שחקן הכדורגל רוי אוחנה רק רצה לחזור לשחק כדורגל. אוחנה שיחק מגיל צעיר בליגות הנשים השונות, אך בעקבות תהליך ההתאמה המגדרית שבחר לעבור, נמנע ממנו להמשיך לשחק בכל המסגרות הרשמיות של ההתאחדות לכדורגל. כעת, בשיתוף פעולה מיוחד עם חברת "נייקי", הוקמה קבוצת כדורגל חובבנית חדשה, בשם "טרנסבול" ששמה לעצמה יעד לאפשר לחברי הקהילה הטרנסג'נדרית להמשיך לשחק כדורגל בסביבה נוחה, מאפשרת ומקבלת.

הגענו למשרדים של ההתאחדות וזה משהו שעדיין מתנהל, אין לי מה לחדש. בעצם זה סוג של שטח אפור שאף אחד לא נוגע בו. אין חוק שבעצם מסדיר איפה הקהילה הטרנסית יכולה לקחת חלק בענף הכדורגל.

קבוצת הכדורגל החדשה לא אמורה להפוך לקבוצה מקצוענית, אלא כפי שאוחנה מסביר בראיון ל'דבר ספורט' שהקבוצה החדשה מיועדת "למי שאוהב כדורגל, אך לא כל כך יכול לשחק. מתוך מחשבה אמיתית שאי אפשר להגיד לבני אדם תבחרו או בחיים שלכם או בספורט. יש המון אנשים שהחיים שלהם זה הספורט. הרבה חברים מהקהילה הטרנסג'נדרית פשוט מוותרים על העיסוק הזה כי הם חושבים שהם לא יכולים, כי לחלק אין את הכוחות להתמודד עכשיו במגרש כזה או אחר בעיניים שהופנו אליהם, אי אפשר לפספס את זה. זה מורגש. כל מבט כל הערה ופה אין את זה. הפעילות הזאת בקבוצה היא נורא חשובה בקהילה הטרנסית, אנשים ירגישו שהם לא לבד בעיקר כדי ליצור מרקם להם מרקם אנושי קבוצתי".

רוי אוחנה החל לשחק כדורגל בגיל 7, בשמו הקודם, שיראל. בהתחלה הוא שיחק בקבוצה בליגת הילדים, עד שבגיל 12 נאמר לו שהוא צריך לעבור לקבוצת ילדות. את רוב הקריירה שלו בענף הנשים הוא בילה בקבוצת מכבי חדרה. שנה לפני הגיוס לצבא הוא עבר לשחק לקבוצת בנות קיסריה טבעון מהליגה הלאומית. במהלך הצבא התגייס אוחנה ליחידת קרקל שם שירת כלוחם קרבי. בסיום שירותו הצבאי חזר אוחנה לכדורגל והצטרף לבנות נתניה שהיו אז בליגה הלאומית.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

לאחר מספר משחקים במדי בנות נתניה, לקח אוחנה עוד הפסקה וחזר לשחק כדור רק לאחר שנה וחצי במהלכם עבר את תהליך ההתאמה המגדרית שבחר לעשות. אוחנה מספר על תהליך החזרה שלו לכדורגל הנשים שהחל בקבלה נפלאה ע"י מועדון הפועל קרית ים מהליגה הארצית "לפני שנה וחצי, קצת יותר בעצם החלטתי לחזור לכדורגל. המקום המוכר היה כדורגל נשים. ביקשתי מאחד המאמנים של קבוצת נשים, הפועל קרית ים. סיפרתי לו את הסיפור ושאלתי אותו אם אני יכול להצטרף לקבוצה. קבלו אותי באהבה ענקית, התחלתי לשחק איתן".

בניגוד לאהבה האדרה שזכה לקבל מהמועדון שלו, שחקניות הקבוצות האחרות בליגה החליטו לצאת למאבק, כדי לא לאפשר לו להמשיך לשחק כדורגל, "אז החלו קולות רקע של שאר הקבוצות. וקמה מחאה אמיתית נגד השיתוף שלי בליגה".

בתגובה לקולות המתגברים כנגד שיתופו בליגה הארצית, יצא אוחנה למאבק במטרה למצוא מסגרת שתאפשר לו פשוט לשחק את המשחק שהוא אוהב. "גם לפני ההתאמה המגדרית שעברתי, הכל היה מתחבר לי במגרש. עם כל החרם לא הייתי מוצא את עצמי ולא היו לי תשובות בעיקר לעצמי, של מה אני ולמה אני מרגיש כך ולמה אני שונה. במגרש הכל היה נעלם, אני פשוט באתי שיחקתי ולא עניין אותי שום דבר מסביב".

כאשר אוחנה פנה להתאחדות הכדורגל, הוא מתאר מערכת מסורבלת שפשוט לא ידעה מה היא צריכה לעשות והעניקה לו תחושה שאין לו שום דרך או מקום בו הוא יכול להמשיך לשחק כדורגל "הגענו למשרדים של ההתאחדות וזה משהו שעדיין מתנהל, אין לי מה לחדש. בעצם זה סוג של שטח אפור שאף אחד לא נוגע בו. אין חוק שבעצם מסדיר איפה הקהילה הטרנסית יכולה לקחת חלק בענף הכדורגל. החוקים שנכתבו שם הם בעצם מתבוססים על החברה הסיסג'נדרית (זכר לא לוקח הורמונים ונקבה לא לוקחת הורמונים). אז מה קורה כאשר גבר טרנס לוקח הורמונים? בעצם הוא עובר על החוק או לא עובר על החוק? זה סמים אסורים? במציאות של היום, נער או נערה טרנסים צריכים להבין את ההשלכות של להבין את התהליך של התאמה מגדרית. בעצם אם הם מתחילים בזה, הם לא יכולים להמשיך בספורט אותו הם אוהבים".

