היום (שלישי) ייערכו בארצות-הברית הבחירות המקדימות האחרונות לנשיאות, הפעם בוושינגטון הבירה. המפלגה הרפובליקנית כבר קיימה שם בחירות בחודש מרץ, אז נחל דונאלד טראמפ כשלון חרוץ וגרף פחות מ-15% מהקולות. ג'ון קייסיק ומרקו רוביו, שפרשו בינתיים, זכו במרב הצירים. הפער בין תוצאות הבחירות בבירה בחודש מרץ למצב המועמדים שלושה חודשים לאחר מכן מלמד משהו גם על חשיבות הבחירות שייערכו היום.

עבור הילרי קלינטון וברני סנדרס גם יחד, הבחירות האלה לא צפויות לשנות דבר: זכייתה של קלינטון במועמדות בוועידה הדמוקרטית שתיערך בסוף החודש הבא בפילדלפיה היא עניין ודאי. סנדרס החל את הקמפיין שלו ככזה שמתרכז בסוגיות (issues). הוא סירב לתקוף את קלינטון ואחד הרגעים הזכורים מהעימותים הרבים היה כשהוא נחלץ לעזרתה בפרשית האימיילים והמעיט בחשיבותם, למגינת-לבם של יועציו. אחרי ניצחונו, הצפוי, במדינת הבית שלו ורמונט ב'יום שלישי הגדול' בחודש מרץ, הוא הבטיח שהוא יביא את בשורתו לכל מדינה ומדינה. סירובו לפרוש כשניצחונה של קלינטון הפך לוודאות מוחלטת קומם עליו רבים מבכירי המפלגה, אך הוא נחוש בדעתו לעמוד במילתו ולמצות את הקמפיין עד תחנתו האחרונה.

למרות רצונו של סנדרס להתמקד בסוגיות חברתיות, נראה היה שחל בו שינוי לאחר רצף מפתיע של ניצחונות בסוף מרץ ובתחילת אפריל, בעיקר במדינות עם מספר קטן יחסית של צירים. הוא סטה מההחלטה האסטרטגית שקיבלה כהנחת-מוצא את ההפסד הצפוי למועמד יהודי סוציאל-דמוקרט, ספק אתאיסט ולכן התרכזה במתן חשיפה לסוגיות כלכליות-חברתיות חשובות. הניצחונות סיפקו אשליה רגעית שהניצחון הוא בהישג-יד, והקמפיין של סנדרס, כולל המועמד עצמו, עבר למתקפה חזיתית על קלינטון.

עבר מקמפיין של סוגיות לקמפיין של תקיפות אישיות. סנדרס וקלינטון (צילומים: Marc Nozell, Gage Skidmore)

ההחלטה הזו הייתה שגיאה משתי סיבות מרכזיות: הניצחונות של סנדרס במדינות 'הפריפריה' של המערב התיכון והרי הרוקי לא היו הפתעה גמורה ולא היה בהם כדי לשנות את התחזית שסנדרס יפסיד במדינות עתירות-הצירים, וכן שהוא לא יזכה לאמונם של צירי-העל. הסטת הדיון לטוהר המידות של קלינטון החלישה את המסרים המרכזיים שבלטו בנדירותם וגוועו בין חילופי המהלומות המילוליים. סנדרס ויתר, במו-ידיו, על הייחוד של הקמפיין שלו, אותו השכיל לרתום בתחילת הדרך להצפת סוגיות שכמעט לא זוכות להגיע לכותרות בתקשורת האמריקאית. לבסוף, הוא סיפק תחמושת מיותרת לצד הנגדי במירוץ על הנשיאות. זו תהיה נדיבות יוצאת-דופן מצד הרפובליקנים אם הם יבחרו לא לעשות שימוש בכמה מהדברים שסנדרס ותומכיו אמרו על קלינטון בחודשים האחרונים.

