא חנה (חנית) כהן, בת 56, עובדת כ-36 שנים בנמל. "הייתי בגזברות, באולם הנוסעים, וכבר עשרים שנה אני עושה את סידור העבודה של הסוורים", היא מספרת, "כשבאתי לפה אמרתי – 'אלוהים יעזור, לא יודעת למה אני פה'". מהר מאוד היא התאהבה בעובדים. "זה כמו לחמנייה חמה הילדים האלה. הם מחוספסים, אבל לא טיפשים", מספרת חנה בגאווה על העובדים 'שלה', "יש פה שניים שסיימו לימודי משפטים, יש לא מעט בעלי תארים אקדמיים ראשון ושני. הם מאוד מלוכדים ודואגים אחד לשני".

חנה (חנית) כהן עובדת בנמל חיפה (צילום: גילעד שרים)

"לכולם יש בעיות בבית, גירושים, ילדים, מחלות", מסביר אילן, ומוסיף כי "חנה היא כמו אמא של המחלקה שדואגת לכל הדברים האלה". חנה אומרת כי היא מקפידה על קווים ברורים באופן השיבוץ, אך מתאמצת לתמרן ביניהם כדי שכל אחד יקבל את מבוקשו. "אם מגיע מישהו שנפצע ואומרים לו לעבוד בברזל, למרות שזה קשה והוא לא יכול, אז נאלץ אותו? ברור שלא. בסך הכל אנחנו כמו בית ומשפחה פה. שינוח עוד יומיים, ונארגן את זה שנסתדר בלעדיו. אם בא מישהו שיש לו בדיקות, אז מחליפים לו משמרת".

"העובדים הגיעו וראו בית הרוס פיזית של משפחה במצב קשה, והחליטו בעצמם, על חשבונם ועל חשבון משמרות נוספות שלהם לשפץ את הבית", מספרת חנה, "יצאו מפה כמה חבר'ה מהמחלקה וביקשו לעבוד רק משמרת צהריים, ובהמשך השבוע עבדו בבוקר. בזמן הזה הם עשו עבודת חשמל, ריצוף, בניית ארונות, אמבטיה ושירותים. מהכסף שנשאר מילאנו את המקרר"

אחד השיקולים המרכזיים של חנה בעריכת סידור העבודה הוא לדאוג לאיזון הפרמיה שיקבל כל סוור. הפרמיה היא תמריץ שמשולם לסוורים על הספק גבוה. חישוב הפרמיה מבוסס על כמות המטען שעובד נדרש לפרוק בשעת עבודה, ובמידה שהעובד פורק מעל הכמות הנדרשת בזמן שבו עבד, הוא יקבל את הזמן שנחסך בצורת שעות נוספות. אם לדוגמה העובד היה אמור לפרוק ב-8 שעות משמרת 100 טון מטען והוא פרק 150 טון, כלומר 150% יותר, הוא יקבל תשלום על 12 שעות עבודה. ישנה הגבלה עליונה לפרמיה של 30 שעות למשמרת, שכמעט ולא מגיעים אליה. היכולת לזכות בפרמיה תלויה בסוג המטען ובעומס העבודה בכל משמרת, ולכן לסידור עבודה מאוזן יש חשיבות רבה.

בין שאר תפקידיה, כהן מנהלת מעין ארגון צדקה של הסוורים לנזקקים. "מזה 15 שנים שאנחנו אוספים כסף לפני החגים. זה התחיל בחמישים שקלים לכל עובד, והיום יש כאלה שנותנים 500. אנשים גם מביאים כספים מחברים ומשפחות. בחגים האחרונים חילקנו 150 חבילות מזון לנזקקים".

כהן מספרת שהיא דואגת לתדרך את העובדים להציץ בבתים שלהם הם מחלקים את החבילות, לראות מה המצב בתוך הבית. כתוצאה מכך, חלוקת המזון לאחד הבתים הפכה לפרוייקט שיפוץ. "העובדים הגיעו וראו בית הרוס פיזית של משפחה במצב קשה, והחליטו בעצמם, על חשבונם ועל חשבון משמרות נוספות שלהם לשפץ את הבית", מספרת כהן, "יצאו מפה כמה חבר'ה מהמחלקה וביקשו לעבוד רק משמרת צהריים, ובהמשך השבוע עבדו בבוקר. בזמן הזה הם עשו עבודת חשמל, ריצוף, בניית ארונות, אמבטיה ושירותים. מהכסף שנשאר מילאנו את המקרר".

נמל חיפה (צילום: דוברות עיריית חיפה, צבי רוגר).

תמיד גב אל גב

למרות הקשיים והאתגרים הפיזיים, ואולי דווקא בגללם, אילן מספר על קשר מיוחד בין סוורי הנמל. "אופי העבודה יוצר גיבוש בין האנשים", הוא מספר, "עובדים גב אל גב, סומכים אחד על השני ושומרים אחד על השני. תמיד עובדים בצוותים. אי אפשר לעשות את העבודה לבד".