"בארץ אני חושב שלאף אחד זה לא באמת מספיק חשוב. בהתאחדות אמרו לי לעבור בדיקת סמים. מתוך מחשבה עם ימצאו בדמי חומרים אסורים. זה כדי לצאת ידי חובה, ברור שימצאו חומרים אסורים בגוף שלי. אני לוקח הורמונים. החוקים האלו הם חוקים נורא מיושנים ואף אחד לא מעז לחדש אותן ולהבין שהמציאות השתנתה ואין היום זכר ונקבה. וזה לא טאבו שאין לערער עליו. כאשר הם ביקשו את זה ממני הבנתי שזה באמת מיותר. פה אני לא אמצא את הפתרון, הם גלגלו את זה בכלל לאופ"א. אח"כ זה חזר אליהם, אח"כ הם בקשו בדיקת סמים. כאשר אתה מבין שמשם לא תגיע הגאולה, צריך להרים את הכפפה לבד".

"הקבוצה תיתן לי מקום בטוח"

לאחר שנה וחצי מחוץ למשחק הכדורגל, נוצר שיתוף פעולה עם חברת "נייקי", אשר נרתמה לרעיון והעניקה את החסות, הבגדים ואת יום הצילומים להפקת קמפיין למען גיוס כספם, כדי להפעיל את הקבוצה החדשה. אוחנה מספר שאז שהחל הקמפיין, נוצרה התעניינות והחלו להצטרף לקבוצה חברים חדשים. "היום יש 9 חברי קבוצה. שזה כמובן יעלה כאשר זה יצבור עוד תאוצה. כמובן שזה רעיון מבורך יש עוד חברים בקהילה הטרנסית שגם לא מרגישים בנוח לשחק עם החברה הסיסג'נדרית. זה מקום שנותן לנו מרחב בטוח בלי לשפוט וזה לא רלוונטי מה הרקע שלך. באנו לשחק כדורגל. אף אחד לא רואה אותנו אחרת, זה לא איזה גימיק. כל מי שעל המגרש יודע שאנחנו פה מונעים מאהבה הטהורה לכדור".

הקבוצה מיועדת להיות חלק ממועדון הספורט הגאה ת"א, שפועלות תחתיו מספר קבוצות ספורט גאות נוספות. בסרטון שהפיקו למען גיוס הכספים הנדרשים לפתיחה ותפעול הקבוצה, מופיע דני עמוס שוער מכבי נתניה ובו הוא נותן את תמיכתו לפרויקט החשוב. עמוס אומר "הכדורגל תמיד היה בשבילי מקום בטוח. כדורגל הציל אותי מהרבה דברים. אין מקום לא לגזענות ולא להומופוביה". בהמשך הסרטון מופיעים רוי אוחנה וחבריו לקבוצה ומבקשים למצוא מקום לעצמם במגרש "לא מצאתי את עצמי שייך, לא לפה ולא לפה. לא מגיע לאף אחד להרגיש את זה", "אין לי איפה לשחק יותר", "הקבוצה תיתן לי מקום בטוח", "אף אחד לא ישפוט אותך" "אנחנו פשוט רוצים מקום".

הסרטון של הקמת הקבוצה פורסם בפוסט בפייסבוק בו מתואר הקשר החשוב בין עיסוק בספורט לתחושת ההשלמה העצמית של חברי הקהילה הטרנסית עם הזהות המגדרית שלהם, כפי שנכתב בדף הפרוייקט: "למעלה ממחצית בני הנוער הלהט"בים נמנעים מפעילות גופנית הדבר אף מחריף בקרב חברי.ות הקהילה הטרנסית אשר 40% מהם.ן ניסו להתאבד בשל חוסר קבלה. חברי וחברות קהילה רבים סובלים מתופעות של טרנסופוביה בזירה הספורטיבית. ספורטאים.ות טרנסים.ות סופגים.ות באימונים ובמשחקים מסרים טרנסופובים ומיזוגניים שמייצרים את ההבנה שהזירה אינה מתאימה להצגת זהותם המגדרית האמיתית. חלקם.ן אף אינם.ן מורשים להשתתף בפעילות ספורטיבית בהתאם למגדר בו הם.ן מזדהים.ות. ספורטאים.ות טרנסים.ות צעירים.ות מקבלים.ות מסרים שעליהם.ן לבחור בין העיסוק בספורט לבין השלמה עם זהותם.ן המגדרית".

קבוצת "טרנסבול" מיועדת לחברי הקהילה על הקשת הטרנסית שתעניק שכל מי שמעוניין לשחק כדורגל סביבה נוחה, המאפשרת ומקבלת. הפעלת הקבוצה עולה כסף ולכן הם פנו לציבור הרחב, כדי לגייס תרומות לפרויקט.