תומכי סנדרס יודעים שהקרב כבר הוכרע: גם אם ינצח בוושינגטון, דבר שאף-אחד לא מצפה שיקרה, הוא לא יזכה במועמדות. במקום זאת, הם מתייחסים לבחירות ביום שלישי כהזדמנות אחרונה להעלות את הסוגיות שהמועמד הציף במהלך הקמפיין. החזרה לסוגיות הליבה דווקא בוושינגטון היא מעין סגירת מעגל: בנובמבר שעבר סנדרס הוזמן לדבר באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון, והנאום המלא שעלה ליו-טיוב הפך לרגע מכונן בקמפיין עם ניסוח בהיר ובלתי-מתנצל של דעותיו הסוציאל-דמוקרטיות.

ג'ייק סטיבנס, פעיל מקומי תומך סנדרס, אמר ל'דבר ראשון' כי הוא רואה בקמפיין "התחלה של שינוי". לדעתו, לאנשים נמאס מהפוליטיקה המפלגתית הגדולה, ו"ההצלחה של סאנדרס נותנת מקום לתקווה שאפשר יהיה להמשיך בכיוון הזה". הקרב הוכרע נגד סנדרס, אבל אולי הוא מבשר את תחילתה של פוליטיקה חדשה שתיתן אותותיה במערכה של 2020.

את הביקורת, לפיה המתקפה על קלינטון תחליש את הדמוקרטים בהמשך, הוא דוחה: "הוא לא אמר עליה שום דבר שהם לא ידעו כבר ושהם אפילו ביטאו בחריפות גדולה יותר. הם עשויים להשתמש בכמה ציטוטים שלו, אבל זה לא הולך להיות גורם משמעותי בבחירות".

המדינה החמישים ואחת?

אחת הסוגיות שמעסיקות מאוד את תושבי הבירה היא שאלת מעמדם המיוחד כתושבי מחוז קולומביה, נטולי מדינה. קיומו של מחוז קולומביה כעצמאי מכל מדינות ארצות הברית נקבע בחוקה בעקבות מצור של חיילים על הקונגרס בזמן שישב בפילדלפיה. סירובה של מדינת פנסילבניה לשלוח כוח סיוע שיפזר את המפגינים הבהיר שהבירה צריכה לשבת בתחום שלא שייך לאף מדינה, כדי שהקונגרס הפדרלי לא יהיה נתון לחסדיה של אחת המדינות למימוש עצמאותו.

המדינה שנולדה מתוך טענת המושבות נגד הממלכה הבריטית בטענה ש"אין מיסוי ללא ייצוג", קבעה בבירתה את המצב שמייסדיה יצאו נגדו. צילום: Jason Ippolito מתוך flickr

תושבי וושינגטון אינם זוכים לייצוג בקונגרס וססמת העיר "מיסוי ללא ייצוג" יוצרת אירוניה היסטורית: המדינה שנולדה מתוך טענת המושבות נגד הממלכה הבריטית בטענה ש"אין מיסוי ללא ייצוג", קבעה בבירתה את המצב שמייסדיה יצאו נגדו. עד 1961, תושבי וושינגטון לא יכלו להצביע בבחירות לנשיאות, אז נקבע התיקון ה-23 לחוקה שהסדיר את מעמדם בחבר האלקטורים. המסים הנגבים במחוז קולומביה הם מהגבוהים מבין מדינות ארצות-הברית –  גם בחישוב נטל המס לנפש, וגם בסך הריאלי: סך ההכנסות מן המס הפדרלי נמוך ביחס להכנסות ממחוז קולומביה בכשליש ממדינות ארה"ב, אך תקציב המחוז מפוקח על ידי הקונגרס ולתושביו ייצוג בסנאט ובבית הנבחרים שמור למחוז מקום של נציג ללא זכות הצבעה. ב-1993 הובאה לקונגרס הצעה למתן ריבונות למחוז קולומביה, ולמעשה ליצירת המדינה ה-51 בארה"ב, אך ההצעה נפלה.

מאז, מספר התומכים בהצעה גדל בהתמדה. הנשיא ברק אובמה הודיע שהוא תומך בה, ובכך הפך לנשיא השני בלבד לתמוך בה אחרי הנשיא קלינטון. ראש עיריית וושינגטון, מיוריאל באוזר, תומכת של הילרי קלינטון (וציר-על בוועידה הדמוקרטית), קראה בחודש אפריל האחרון לערוך משאל בנובמבר בין כל תושבי המחוז לגבי רצונם להפוך למדינה. בחודש שעבר התפרסמה טיוטה לחוקה של המדינה החדשה המוצעת, "ניו קולומביה", לפיה ראשת העיר תהפוך למושלת. שני המועמדים הדמוקרטיים, קלינטון וסנדרס,הביעו תמיכה בהצעה, בעוד הרפובליקנים נוטים להתנגד. לפי סטיבנס, "הם [הרפובליקאים] יודעים שאם זה יקרה, פירוש הדבר שיהיו עוד שני דמוקרטים בסנאט". אם מקור ההתנגדות להצעה הוא אכן החשש מהגדלת כוחם של הדמוקרטים בבית הנבחרים, יש לו על מה לסמוך: מאז 1964, כשתושבי די-סי החלו להשתתף בבחירות לנשיאות, לא זכה שם מועמד רפובליקני אף לא פעם אחת.

אך המתנגדים, שמרנים ברובם, טוענים שההפך הוא הנכון. בחודש אפריל קייסיק התייחס לסוגיה והאשים את הדמוקרטים שהם רק רוצים לחזק את כוחם בקונגרס, אבל התקשה למצוא טיעון טוב נגד מתן ייצוג לדי.סי. רוג'ר פילון, האחראי על לימודים חוקתיים במכון קאטו הליברטריאני, טוען שמחוץ לאזור של וושינגטון אין כמעט תומכים בהצעה ומסיבה זו שהיא צפויה ליפול. "לא ידוע לי על שום רפובליקני שתומך בעצמאות לדי-סי", הוסיף פילון. במילים אחרות, הרפובליקנים רואים את הדרישה לעצמאות כדרישה פוליטית של הדמוקרטים, שאיננה נשענת על שיקולים ענייניים. ההתנגדות שלהם נובעת מפרשנות החוקה ומשיקולים מעשיים, כגון העלויות הכרוכות בצעד כזה.

טראמפ מוכרח להתחשב בנטייה הרפובליקנית בעניין הזה, אך מאידך אינו מגיע מרקע של מחויבות למנגנון המפלגתי. בנוסף , הוא עשוי לרצות לעבור יותר למרכז הפוליטי לקראת הבחירות וכך כבר בחודש מרץ הצהיר כמה הכרזות בלתי מתחייבות בנוגע לסוגיה. כדרכו, הקדים ואמר שסוגיית העצמאות היא מורכבת והוא טרם גיבש דעה בנושא. אחר כך אמר שלא נראה לו שהנטייה שלו תהיה לתמוך בכך, אך ש"ייצוג בבית-הנבחרים יהיה בסדר". אם זו תישאר העמדה שלו, יש בה כדי לאתגר את העמדה הרפובליקנית שאמנם מתנגדת עקרונית, חוקתית ומעשית לעצמאות של מחוז קולומביה, אך גם פוליטית. בפשרה נוסח טראמפ שתמנע מדינה אך תעניק ייצוג, השמרנים יקבלו את מבוקשם מצד העיקרון, אך עשויים להפסיד מבחינת המשחק הפוליטי בקונגרס.

במערכות הבחירות הארוכות של ארצות הברית, קו סיום אחד הוא כבר ההתחלה של משהו אחר. סטיבנס טוען שבמערכת הבחירות הזו הוא הבין שהגישה לפיה הבחירות המקדימות מתחילות במדינות 'כפריות' יותר ורק מאוחר יותר מגיעות למדינות עם ריכוזי האוכלוסייה הגבוהים, יש בה כדי לגרום לציבור לאבד עניין. "הייתי קורא לשינוי מדיניות בניהול וסידור הבחירות המקדימות. בתקווה שאלה הבחירות האחרונות שמתקיימות בדי-סי במתכונת הזו. אני מקווה שכמדינה היא תבחר לקיים את הבחירות בשלב מוקדם יותר. למשל, אם הבחירות כאן היו המערכה הראשונה ולא האחרונה, זה יהיה הבדל גדול".